סוד נפלא הנותן כח וחיזוק עצום

לא קלה היא הדרך בעולם הזה ורבים המכשולים והמוקשים הטמונים בה, רק הנשמה היא המגדלור שבכוחו להאיר את החשכה

בפרשתנו, 'ויקרבו ימי ישראל למות', מגלה לנו ה"אור החיים" הקדוש סוד נפלא, האמור לתת לנו כיון חדש וחיזוק עצום בעבודת ד'.

ה"אור החיים" הקדוש מגלה לנו כי מתנת הנשמה אינה מתנה חד פעמית שניתנת כמענק לידה, אלא זוהי מתנה יומיומית שמתחדשת מידי יום ביומו. בכל יום מקבלים חלק אחד מתוך הנשמה הכללית, חלק שהאדם מקבל בבוקר ומחזירו בערב, כלשון התפילה: "בידך אפקיד רוחי בעת אישן".

ה"אור החיים" הקדוש מאיר זאת בפירושו: "וכפי מספר הניצוצות של הצלם (אלוקים) כך מספר ימי חייו. הימים שעושה בהם המצוות נתקן ניצוץ אחד… והוא כנגד היום ההוא, והיום שאין עושה בו מצווה, נשאר פגום ניצוץ ההוא של הצלם". בהמשך מבאר האוה"ח הק' את המעלה של ההתחדשות וההפרדה הזו: "וזה מחסד קל שכל ניצוץ שזכה ביומו הנה הוא רחוק מההפסד, הגם שירשיע אדם אחריו".

אם כן מתברר שבכל יום האדם מקבל חלק נשמה המיוחד ליום זה, חלק טהור וזך שלא נפגם מעולם, ועל החלק הזה ניתן לומר: "נשמה שנתת בי טהורה היא". אין כל קשר למה שהיה אתמול ולמה שיהיה מחר. כל יום הוא עולם בפני עצמו, ובכל יום קיבלנו נשמה טהורה.

כפי שאין ליהודי מושג בגדלות הבורא, כך אין ליהודי מושג בגדלות נשמת ישראל

מהי הנשמה?

התשובה מופיעה בפרשת יצירת האדם: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו" ובהמשך מופיע התיאור: "וייצר ד' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים", רש"י מבאר שם: "עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים נשמה מן העליונים".

לפי לשון הפסוק "ויפח באפיו", מבאר הזוהר הקדוש: "מאן דנפח מדיליה נפח". כמו אדם שנופח אויר ומנפח דבר מה, הריהו נופח את האוויר שהיה בתוכו, בריאותיו, כך כביכול הקב"ה, כשנפח באפיו נשמה, הרי שנפח לתוך גופו הגשמי של האדם חלק מכבודו ומעצמו.

נשמה זו היא חלק אלוקה ממעל כפשוטו, ניצוץ שהוא חלק מהקב"ה כביכול. רק בכוחה של הנשמה יש לאדם כוח ומסוגלות לעלות ולהשיג מדרגות גבוהות לאין שיעור. כשם שלהקב"ה אין קץ וגבול, כך גם לנשמה אין גבול ומחסום. רק כך ניתן לתבוע מכל יהודי שיגיע למעשי אבותיו אברהם יצחק ויעקב, כי אין גבול לכוח נשמתם ולגבהים שהיא מסוגלת להובילו (עיין תנא דב"א).

הרמב"ם כותב באופן מעשי וברור שכל יהודי יכול להגיע לדרגתו של משה רבנו ע"ה. והשפת אמת הק' השווה השוואה מפעימה: כפי שאין ליהודי מושג בגדלות הבורא, כך אין ליהודי מושג בגדלות נשמת ישראל, שהרי אורייתא, הקב"ה וישראל חד הם, כי הכל – אורו יתברך.

הסבר הצפרדעים לקאדי המוסלמי

כשם שאצל הקב"ה אין שום שייכות לפגם או לחסרון, כך לא שייך שום פגם לעצם הנשמה האלוקית. עצמיותה של הנשמה נשארת טהורה זכה וברה בכל מצב ובכל מקרה, כדבריו המאירים של ה'בעל שם טוב' הקד' על הפסוק בתהילים: "ועוד מעט ואין רשע" שבכל יהודי יש מעט, הנקודה הפנימית שהיא חלק אלוקה ממעל, ששם אין רשע, ואין שום קשר ושייכות לרשעות ולשליליות, שהרי נקודה זו היא חלק מאלוקים, והפרט כלול בכלל (בוצינא דנהורא).

על-ידי העוונות ניתן רק להכהות ולהאפיל על אור הנשמה ואז אין היא יכולה למלא את תפקידה ולהאיר את חשכת הגוף והגשמיות.

למה הדבר דומה? לאבן יקרה המאירה באור יקרות זוהר. אירע המקרה והאבן המאירה נפלה לתוך בוץ ורפש, שוב אין זהרה ניכר, אך בעצמותה הריהי זוהרת כמאז ומקדם. לאחר הניקוי והסרת הפסולת מיד תשוב להאיר כבתחילה.

פעם ניסה ה'בן איש חי' לבאר עניין זה לקאדי מוסלמי ששוחח עימו. הקאדי תמה מדוע מסתפקים היהודים בנטילת הידיים בלבד לפני הכניסה לבית הכנסת, בעוד שאצלם נהוג לרחוץ ידיים ורגליים לפני הכניסה לבית התיפלה.

ה'בן איש חי' ניסה להמחיש לו את ההבדל. הצפרדעים ששורים כל חייהם בביצות מים, לכאורה הם נקיים מאוד ואינם מתלכלכים ובכל זאת אף בן תרבות לא יאכל אותן, בעוד שהתרנגולים חיים תמיד בסביבה מלאה אבק, לכלוך ופסולת, ובכל זאת הם עולים על שולחן מלכים. ההבדל הוא שהתרנגול במהותו הוא נקי, הלכלוך הוא רק לכלוך חיצוני שנדבק אליו וניתן להסירו, ואילו הצפרדעים מזוהמים מעצם טבעם, ואף על פי שישרו כל חייהם במים – לא יועיל להם.

כך היהודי, בכוח הטהרה של נשמתו הריהו זך ונקי, ואף אם התלכלך זהו רק לכלוך חיצוני, ודי לו ברחיצת הידיים, בעוד שלהבדיל, מי שאין לו חלק טהור בעצמיותו, לא תועיל לו אפילו רחיצה ושפשוף של כל גופו.

רק מעט אור, והדרך מאירה וסלולה

הנשמה ירדה מרום מעלתה אל עולמנו השפל, "לגור בארץ ערבה… להצילה ולהאירה". הנשמה היא הסייעתא דשמיא האישית של כל אחד ואחד, הנשמה היא הכוח והסיוע המרכזי שניתן לנו לעזרתנו כדי לאפשר לנו לעבור את העולם הזה בשלום ולמלא את תפקידנו.

לא קלה היא הדרך בעולם הזה, ורבים המכשולים והמוקשים הטמונים בה, רק הנשמה היא המגדלור שבכוחו להאיר את החשכה.

למה הדבר דומה? לאדם שעליו לעבור בחדר גדול מקצה לקצה. החדר מלא מכשולים ומהמורות, בורות ושוחות, אש מתלקחת ומים שמציפים, על כל צעד ושעל עליו להיזהר ולהישמר כי ניתן בקלות להיכשל וליפול. אותו אדם יודע שיש איזשהו שביל מסומן שמי שמהלך בו יכול להגיע בקלות מקצה לקצה בביטחון מלא.

מה שצריך אותו אדם הוא רק מעט אור שיאיר לו את הדרך, כך יוכל לראות בעיניו היכן היא דרך המלך והיכן השביל מתפתל ומסתבך.

כך היא הדרך בעולמנו. העולם חשוך ונעלם. הגשמיות מסתירה, העולם מאפיל, וגם הרבש"ע מצידו כביכול מסתתר מאיתנו. יתר על כך, העולם הזה מלא במכשולים, בתאוות שמושכות את האדם לרוע, לטומאה ולטמטום. איך יתכן, אם כן, לעבור מסלול הישרדות קשה כל כך בהצלחה?!

לשם כך ניתנה לנו הנשמה. תפקידה הוא להאיר את חשכת הגשמיות, בעזרתה זוכים להבדיל ולראות מה האור ומה החושך, מה העיקר ומה הטפל, מה האמת ומהו השקר, מהי המציאות ומה רק דמיון תעתועים. הנשמה היא שמאירה את הדרך האחת והנכונה.

מה הם הדרכים שבהן ניתן להוסיף כוח ולתגבר את אור הנשמה

כל נשמה היא אור. יש מי שזכו לנשמה גבוהה ואור נשמתם מאיר באור מיוחד, באור בהיר וזך יותר מהרגיל. לצדיקים אלו קל יותר להתעלות מעל החומר הגשמי. ויש מי שזוכים לדרגת נשמה שהיא אור בצמצום. אולם יש להכיר את הדרכים שבהן ניתן להוסיף כוח ולתגבר את אור הנשמה.

כל דבר תורה, כל מצווה מתרי"ג המצוות, מגבירים את אור הנשמה, וכשהנשמה מאירה בעוצמה רבה יותר יש לאדם הרגשות רוחניות זכות יותר ובהירות יתירה בטוב האמיתי.

כל התגברות וכל מעשה של זיכוך החומריות אף הם מסייעים להוסיף את אורה וכוחה של הנשמה. כאותו אדם שבביתו נורה מאירה ופעילה, אך עם השנים מרוב הצטברות האבק והפיח שוב לא ניכר כלל אורה. רק לאחר ניקיון, קרצוף והסרת השכבות המאפילות תוכל הנורה להאיר שוב את הבית מזיוה ומאורה הבוהק.

כך הן שס"ה מצוות לא תעשה. הקב"ה, יוצר האדם, יודע מהם הדברים המעיבים על אורה של הנשמה ומונעים ממנה להאיר, לכן נאסרו עלינו בתורתנו הקדושה כל אותם מינים, כדי שאור הנשמה לא יתעמעם מחומריות הגוף בה היא שרויה. ככל שמתקדשים ומוסיפים סייגים להימנע מלאווין אלו, מחזקים ומגבירים את כוחה של הנשמה וזוכים לאורות הגנוזים בה.

צידה לדרך:

  • הנשמה היא הכלי שנתן לנו הקב"ה למלא שליחותנו בעולם.
  • טהרת הנשמה מתחדשת בכל יום תמיד, בכל יום מקבלים ניצוץ נשמה חדש המתאים לשליחותנו.
  • הנשמה היא חלק אלוקה ממעל ועל כן כוחותיה הם על טבעיים ועל אנושיים.
  • הנקודה הפנימית היא אלוקית ועל כן טהורה היא תמיד.
  • ככל שאורה של הנשמה גובר, ניתן למצוא את השביל הנכון במבוך של העולם הזה.

Û ככל שאורה של הנשמה גובר, ניתן למצוא את השביל הנכון במבוך של העולם הזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן