אורה של חסידות, המאירה לעם ישראל עד עצם היום הזה ועד ביאת משיח צדקנו במהרה, נוהים רבבות אלפי ישראל, דורי דורות, אחר האור החדש שגילה מרנא הבעש"ט הקדוש; הולכים במשעולי דרכו וצועדים לאור נתיבות משנתו אשר הנחיל והפיץ בישראל. מעיינות תורתו אשר נפרדו לנחלים וליובלים – חיים וקיימים, נפוצים הם על פני תבל להחיות עם רב, ממלאים כל הארץ דעה ומאירים את העולם יתיר מבחיוהי. די אם נזכיר את המשפטים המופלאים והנוראים ממכתב קדשו של הרה"ק רבי מנחם מענדל מויטעבסק זי"ע: "היו היה דבר השם ביד הבעל שם 'ויגזור אומר ויקם', אחד היה, ומהקדמונים לא קם כמוהו ואחריו לעפר מי יקום" (ספה"ק 'פרי הארץ', מכתב יט).
פרקים רבים ארוכים וערוכים יש במסכת חייו הנהדרים בקודש של רבינו הבעש"ט, אשר בכל אחד אחד מהם העניק חמה בקומתו, השתית יסודי עולם בעבודת השם ובדרכו העמיד דורי דורות של חסידים ואנשי מעשה העובדים את ד' בשמחה וטוב לבב. אחד מפרקים אלו הינו קביעת מקום מושבו, הקמת היכלו ויסוד דרכו – דרך החסידות, כשאיווה למושב לו את העיירה מעז'יבוז – שהתפרסמה כערש החסידות, בה ייסד את היכל קדשו ושם התכנסה החבריא קדישא, ממנה הפיץ את אור תורתו, קדושתו וצדקותו על פני כל העולם.
ביריעה שלפנינו נעסוק בתולדותיה ומהותה של קהילת מעז'יבוז, טרם הגיע רבינו בהעש"ט להפיץ תורת החסידות, הסיבה שבחר הבעש"ט הק' בעיירה זו ועל קדושתה של עיירת זו שקידשה לדורות, בה באים להעתיר בתפילה משך השנים עד זמנו אנו.
מעז'יבוז קהילה עתיקת יומין
העיירה מעז'יבוז שהתפרסמה כערש החסידות, העיירה שבה קבע משכנו מרנא הבעש"ט הק' וממנה הפיץ את אור תורתו, קדושתו וצדקותו על פני כל העולם, היא קהילה עתיקת יומין, אשר כונתה בחיבה 'ירושלים דפודליה'. עוד בטרם הפציע ממנה שמשו של הבעש"ט, כבר שימשו בה גדולי ומאורי הדור, כמו רבינו הגאון רבי יואל סירקיס זי"ע בעל ה'בית חדש' על הטור הנודע בכינוי 'הב"ח'; הגאון רבי משה כ"ץ זי"ע (אחיינו של הגאון רבי נפתלי כץ זצ"ל בעל ה'סמיכת חכמים'. חיבר את הספרים 'פני משה' ו'קרן אור פני משה'), ועוד גדולי וקדושי ארץ.
במישור ההיסטורי, לפני חמש מאות שנים, בסביבות שנת ה' אלפים ר', ניתנה רשות להקים קהילה יהודית במעז'יבוז. אז הוקם על גבעה קטנה בסמוך למבצר, בית כנסת מעץ בו קבעו יהודים את תורתם ותפילתם. רק בשנת ה'רס"ב, הוקם מבנה אבן לבית הכנסת, אך מבנה העץ המשיך לשמש כמקום תפילה. גם הגאון הב"ח קבע את משכנו במעז'יבוז, וכיהן בה למעלה מעשור, ואף בנה והקים בנין נוסף לישיבה בסמוך לאותו בנין עץ.
כהונתו של הב"ח ברבנות העיר מע'זיבוז, לפי המשוער הייתה בסביבות השנים שס"ב-ש"ע ובכמה מקומות הוא גם חותם את שמו על תשובותיו כמי שחונה במעז'יבוז. גם על מצבתו בעיר קראקא, שם כיהן בערוב ימיו, מופיע כי היה רב במעז'יבוז.
בהקשר לרבנותו של הב"ח מסופר, כי כאשר התעורר פעם דיון בין הבעש"ט ותלמידיו הקדושים אודות איסור חדש בתבואה של נכרים בזמן הזה, האם נוקטים כשיטת הב"ח שבזה הזמן אין איסור חדש, או שמא כחתנו הט"ז שיש איסור חדש, נענה הבעש"ט והכריע, כי מכיוון שבמעז'יבוז היה הב"ח המרא דאתרא, הרי שבוודאי צריך להורות הלכה כמותו והוסיף הבעש"ט עוד להפליג בקדושת הב"ח וצדקתו.
בשנות ת"ח ות"ט עבר הישוב היהודי מרחץ דמים איום, עקב מסעות המרד של הקוזקים בראשות בוגדן חמלניצקי ימ"ש, ששחטו ורצחו אלפים רבים מבין היהודים שהתגוררו בארצות רוסיה וליטא, וגם היישוב היהודי במעז'יבוז נחרב כמעט כליל.
תל תלפיות
כעשור לאחר מכן, שוב התעוררה הקהילה היהודית לחיים. אך גל הפרעות ששטף את המחוז באותה תקופה החליש את הממלכה הפולנית, שאזורים אלו היו בתחומה, ובשנת תל"ב נאלצה להיכנע למתקפה צבאית של טורקיה. אז עבר רוב שטחה של פודליה לידי טורקיה, ולמשך 27 שנים היתה מעז'יבוז בידי הטורקים. רק בשנת ת"ס השתחררה מעז'יבוז מעול הכובשים והפכה לאחוזה מנסיכי פולין. בתקופה זו כבר פעלה במעז'יבוז קהילה יהודית מאורגנת ומבוססת (משכנותיך ישראל, פרק א).
מחמת שיוכה של העיירה מעז'יבוז לחבל הארץ פודוליה אשר במזרח אירופה, הרי שהייתה כפופה למרותו וסמכותו של הגאון הנודע רבי שלום שכנא מלובלין זי"ע, אותו מינה הקיסר זיגמונד הראשון לראש רבני פולין, במסגרת תפקידו כרב הראשי של לובלין, חעלמא, בעלזא, לבוב, פודוליה וגלילותיהן.
אמנם, גם בתקופות ההן, לא יצא שמה במיוחד על פני כל הארץ. העובדה שמנתה בסך הכל כמה מאות תושבים, לצד העובדה שהיא שכנה על גדותיו של נהר בוג משלוש רוחותיה, גרמו לה להיות מנותקת יחסית מהעיירות השכנות והחיים בה התנהלו בשלווה ורוגע ועל מי מנוחות.
אולם מאז שקבע בה הבעש"ט הק' את משכנו ומקום מושבו, השתנו פני הדברים. העיירה השקטה הפכה לאבן שואבת, תל תלפיות, מרכז רוחני ומגדלור הן לגדולי הדור תלמידיו הקדושים שדבקו בו בעוז והגיעו לחסות בצל קדשו, הן לצדיקים וגדולים אחרים, שבאו לכאן להסתופף בצילא דמהימנותא והן לסתם עמך ופשוטי עם, שביקשו לשאוב מהמעיין הגדול, הן ברוחניות והן בגשמיות, כל אחד לפום רום דרגתו ומעלתו.
מכוון נגד מקדש של מעלה
תחילה, עלינו לדעת, מה מצא הבעש"ט הק' שכל שיחו ושיגו היה למעלה מהשגת אנוש, דווקא במעז'יבוז?
על כך יש כמה גרסאות. הגרסה הנפוצה היא (המובאת ב'זכרון טוב' להרה"ק מנעשכיז זי"ע), כי כאשר הודיעו לבעש"ט מהשמים שבאה עת התגלותו והפצת אור קדושתו, כשהיה עדיין נע ונד בארץ ממקום אחד לרעהו, בלא שיכירו את מעלתו וערכו הרם, נתנו לו מן השמים את האפשרות לבחור את מקום מגוריו, באחת משלושת הערים הבאות: מעז'יבוז, נעמירוב ובראדי (אותה הכיר היטב כפי שכבר סופר לעיל ואף התגורר בה למשך כמה פרקי זמן) אך משלושתם, בחר הבעש"ט במעז'יבוז וטעמו ונימוקו עמו: כאן, בגלל הנהר הסמוך, מצוי שפע של דגים (שכנראה לא היו מצויים כל כך בסביבות אחרות) ויהא נקל להשיגם לכבוד שבת קודש (וראה בקובץ שפתי צדיקים טעם אחר בזה).
ישנה גרסה נוספת להשתקעותו של הבעש"ט הק' בעיירה זו (מובא בקובץ שפתי צדיקים, מכתבי רבי מיכל דראהביטשער זצ"ל, שהיה נכד הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעז'יבוז זי"ע), וכך הווה:
היה זה קודם בואו של הבעש"ט להתגורר במעז'יבוז. בעיירה התגורר יהודי נכבד בשם רבי בעריש, שכונה בנוסף בתואר 'ביעלאיא-אוס' שהיה מפורסם בגדלותו בתורה. אשתו עסקה לפרנסת הבית במסחר והם חיו בעושר ובכבוד. באותה תקופה, החל להפציע אורה של החסידות ברחבי העולם היהודי, וכידוע רבים מגדולי ישראל, התנגדו אליה בכל תוקף, בהיותה דרך חדשה ובלתי מוכרת – עד אז – בעבודת השי"ת. גם רבי בעריש הלך אחר הזרם והיה מהמתנגדים לחסידות. עם זאת, רעייתו שלרגל מסחרה נסעה רבות לבראדי, שם התגורר הבעש"ט באותה עת, נהגה לפקוד את בית הבעש"ט ולקבל את ברכות הקודש.
באחד הימים, הוצעה משרת הרבנות במעז'יבוז, על-ידי הפריץ המקומי, למכרז לכל המרבה במחיר. נוו"ב של רבי בעריש 'קפצה' על המציאה ומיהרה לרכוש את המשרה לבעלה בעבור סכום עצום. בכך היא גם גרמה לסיפוק בלב התושבים, שחששו כי אינשי דלא מעלי יבקשו לתפוס את המשבצת הזו. רבי בעריש שכאמור היה גדול בתורה, היה איפוא האיש המתאים מבחינתם ומינויו לתפקיד התקבל בברכה ובשמחה.
אלא שזמן קצר לאחר מכן, נפל רבה החדש של מעז'יבוז למשכב וחלה באופן פתאומי. הרופאים לא מצאו מזור למחלתו והדרך היחידה להצילו, היה לדעת נוו"ב, בקבלת ברכה מהבעש"ט הק'. היא הפצירה בבעלה שיתלווה אליה, למרות הקושי הכרוך בכך, לנסיעתה לבעש"ט, אך ההתנגדות העזה לבעש"ט גברה על כל שיקול אחר ורבי בעריש דחה את בקשתה ואף לא אבה שתיסע בעצמה. רק כאשר גברה עליו מחלתו מאד והוא חש כי זמנו עלי אדמות קצוב, נסוג בו רבי בעריש מהתנגדותו העיקשת והתיר לרבנית שלו לנסוע לבעש"ט, להזכירו לטובה ואף לתת לו פדיון נפש.
משהגיעה למעון קדשו של רבינו הבעש"ט, התחננה האשה על חיי בעלה וביקשה את ברכתו לרפואה שלימה. אולם הבעש"ט לא מיהר למלא בקשתה, רק הודיע לה כי יזדקק לנסוע במיוחד לביתם, לשם כך.
כאשר עצרה העגלה ליד ביתו של רבי בעריש, הבחין הבעש"ט באנשים המתגודדים סביב הבית ופניהם נפולות. שאל הבעש"ט למצבו של רבי בעריש, אך הם השיבו כי מצבו בכי רע והחלה גסיסתו רח"ל. הבעש"ט הק' נשאר בעגלה למשך מספר רגעים, כשפניו הק' בוערות אך גם נוגות ולאחר מכן ירד ממנה ונכנס לבית.
משניצב הבעש"ט הק' ליד מיטת החולה שהיה כאמור על ערש דווי, החל לדבר בקול ולחשוף באוזניו את הסיבות למחלתו. 'בשמים יש עליכם מספר קטרוגים', פתח הבעש"ט הק' ואמר: 'א. כי נעשיתם 'רב' בכוח הממון ולא בזכות תורתכם ומעלתכם. ויש לכך תקנה אחת – לוותר על הרבנות ולזכות לחיים ארוכים. ב. מפני שהרסתם את בנין בית המדרש הישן של העיר, ולכך אין כל תקנה. למרות שבניתם תחתיו ביהמ"ד חדש. הסיבה לכך היא, כי בית המדרש הישן טען בפני בית דין של מעלה, שעל אף מצבו הירוד, עדיין יכול היה להמשיך ולשמש את המתפללים ולקבל את תפילות ישראל עוד ארבעים שנה נוספות, בפרט שהוא היה מכוון נגד מקדש של מעלה ומסיבה זו, היה ראוי שדווקא שם, ימשיכו היהודים להתפלל ולהפיל תחינתם לפני הקב"ה. אך גם לזאת יש תקנה אחת, שאעקור את דירתי מבראדי ואבוא להתגורר כאן במעז'יבוז…"
למותר לציין, כי בעקבות הביקור הזה, נרפא רבי בעריש וויתר על הרבנות בעירו. ואז, עבר הבעש"ט הק' למעז'יבוז וקבע שם את מושבו עד היום שבו אתקטירא לחיי נצח.
על השנה שבה הגיע הבעש"ט למעז'יבוז בשבוע הבא בע"ה.
