מגדולי האדמו"רים והצדיקים שפעלו והפיצו תורה וחסידות ביבשת אמריקה בשנים טרם המלחמה העולמית השניה, היה מרן אדמו"ר הרה"ק רבי יעקב חיים פרלוב מסטאלין זי"ע. בשנת תרמ"ח זרח אורו בסטולין לאביו הרה"ק רבי ישראל מסטולין זי"ע שמנוחתו כבוד בפראנקפורט ונקרא ע"ש סבו, אבי הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין – רבי יעקב הנסתר. כבר משחר ילדותו נראו בו כישרונות ברוכים ומידות נעלות ובמיוחד מידת החסד.
בעקבות רמזים מאביו הרה"ק רבי ישראל מסטולין, שעליו לפעול באמריקה בתקופה זו, החלו קבוצות חסידים לעזוב את מדינות אירופה ולהשתקע באמריקה. בשנת תרפ"ד החליט אף הוא לעלות לאמריקה להפיץ שם את תורת החסידות. כשהגיע נתקבל ע"י החסידים ברגשות שמחה ובאהבה יתירה. בסתר ובהיחבא וכשהוא מכסה טפחיים מגדלותו השפיע לטובה על כל סביביו ונתחבב מאד ע"י החסידים שנקשרו אליו מאד.
***
האדמו"ר הרה"ק רבי יעקב חיים מפורסם היה באהבת ישראל העצומה שלו ברוחב לבו בענייני צדקה וחסד ובצדקת פזרונו שגרמה לו לתת כל אשר לו לנזקקים. הוא אף פתח שערי ביתו לרווחה לפני כל מבקש, כמובן שבתוך הבאים היו אנשים שמושגים של ניקיון לא היו מוכרים להם כל כך.
לפנינו עובדות זעירות ממה שסיפר הרב החסיד רבי זלמן גרוסמן זצ"ל, מהימים שהסתופף בצל קדשו של הרבי הרה"ק רבי יעקב חיים זי"ע.
בימים בהם שהה בארה"ב לשליחות למען ארץ ישראל, התאכסן בצל קורתו של הרבי שהיה גדוש באורחים רבים. מחמת הצפיפות היה החדר אפוף ריח זיעה בלתי נסבל. רבי זלמן ביקש להימלט מהריח המעיק ויצא באישון לילה החוצה לשאוף אויר צח.
עודו פוסע בחוץ ולוגם מלוא ריאותיו אוויר נקי וצח, הרגיש לפתע טפיחה על גבו. היה זה האדמו"ר הרה"ק רבי יעקב חיים מסטולין בעצמו, שהתעניין לפשר מעשיו בשעה כזו בחוץ. לא היתה לרבי זלמן ברירה ונאלץ לגלות לרבי את הסיבה האמיתית מדוע עזב את חדרו. הרבי אחז בו ואמר: 'קומט ועלין מיר שמעקין אידישע שווייס' – 'בוא עימי ונריח ריח של זיעה יהודית'. עד כדי כך היתה אהבתו של הרבי לכל יהודי בכל מצב שהיה שרוי בו.
***
המשיך רבי זלמן לספר: בהתקרב חג הפסח הגיע לעשות את ימי החג בביתו של הרבי, הוא לא היה היחיד, יחד עמו הגיעו שד"רים רבים מארץ ישראל ששהו בימים אלו בארה"ב. הכל ידעו כי ביתו של הרבי מסטולין פתוח לרווחה בפני כל הבאים, כל דכפין ייתי וייכול. שכן הרה"ק רבי יעקב חיים נודע באהבת ישראל עזה שיקדה בו ועל יחסו האדיב והלבבי לכל אדם שבא עמו במגע. גם מפורסם היה במידה המופלגת של הכנסת אורחים שלו, אצלו ניתן היה בלב שקט להיות סמוכים ובטוחים בכל הנוגע לכשרות המאכלים וכל שאר ההידורים הקפדניים הנוהגים בחג הפסח, על כן רבים היו האורחים שבאו להתארח במעונו.
והיה רבי זלמן מספר עובדה מאלפת שראו עיניו באותו חג הפסח אצל הרבי האדמו"ר הרה"ק רבי יעקב חיים מסטולין: בליל יום טוב של חג הפסח, נכנס אל בית המדרש ה'גוי של שבת' וניגש אל התנור להסיק בו את האש כדי להפיג את הצינה העזה. ידיו של הגוי מפויחות היו כפחם וניכר עליהן שכבר הספיקו להסיק תנורים רבים בבתי יהודים מתושבי המקום.
אותה שעה שהו בבית המדרש מספר אורחים מבני ארץ ישראל. הללו החלו לפתוח עמו בשיחה, חקרו אותו על מעשיו ועל מוצאו, ולאחר דרישות וחקירות צולבות, התברר להם להווייתם כי ה'גוי של שבת' אינו אלא יהודי מבטן ולידה שנטמע בתרבות האמריקנית וכיום הוא חי ומתנהג כגוי גמור לכל דבר.
בית המדרש היה כמרקחה, כולם הזדעזעו עמוקות מהמכשול הנורא שהתגלה להם זה עתה. הסערה היתה גדולה, זעמם גבר על האיש המתחזה שגרם ליהודים רבים לחלל שבתות בלא יודעין, ברוב כעסם עמדו להתנפל עליו ברתחה ולגרשו מהמקום בהשפלה וביזיונות, ביקשו להטעימו מנה אחת אפיים ששוב לא יעז להציג כף רגליו במחוזות יהודיים.
הרבי הרה"ק רבי יעקב חיים, שהבחין בהמולה שנוצרה בין קהל חסידיו, מיהר לגשת אל ה'גוי של שבת', והניח את ידו על שכמו בחביבות רבה כמגלה כלפיו אהבה גדולה, ולהפתעת כל הנוכחים נטל אותו הרבי עמו אל ביתו ששכן מעל בית המדרש, הושיבו בדרך כבוד על יד השולחן המוכן לסדר והגיש לפניו לאכול סעודה דשנה שהכילה מצות, בשר דגים וכל מטעמים. מלבדם הוסיף והביא לו בקבוק יין משובח וטוב לקנח בו מאכלו.
ה'גוי של שבת' הרים גבה בפליאה, הוא לא הצליח להבין מה הכבוד הגדול הזה שמקבל מהרבי בכבודו ובעצמו. אך מראה הסעודה הדשנה שעוררה את תאבונו, גרמה לו להסיח דעתו ממחשבות אלו, הוא לא שאל שאלות ומיד התיישב לאכול ולמלא את כרסו במאכלים הערבים.
כשסיים לאכול אמר לו הרבי: 'מאוד שמחתי שבאת אלי, גם מחר הנך מוזמן להגיע לכאן ולסעוד על שולחני. אבל בקשה אחת אבקש ממך: כאשר תגיע, אל תיכנס אל הבית דרך בית הכנסת, תבוא מסביב דרך הכניסה הצדדית, כדי שלא תחולל מהומה סביבך'…
השתאותם של החסידים מארץ ישראל הלכה וגברה, לא די שהרבי אינו מגרש את בן העוולה הלזה בחרפה ובבושת פנים, אלא עוד מוסיף לקרבו בחיבה כה גדולה. החסידים לא התאפקו וניגשו אל הרבי לברר את פשר התנהגותו המוזרה.
"וכי אינכם מבינים?" נענה הרבי לעומתם ואמר: "אצלי זה חשבון פשוט, הלא יהודי הוא וכאשר הוא בא לאכול אצלנו באותה שעה הוא אוכל מאכלים כשרים ואינו מתגעל במאכלי טריפה, הכל כדאי בשביל למנוע מיהודי מלעבור על איסור אכילת טריפה ולו אפילו פעם אחת ויחידה!"
זה היה חישובו של הרבי, בעת שאחרים חשוב לזרקו ולבזותו. זכותו הגדולה תגן בעדינו ובעד כל ישראל, אמן.
