בבוקר יום שלישי השבוע עטפתי את הגוזל במעיל חם והלכנו לגן רעננים ומחוזקים מחופשת החנוכה.
השמחה של הילד התפוגגה כבר בכניסה כשפגש בגננת שאינו מכיר, גם הסייעת האהובה לא היתה שם כדי לתת לו חיבוק של בוקר טוב ואת מקומה מילאה נערה צעירה הזרה לו.
הגננת, כך סיפרו משופעת כבר ארבעה ימים והסייעת המסורה מטופלת בארבעה (!!) ילדים חולים בבית. לא נעים.
הבכי התפוגג לאיטו תודות לערימת המשחקים השוממה במרכז הגן שהרגיעה אותו ושלחה אותי מן הגן בלב שקט.
כשבאתי לאסוף את האוצר בסוף היום הקדמתי בכמה דקות ודפקתי בעדינות על דלת הכניסה. משהו חריג קיבל את פני – הגננת המחליפה במרכז החדר מספרת סיפור כשסביבה מרותקים כמחצית מילדי הגן.
איפה השאר אם תהיתם – כן, כן, גם הם מתייסרים בבית מתחת לפוך.
כשהתקשרו לבטל בצהריים את חוג האנגלית של הילדה כבר לא הופתעתי, גם המורה מרותקת למיטה ולחסדי הנורופן.
השפעת הפכה למגיפת החורף המשתלטת כאש בשדה קוצים על כולם – מבוגרים וילדים כאחד, כשלתינוקות ולקשישים מסוכנותה חמורה ביותר.
זה לא חדש שיש שפעת בחורף, מה שכן חדש (יחסית) זה שיש אפשרות להימנע ממנה, או לפחות להפחית את הידבקותה.
כבר כמה שנים שקופות החולים מזמינות אותנו בכל דרך להתחסן מפניה ואנחנו – מדחיינות, ספק אדישות, פחד או עקרון, נמנעים מן המחט.
אלא, שהשנה, בדגש על השבועיים האחרונים זה כבר לגמרי עניין רציני, מעבר לחוסר הנעימות של להיות חולה מושבת וחלוש או להפסיד ימי עבודה בגין מחלת ילד יש פה סכנת חיים ממשית!
רק השבוע איבדו כמה משפחות בישראל את יקירם בגין התפשטות מחלה זו.
מה שמתחיל בחום וחולשה הביא אלפים למסדרונות חדרי המיון ועשרות אלפים לתורי ההמתנה בקופות החולים.
אין מנוס ממאמץ ההשתדלות הבסיסי וההכרחי לשעה זו – ללכת במהירות ולהתחסן ממפגע נוראי זה.
החורף רק בראשיתו ומי שבריאותו ובריאות ילדיו בראש סולם העדיפויות מוטב לו שילך להתחסן ולהישמר, ויפה שעה אחת קודם.
רפואה שלימה וחורף בריא!
