עובדות וסיפורי הוד, הליכות והנהגות מקדושת השבת במשנתו של רבינו הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע * יריעה מיוחדת לקראת יומא דהילולא רבא
קדושת השבת בהיכלו של רבינו בליז'ענסק, ידועה ומפורסמת בעולם החסידות, עד שסיפרו, שאת הקדושה החלו לחוש כבר מיום רביעי, עם אמירת מזמור שיר של יום רביעי בתפילת שחרית – 'לכו נרננה', מאז הרגישו בעליל את טעמו של מעין עולם הבא. ככל שהתקרב יומא דשבתא חשו בהתעלות המיוחדת ששררה בחצר הקודש. אף המשרתות והעוזרות שסייעו בבישול מאכלי השבת, היו בוכות ומפייסות זו את זו בערב שבת, כפי שנהגו בערב יום כיפור.
רבות סיפר על הפחד והיראה ששררו בשעה זו במעון קדשו. בספרים הק' מתואר, כי פני רבינו זהרו באור יקרות לאחר שקידש את עצמו בטהרה ורגיל היה לומר בשובו מבית הטבילה, כי קשה להסתגל לריח גן העדן המתפשט ויורד בשעה זו לעולם. ואם כי בערב שבת קודש היתה ההתרוממות כה גבוהה ונעלית, הרי שגודל עבודתו הטהורה של רבינו ביום שבת קודש עצמו שגבה מאוד.
ההכנות לשבת קודש
רבינו הקדוש הרבי ר' אלימלך זי"ע בכל יום ששי אחר חצות היום, התחיל לקשקש באזניו כפעמון קדושת יום השבת, והוכרח לאטום אזניו מקול הקורא המנקש באזניו. כמובא כל זה בספר באר משה, ודעת משה (להקדוש רבי משה מקאזניץ זצ"ל).
ובמטעמי יצחק דף כ' מובא: "ושמעתי בבירור, שכל מי שהיה אז בביתו פלצות ורעדה אחזתו, והוכרחו המשרתים שלו לתקן הכל קודם חצות היום. כי אחר חצות, אם עשה אחד בבית הקדוש הזה איזה עובדא דחול, נפלו הדברים מידו, ונתקלקלו כל מה שהיה בהם".
בכל ערב שבת לאחר חצות היה נכנס הרבי ר' אלימלך לבית המבשלות והניח ידו על המזוזה ואמר: 'עס גייט יעצט א הייליגע שבת, און מ'דארף זיך פאר איר צוגרייטן, און מ'דארף מהרהר בתשובה זיין'. [= 'באה כעת שבת קודש, וצריך להתכונן אליה, וצריך להרהר בתשובה'] (נועם שבת תש"ס עמוד ו' מכ"ק מרן אדמו"ר מבאבוב, בשם זקנו הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע).
לימוד בספה"ק 'נועם אלימלך' הכנה לשבת
כתב ש"ב החריף ובקי מורינו שמחה בונם שיחיה לערמאן: 'שמעתי מכ"ק אבא הגה"ק מרן חיים שליט"א [אבד"ק פלאצק] שסיפר אשר בעת החל חוק הממשלה על ביקור הספרים, שנשלח פקידים לכל עיר ועיר לחפש איזה ספרי חסידות ולבערם מן העולם, ובתוכם היה גם הספר הקדוש נועם אלימלך מהרבי ר' אלימלך זי"ע. וכאשר באה השמועה לעיר קאזניץ ונודע הדבר גם להרה"ק רבי משה אליקים בריעה ז"ל בנו של הרב המגיד הקדוש מקאזניץ, נצטער מאוד על זה, ושוב חזר ואמר: 'בטוח אני בהספר נועם אלימלך אשר אבי ז"ל אמר שאיננו יכול ליכנס לקדושת שבת טרם יביט בהספר נועם אלימלך, שלא יתן ד' להרע להספר הלז'. וכן היה, עכ"ל. (אוהל אלימלך אות רצו)
ומסופר, כי במלחמת העולם השניה לאחר שגורש כ"ק מרן אדמו"ר ה'חלקת יהושע' מביאלא זי"ע לערבות סיביר, באחד הימים נכנסו הצוררים השפלים אל ביתו, ערכו חיפוש מדוקדק והחרימו את ספריו, צערו של רבינו היה גדול, ושבת קודש משמשה ובאה, רוחו של הרבי הצעירה עליו, כי בין הספרים שהוחרמו, היה הספר 'נועם אלימלך', שצרר בין מעט החפצים שנטל באמתחתו, טרם צאתו אל ארץ הגזירה. לימים היה מתבטא רבות: 'איני מבין איך אפשר לעבור שבת בלא הספר נועם אלימלך'? ועתה הן השבת קריבה, וכי יעבור שבת בלא הספר נועם אלימלך?
זמן מה היה מתחבט בנפשו כיצד ישיב לעצמו את הספר, ובלבו גמלה החלטה נחושה כי לעת כזאת זקוקים למסירות נפש. הוא פסע אל בנין מפקדת הנ.ק.ו.ד. נכנס בין שעריו בלא חת, השומרים שראוהו נכנס בבטחה לא שמו לבם אליו – ושמא חשבו כי הוזמן הנה, רבינו סובב בקומות הבנין, עד שמצא את החדר שבו הניחו את החפצים המוחרמים, הדלת היתה פתוחה, הוא נכנס פנימה וחיפש את הספר זמן מה, שנראה כנצח, בכל אותו זמן ריחפה סכנה על ראשו, הן פשיטא שלו יימצא לא יעבור חלקו בשתיקה, וגזר מוות אינו מופרך בין שערים אלו, כל עיקר, אך רגלי חסידיו ישמור. רבינו מצא את הספר נטלו ושב על עקבותיו ואיש מן המצויים שם לא עמד בדרכו, ממש כאילו לא ראהו. ואין לשער את שמחתו על הספר נועם אלימלך ששוב היה בידיו. (אגרא דבי הילולא)
הגה"ק ר' שמעון מז'עליחוב הביא מרבותיו, שבכל שבוע ערב שבת קודש, ללמוד בספר הקדוש 'נועם אלימלך' בדרך סגולה. ובאחד ממכתבי רבינו מבאר שמות הקדושים היוצאים מן השם של 'נועם אלימלך', וכן שמות הקדושים היוצאים מן ההוספות שבנו הקדוש קרא 'לקוטי שושנה'. (נהרי אש – ליקוטי דיבורים אות קלז)
ערב שבת כערב יום כיפור
הרה"ק רבי מאיר מאפטא בספר אור לשמים (פרשת בהר) כתב וזה לשונו: 'שמעתי בשם רבינו אלימלך זצוק"ל, שערב שבת קודש הוא בחינת ערב יום הכיפורים', (אוהל אלימלך אות קג).
הרה"ק רבי אלעזר בנו של הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק ז"ל הראה פעם להרה"ק רבי שמעון דייטש ז"ל גודל הרגשת שבת קודש אצל אביו הק' שאפילו המשרתות מרגישות גודל הקדושה, והכניס אותו בעש"ק למטבח וראה איך שהמשרתות מפייסות אחת לחברתה כמו שנהוג בערב יום הכיפורים אולי הרגיזו אחת לחברתה במשך השבוע שתמחל לה על זה כדי שלא יעכב אותם מלהרגיש קדושת השבת על ידי התרעומות שיש מזו על זו, (בית אברהם פר' ויגש ד"ה יום קדוש).
עוד מסופר, הרבי ר' אלימלך זיע"א היה דרכו לצאת מחדרו בכל ערב שבת קודש ולבוא אל בית המבשלות וליקח לו גחלת לתוך המקטרת שלו, ואז היה נדמה לכל המשרתים שהוא ערב יום הכיפורים והתחילו לבכות ולפייס זה את זה (הדרת קודש).
סיפר תלמיד חכם אחד מצפת תובב"א, היות שבעולם העליון שאל בעל חסד לאברהם אזולאי זי"ע, את הרבי ר' אלימלך: 'מה זה, שאנכי עשיתי עשרה ספרים קדושים, וזכיתי שלומדים בתוכם גם בעולם העליון, ועם כל זה כאשר נשמע שֵׁם של הדרת קדושתו, נעשה רעש גדול בשמים לאין שיעור, מה עשיתם כל כך שזכיתם לזה'.
והשיב לו הרבי ר' אלימלך זי"ע: 'הנה בכל ערב שבת קודש היה היראה כל כך בביתי, עד שהמשרתות נפלו זו אל זו בבקשה ובתחנונים, ואמרו זו לזו: 'מיין הארץ, איך בעט דיך, זיי מיר מוחל וואס איך האב פוגם געוועזן קעגן דיר אין גאנצע וואך'. והיה בכיה גדולה ביניהם, עד שמחלו זו לזו באהבה וריעות, כמו שמנהג אחינו בני ישראל בערב יום הכיפורים. כן היה אצליהם בכל ערב שבת קודש, וכל זה מגודל היראה, שנשפע ממני עליהם מאימת שבת קודש'. ואז נענה הקדוש בעל חסד לאברהם: 'אם כן הכל ניחא, ולא קשה מידי'. (אוהל אלימלך אות קצז)
הרה"ק רבי שלמה מראדאמסק [בעל תפארת שלמה], עשה ובנה הציון והאוהל מחדש בליז'ענסק, אחרי שנחרב. ובא הרה"ק רבי שלמה מראדאמסק בכל שנה ושנה על היארצייט של הרבי ר' אלימלך לליז'ענסק, ושלח אחרי זקינה אחת לספר לו הגדולות מהרבי ר' אלימלך, אמרה לו, שבכל ערב שבת קודש היה דוגמת יום הכיפורים בקבוצת העיר בבית הכנסת על תהלים ובכיות, והגיד מוסר להם. (שם אות קצח)
טהרה לכבוד שבת בשלג ואש
רבינו הקדוש הרבי ר' אלימלך זי"ע היה טובל במים שמתחתית ההר, והיה מתגלגל בשלג במורד ההר, עד שנפל לתוך המים וטבל. (הרה"ק מצאנז קלויזנבורג זצ"ל ס"ג וישב תשל"ח).
הגה"צ ריא"ז מרגליות סיפר: "שמעתי מפי מורי ורבי הרב מבארניב זצוק"ל ששמע מפי זקינו הרבי ר' אליעזר מדזיקוב ששמע מפ"ק אביו הרב מראפשיץ שאמר בשם הרבי ר' אלימלך זצוק"ל וזי"ע אשר בכל ערב שבת בבואו מהמרחץ פשט את ידיו על מוקדה על האש לשרוף את ידיו, ושאלו אותו תלמידיו רבי ולמה זאת. השיב להם, 'עבירה גוררת עבירה' (אבות פ"ד מ"ב), וכיצד נעשה עבירה הראשונה, הוא בעת שהתינוק יונק משדי אמו דרכו של התינוק לטפח על דדי אמו וזהו העבירה הראשונה שגוררת אח"כ עוד עבירות אחרי שעבר בעודנו תינוק על כיבוד אם ולכך צריכים לעשות תשובה על הראשונה מקודם. אבל האש נסתלק מעל שתי ידי קדשו כשפשטם על האש, וצעק הרבי ר' אלימלך בזה"ל: 'רשע רשע ראה כי אפילו האש בורח ממך שלא תוכל לעשות תשובה שלמה כראוי'…" (זמירות אזמר בשבחין ריא"ז מרגליות).
הפחד שהביא לשמחה
כל הבאים לליז'ענסק היו מספרים על האווירה המופלאה שהייתה שוררת בביתו של הרבי ר' אלימלך בערב שבת קודש. פעם אחת נסע רבי אברהם שמחה מבארניב יחד עם דודו רבי מאיר מדזיקוב בעל 'אמרי נועם' לברית מילה ונודע להם כי בכפר הסמוך מתגורר זקן אחד שהיה משרת בבית ובחצר הרבי ר' אלימלך בליז'ענסק.
שניהם נסעו לכפר הסמוך לראות אותו זקן ולשמוע מפיו על הנהגתו של הרבי ר' אלימלך. בהגיעם לשם מצאו לאותו זקן שוכב על מיטתו ואינו יכול לירד מהמיטה והוא חולה באפיסת הכוחות וחושיו כבדים עליו מאוד.
רבי מאיר שאל אותו האם זוכר מרבי אלימלך וביקש הימנו שיספר לו איזו ענינים מה שראה וזוכר מליז'ענסק. כששמע הזקן שאלתו נפלה עליו חרדה גדולה וישב על המיטה כשעיניו זלגו דמעות והוא פתח ואמר, אני איש פשוט, שנים הרבה הייתי משרת בליז'ענסק, בבית ובחצר הרבי נשמעו מופתים מבוקר עד ערב ושכחתי הכל מחולשת הזקנה, וזאת שאני זוכר, שבכל יום השישי כשהרבי בא מהמקוה פשט ידיו וגילה זרועותיו והניחם על העצים והאש והגחלים שעל הכירה, וכולם ראו וכן תמהו איך האש והגחלים נתפזרו מאליהם ימין ושמאל ולא הכו ופגעו בידיו וזרועותיו של הרבי, פתאום הרים הרבי קול רם בבכי ואנחה ואמר: 'מיילעך מיילעך ראה והביט איזה רשע אתה שאפילו להבות האש והגחלים בורחים ממך ולא רוצים לשרפך'.
אותו זקן הוסיף לספר: כה עמד הרבי על יד הכירה וצעק עד שקולו נשמע בכל הבתים והחצר ונפלה אימה ופחד גדול על כל אנשי הבית והחצר ואפילו המשרתים והמשרתות בקשו מחילה זה מזה ממש כערב יום הכיפורים כולם פחדו ובכו ואיבריהם דא לדא נקשו עד הדלקת נרות של שבת קודש ומשהדליקו הנרות נפלה שמחה רבה על כל אחד ואחד וכולנו טעמנו שמחת שבת בשמחה גדולה מאוד נעלה. (הר"ר אלימלך מליז'ענסק – בצלאל לנדוי עמוד קסב)
לימוד בספה"ק 'נועם אלימלך' בערב שבת
רבינו הקדוש הרבי ר' מענדל'י מרימנוב זי"ע ועכ"י אמר שבערב שבת קודש אחר המקוה, יכול להבין היטב איין שטיקעל נועם אלימלך'. (אוהל אלימלך אות קצב)
בערב שבת קודש אחר המקוה, היה לו (להרה"ק ר' חיים מקאסוב) שיעור קבוע ללמוד בספה"ק נועם אלימלך, שאמר שזמן זה הוא מסוגל להבין אמרותיו הקדושים. (אבן שתיה קאסוב ה:)
כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א סיפר: זקננו הקדוש מרן מהר"ש זי"ע מבעלזא התבטא שאי אפשר להבין את הנועם אלימלך אלא כי אם בערב שבת אחר המקוה אפשר להבין קצת וגם אז רק את הליקוטים. וסיפר הרה"צ רבי אהרן מרדכי רוטנר שליט"א שהרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע היה אומר, שצדיקים היו אומרים שבערב שבת קודש אחר המקוה יכולין להבין בספר הקדוש 'נועם אלימלך' כמו שכיוון בה הרבי ר' אלימלך, (הרה"ח ר' יעקב יהושע בוים הי"ו – השבת נועם הנשמות ליז'ענסק עמוד מט).
ריח גן עדן
והנה עיקר בחינת הריח הוא בערב שבת קודש אחר חצות היום, שאז חייבא הגהינם נייחא, ועת ההוא מסוגל ליודעי ד', להריח בסימא דגן עדן שמתעורר ביום ההוא. וכן שמעתי בשם רבינו איש אלוקים רבי אלימלך זצלה"ה שאמר כן בפירוש, שבערב שבת אחר חצות מי שזוכה יכול להריח ביסמא דגן עדן. (אהבת שלום תנינא (קוסוב) פר' ויצא)
רבינו הקדוש הרבי ר' מענדל'י מקאסוב זי"ע בעל אהבת שלום היה פעם אחת אצל הרבי ר' אלימלך בליז'ענסק וניתן לו רשות שילך להרבי ר' אלימלך זי"ע בערב שבת קודש אחר שבא מן המקוה בעת שהיה מונח על מיטתו להניח מעט, ושמע הרבי ר' מענדל'י שהרבי ר' אלימלך זי"ע אמר: 'מאן יכול למסבל רוחא דגנתא דעדן'. (אוהל אלימלך אות קפח)
תבשילי השבת
סיפר אא"ז זצוק"ל מקאזמיר כי הרבי ר' אלימלך זצוק"ל אמר כי מכיר מן העשן העולה מהארובה בערב שבת קודש אם הוא יהודי המבשל לכבוד שבת קודש. (מאמר יחזקאל עמוד ק"מ עניני שבת בשם כתבי האמרי שאול פר' משפטים)
רבינו ר' אלימלך זי"ע היה נוהג לאכול בעש"ק בצהרים מאכל 'געדישעכץ' [-פאפריקאש] עם קצת מרק, ביחד עם חלה עגולה שלימה קטנה שנאפתה יחד עם החלות לכבוד שבת קודש. (ציונים יקרים עמוד מא, מפיהם ומפי כתבם ח"א עמוד מו)
הדלקת נרות וכניסת השבת
אמר הרה"ק מורי חמי זקיני מו"ה אלימלך ז"ל, כשנכנס שבת, לא היה יכול לסבול הכרוזים, והוכרח לאטום אזניו, מכח קדושת שבת הנוקש באזניו, וינוע מקול הקורא. (דעת משה פר' ואתחנן).
שמעתי ממו"ר זצוק"ל, משהדליקו הנרות של שבת אצל רבינו הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א נפל שמחה רבה על כל אחד ואחד וכולנו טעמנו שמחת שבת בשמחה גדולה מאוד נעלה. ע"כ סיפר מו"ר זצוק"ל. (צבי לצדיק דף נו).
סיפר רבה"ק מצאנז זי"ע, פעם אחת בליל שבת קודש התחילו הנרות להכבות, ואמר ר' אלימלך: 'די לעכט זאלן אויסווארטן ביז נאכן בענטשן' [-הנרות יחכו עד אחר ברהמ"ז], וכן היה. (זכר צדיק לברכה (סאטמאר) ח"א אות תל).
לימוד בספה"ק 'נועם אלימלך' בשבת קודש
ידוע שהרבי ר' אלימלך לפני פטירתו אמר, כי מי שילמד את הנועם אלימלך יזכה לפרנסה ומי שילמד אותו בשבת יזכה לנשמה יתירה ולחיה יחידה יתירה בשבת. (מעדני מלך ח"ב אותיות י – כ)
וסיפר הרה"ח ר' חיים מאיר שטיין ז"ל ששמע מהרה"ק מווישווא זצ"ל, שהיה פעם עם אביו רביה"ק ה'אהבת ישראל' זיע"א בעיר אחת, ובליל שבת קודש לפני עריכת השולחן למד את שיעוריו, וביקש ללמוד בספה"ק 'נועם אלימלך', אבל באכסניה לא היה הספר הנ"ל. וסיים הרה"ק מווישווא: אבי הקדוש לא נח עד שהביאו הספר 'נועם אלימלך' ['דער טאטע האט נישט גערוהט, ביז ער האט באקומן דעם ספר 'נועם אלימלך"], (שיח זקנים ח"ד עמוד קסט).
שלום עליכם מלאכי השרת
החוזה הק' מלובלין זיע"א הלך פעם עם הרבי ר' אלימלך זיע"א בליל שבת והתעלף, מפני שראה שני מלאכי השרת המלוים לו לאדם (שבת קיט:). ואמר לו הרר"א זה מפני שראיתי המלאכים שלך, ואם היית רואה המלאכים שלי לא היית יכול לסבול. (כנסת ישראל מהגה"ח ר' אשר יונה וינבערגער ליל שבת עמוד קח)
נשמת כל חי
שמעתי מכ"ק מו"ר בעל 'שומר אמונים' זצ"ל, הרבי רבי אלימלך זי"ע כשאמר בתפילת שבת קודש 'נשמת' המשיך עליו היראה כהיראה שהמשיך עליו רבינו הרמב"ם בעת שכתב חיבורו הגדול. (מעשה השם מדינוב).
וגם נעריצך
סיפר הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר כי הרה"ק מו"ה אלימלך בשעה שאמר בשבת קדושת כתר לקח הזייגריל (השעון) והביט עליו ואמר, שלכן הביט עליו משום שהיה מרגיש מתיקות גדול בשעת קדושת כתר והיה ירא שלא יהיה לו כלות הנפש מגודל המתיקות לכן הוכרח להביט על חפץ של עוה"ז, כדי שעי"ז יוכל להחזיק את הנפש בתוך הגוף. (משמרת איתמר פר' אחרי)
והרה"צ רבי אברהם אביש קנר מטשחויב סיפר, שהרה"ק ר"א מליז'ענסק זי"ע נהג להריח טבק בעת קדושת 'כתר', באומרו שלולא זאת עלול הוא להגיע לכלות הנפש ממש, וע"י אחיזת הטבק בין אצבעותיו והרחתו נשאר מקושר לעולם הזה. (שבחי הר"ר אלימלך בשם אוהל קדושים – הליכות קדושים עמוד רכא הערה עז).
ואפק ית עמך מגו גלותא
עבודת קודשו של רבי אהרון לייב (מפרימישלאן) לקירוב הגאולה, גבוהה וטמירה היתה למעלה מהשגת אנוש. באחד הפעמים בהן ביקר בהיכלו של הרבי רבי אלימלך בליז'ענסק כיבדו הרבי ר' אלימלך לזמר על שולחן השבת שלו את הזמר 'יה רבון עלם ועלמיא', כאשר הגיע רבי אהרון לייב לתיבות 'פרוק ית ענך ואפק ית עמך מגו גלותא' התלהב בזמרתו עד כדי כלות הנפש ובמשך שעה ארוכה לא חדל מהרעיש באותן תיבות בערגה ובכיסופין.
כל אותה העת ישב הרבי ר' אלימלך תפוס ברעיוניו הקדושים ולא הסיר עינו מחזותו היוקדת של רבי אהרון לייב. משסיים את זמרתו נענה הר"ר אלימלך ואמר בטוח הייתי כי בעבודת קודשו עכשיו לא יניח רבי אהרון לייב ולא ירפה עדי יביא את משיח צדקנו הלום אולם נראים הדברים כי מן השמים מעכבים. (אספקלריא המאירה ח"א עמוד עז)
קדשם בקדושת השבת
הרה"צ מאוסטראווי סיפר, ששמע מדו"ז מרן זיע"א איך שהר"ר זושא ואחיו הרבי רבי אלימלך התווכחו בענין עבודת השי"ת איך כשבא שבת קודש הם מרגישים קדושת השבת ואומרים דברי תורה בשולחנם באסיפת החסידים אצלם וחששו כי אולי עבודתם והרגשתם אינם באמת חם ושלום חלילה, והכל בדרך דמיון חלילה, לזאת החליטו ביניהם לעשות בחינה בזה לעשות סעודה בימי החול כמו בשבת קודש באסיפת חסידים ואז ידעו אם תהיה להם הרגשה כמו בשבת אזי חלילה דרכם והרגשתם לא בדרך אמת, ואם לא ירגישו כמו בשבת אזי יהיה להם הבירור שדרכם והכינו אמת.
ועשו כן פעולה כמו בשבת קודש וגם לבשו בגדי שבת וגם השטריימליך וישבו לשולחנם עם עדת חסידים והנה הרגישו הרגשה גדולה ואמרו גם דברי תורה ואז התחיל הרבי ר' אלימלך לבכות ואמר לאחיו הקדוש: 'זושא וואם טוט מען הערשט'? ואז אמר לו הרבי ר' זושא: 'מיילך לאמיר גיין קיין מעזריטש' ונציע זאת לפניו ונשמע תשובתו. ואז נסעו ביחד להמגיד ממעזריטש וסיפרו לפניו את מרירות לבבם, והשיב להם המגיד, אם בבגדי שבת הלכתם ובשטריימל אזי נכון שהרגשתם קדושת שבת כי בגדי שבת עם שטריימל יכולים להמשיך את האור של קדושת השבת קודש ואין לכם לפחוד כלל בהעבודה הוא, (זכות אבות ח"א עמוד קד בשם כתר היהודי)
קערת המרק
בהיות הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימינוב זי"ע מסתופף בצל כ"ק רבו הר"ר אלימלך זצ"ל וטרם נודע לאיש מופת ובעל רוח הקודש, והיה כאחד מן החסידים היושבים לפני רבם, קרה הדבר ביום השבת בסעודה השניה, בשבתו יחד עם כל המסובין לפני רבם, כאשר העמיד המשמש את קערת מרק לפני רבם, לקח הרה"ק הרר"א את הקערה והפכה על פיה ונשפכה המרק. ויצעק רבינו מהררמ"מ מתוך בהלה ופחד, אהה אדוני מו"ר, 'הלא יקחו אותנו כולנו למאסר ועתה הניחה מזה'.
המסובין כשמעם את הדברים כמעט שהתפרץ שחוק מתוך פיהם, אפס מיראת רבם עצרו כח מלמלאות פיהם שחוק – מורו ורבו הקדוש השיב לו ע"ז. הרגע בני, שלום לנו אל תירא, הלא אנחנו פה היום כלנו, כל המסובין השתוממו לשמע תשובת רבם.
אח"כ סיפר רבם בעצמו מה שעבר ביניהם. אחד משרי הממשלה מזימות יעץ להרע לכל היהודים שבמדינה. וכבר ניסה פעמים רבות לכתוב שטנה בספר ולהביא לפני המלך כי יתן עליו טבעת המלך, ולא עלתה בידו, כי בכל עת קרה איזה מקרה שבסיבתה לא היה ראוי הספר להעלות על שלחן המלך. והיום גמר כתיבתו, וכל עילה והשחתה לא נמצא בו למונעו מלהביאו אל המלך. ובחפצו לקחת חבית חול לפזר עליו לייבש את הדיו. הפכתי הקערה עם המרק לפועל דמיון שיעשה גם הוא כן על הכתב, ואז טעה ותחת חבית החול לקח את חבית הדיו והפכה על הכתב.
האברך הזה ר"מ מרימינוב ראה את כל הנעשה, והוא היה כ"כ מופשט מגשמיות עד שלא ידע שהנני פה, וקרא סבר כי בידי ממש הפכתי את חבית הדיו על הספר, צעק מרוב פחד ומורא כי יקחו אותנו למאסר. אז ראו כולם כי זה האברך צופה ברוח הקודש במקומות אשר עין לא ראתה. (אוהל אלימלך אות קפה)
אסור מצוא חפץ
אצל הרב ר' אלימלך היה בעירו דוכס גדול ורשע והרע מאד ליהודים, וכמה פעמים רצה הרב לאבדו אך השר שלו היה קליפה גדולה ולא יכול לו, פ"א היה תלמידו הרב המגיד מקאזניץ אצלו, ובשבת קודש בסעודה שלישית הרגיש מזה וכשאמר הזמירות שבסעודה שלישית בפזמון 'כי אשמרה' בחרוז "אסור מצוא חפץ" (כן היה במחשבתו או אמר כן) ומשך בניגון תיבות "אסור" בדביקות גדולה לד' עד שנתעלף והרגיש שהיה מאיזו עיר שהיה להם שר העיר רשע, ובכל פעם הבטיח להם עד שבא המגיד על שבת ועזר להם בזה ועשה אז התנועה מניגון "אסור" הנ"ל ופעל עד שאיבדו מן העולם. (כתבי ר"י שו"ב מערכת רבנו)
סעודה שלישית
הרב מאפטא אמר על הרמ"ע מפאנו שהיה דרכו שהיה מעמיק בעניניו עד שהיה אצלו בהתפשטות הגשמיות. אך היה חוזר לעצמותו בחזור בהלוך ושוב, ובסוף העמיק עצמו בעניינו עד שנשאר שמה ונסתלק. וכעין זה היה אצל הרבי ר' אלימלך בסעודה שלישית, כידוע אמרו עליו שהיה ניצוץ מנשמתו. (כתבי ר"י שו"ב שם)
הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זצ"ל היה אצל הרה"ק הרר"א מליז'ענסק זצ"ל ובסעודה שלשית הבין ברוב חכמתו כי הרר"א יוכל ח"ו להתפשט נשמתו מרוב דבקותו. התחיל להכות על השלחן ואמר, 'עס שטייט 'ממקומו הוא יפן ברחמים', איז דען דא אין הימעל בעזעמס עהר זאל קערן, נאר דער פשט איז אזוי, עהר זאל הערין פין זיין אורט מיט רחמים', וממילא נפרד הק' בעל הנועם אלימלך מרוב דבקותו, והרר"נ רץ תיכף מהשולחן של רבו לבית אכסניא שלו, ושלח אחריו הרר"א ואמר לו 'האיך העזת פניך לבלבל אותי מהדביקות שלי'. אמר לרבו הק', 'מיר ברויכען יא דעם רבין נאך ווייטער אויף דעם עולם'. ואמר לו הרר"א 'יישר כח', וכיבדו בברהמ"ז בסעודה זו. זאת סיפר הרב מזאכנע חתן הה"ק בעל אמרי נועם מדזיקוב. (דברים ערבים ח"א דף כ"א. אוהל נפתלי אות קכה).
