בפרשתנו אנו לומדים על ירידת המן. דור המדבר לא היו צריכים להשתתף בהרצאות בנושאי אמונה וביטחון בכל הנוגע לפרנסה. היה ברור ומוחשי כל כך שהקב"ה הוא זה שזן ומפרנס ומכלכל. הם גם ראו בחוש שהמן יורד לכל אחד במיקום שונה, לפי צדקותו, הם ראו אף שההשתדלויות אינן מועילות מאומה, "הממעיט לא החסיר והמרבה לא העדיף", לכולם נשארה בסוף רק עשירית האיפה.
כל השאלות והחששות החלו בעת כניסתם לארץ ישראל, כשכל אחד היה צריך לטרוח על המחייה ועל הכלכלה. אז החלו גם הניסיונות.
שיהיה 'מקצוע' ביד
דומה שכיום הזנחנו לגמרי את נושא החינוך לאמונה בכל בנוגע לפרנסה. לגמרי!
בחיידרים ובישיבות לא מדברים עם הילדים על אמונה בתחום הפרנסה, כך גם לא בבתי הספר ובסמינרים. להיפך, מדברים שוב ושוב, שאם רוצים לזכות בבעל שישב וילמד, חשוב שיהיה 'מקצוע' כלשהו ביד, כאילו המקצוע הוא זה שמפרנס אותנו.
בהמשך, אחרי החתונה, הצעירים נשאבים מיד ללחץ של הצרכים הקיומיים: הכנסה, משכנתא, ובהמשך גידול הילדים וכו'. הרחוב גם הוא לא מחדיר אמונה, הוא רק מייאש, ומשכנע כמה חייבים לחסוך לחתונות של הילדים עוד לפני שהם נולדו. השיח הציבורי גם הוא מחליש ומייאש, רק שומעים כמה הכל יקר ועד כמה הממשלה מקצצת מתקציבי הציבור החרדי.
כך קורה, שכשאין תשתית חינוכית בנושא, נופלים מיד לייאוש, ואת התוצאות אנו רואים בשטח; רואים אנשים לחוצים ודאוגים, במיוחד בכל הנוגע לנישואי הילדים. זה מדהים; כל אחד מאמין שיהיו לו ילדים, שהוא יחיה, שאשתו תחיה, שיימצאו שידוכים מתאימים, רק דאגה אחת נשארה – איך יחתנו? על זה דואגים ודואגים, והפתרונות הם תמיד רק בתחומי החיסכון והגמ"חים, ללא נגיעה והשקעה בחיזוק בענייני אמונה וביטחון.
זה פשוט מדהים. עוד לא נתקלתי באדם שזכה לחתן צאצאים, ואין בידו מסכת של סיפורי השגחה והארות משמים. אבל כל זה רק עובר לידינו ואת המיקוד עושים רק בהשתדלויות. חבל מאוד.
למה לא נספיג את ילדינו במטענים של אמונה, בסיפורי השגחה ספציפית בנושאים אלו?! הרי כל אחד מהם יתמודד בחיים עם גידול משפחה. מנין יישאבו כוחות, אם לא מהמאגרים שנכין להם…
צינורות שמושכים שפע
ננצל במה מכובדת זו כדי להביא ציטוטים מדברי רבותינו, המלאים בחיזוק בענייני אמונה בנושא הפרנסה.
נתחיל ביסוד. המושג 'אמונה' משמעותו לא רק אמונה במשהו קיים, באמונה יש כוח עצום בהמשכה של דברים. נצטט את דברי בעל ה'אוהב ישראל' בפרשת נח, על דברי חז"ל שנח מקטני אמונה היה, מאמין ואינו מאמין… וז"ל: "אמונה מלשון ויהו אומן את הדסה, והוא לשון המשכה וגידול, כי באמונה יש כח זה שעל ידי האמונה יומשך הדבר הזה ממקורו ויבוא". כלומר, אם אדם מאמין באמונה שלמה שהקב"ה מפרנסו, זה עצמו מביא לו שפע. על ידי האמונה – ממשיך האדם על עצמו שפע אינסופי.
לעומת גישה זו, ידועים דברי בעל 'חובת הלבבות' ( פתיחה לשער הביטחון) האומר, שאם אדם מאמין שפרנסתו מגיעה כתוצאה מהשתדלותו, הוא מפסיד בכך את השגחת ה' עליו בתחום הפרנסה, כלשונו: "מפני שאם אינו בוטח באלוקים, בוטח בזולתו, ומי שבוטח בזולת ד', מסיר האלוקים השגחתו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח בו".
בעל ה'נועם אלימלך' (בהר) מביא בשם אחיו הרבי ר' זושא מאנפולי דברים מדהימים, וז"ל: "ונראה שהשי"ת ברא את העולם, השפיע מטובו צינורות מושכים שפע לצרכי בני אדם, ודרך השפע שלא להפסיק כלל, אלא כשהאדם נופל ממדרגתו ואין לו בטחון בבורא ב"ה, המשגיח האמיתי הזן ומפרנס בריווח בלי הפסק כלל, אז עושה האדם ההוא במחשבתו ההיא אשר לא מטוהר פגם בעולמות העליונים… ואז נפסק השפע". כלומר, החששות והדאגות לא רק אינם מועילים, אלא הם גורמים הפסקת השפע.
ככל שהאדם מגביר ומעצים את אמונתו בשפע שהקב"ה מעריף עליו, כך באמת יבוא לו. ההנהגה עם האדם היא כמו צל; מה שאתה מראה לצל, זה מה שהצל יראה לך. אם אתה מאמין שקשה היום להתפרנס, אז באמת יהיה לך קשה. אם אתה חי באמונה שלחתן ילדים זה קשה, אכן יהיה חלילה קשה.
לעומת זאת, אם תשקיע באמונה שאצל הקב"ה, שזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים, אין מושג של קושי, ואם הוא זה שמפרנס הרי צפוי שהכול ילך בקלות, זה מה שיקרה במציאות.
נעתיק דברים נפלאים ומחזקים מבעל ה'קדושת לוי' בפרשת בשלח: "אם אדם בטוח בד' שהשי"ת יעשה לו כל צרכיו, גם מלמעלה ממלאין לו כל משאלותיו, אבל אם אדם דואג תמיד על פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, אזי גם למעלה יחסר פרנסתו, ולכן אשרי איש שלא ישכחך, ושם בטחונו בד', כי אז ד' צילך ומכין פרנסתו. כמו שהוא בוטח בד' שהק-ל עושה לו כל צרכיו, כן האל נותן לנו כל צרכינו".
ציטוט נוסף מחייה ומחזק מבעל ה'באר מים חיים' (בהר): "כשאדם אינו מסיר בטחונו מד', ויודע ומאמין באמונת אמת שבוודאי הקב"ה יזמין לו הצטרכותו הנצרך לו, כי לא יעזוב ד' חסדו מעם בריותיו… רק שעומד וממתין ומצפה לראות באיזה עניין וסיבה יפליא הקב"ה עמו פלאות להזמין לו הצטרכותו, אז ודאי אין הקב"ה מונע מאתו מלברכו גם בלמעלה מן הטבע".
גם פחות משש ספרות
הבאנו טיפה מהים מכל מה שיש בנושא. כמה טוב יהיה, אם עוד בטרם יוטל על ילדינו עול הפרנסה, הם יחיו וינשמו גישה זו, שלהקב"ה אין מחסור, "ואין מחסור ליראיו". נתרגל לשתף אותם בסיפורי השגחה שאנו זוכים לראות, וכשהדברים יהיו בתוך הלב, הרי בעזרת ד' כשיגיע הזמן – תהיה בילדים הללו, שיהפכו לבוגרים, יכולת להוציאם מהכוח אל הפועל.
סיפורי אמונה לא חייבים להיות קשורים רק לסכומים בני שש ספרות. גם סיפור השגחה פרטית על שטר של עשרים שקלים, שנמצא באופן בלתי צפוי בארנק ברגע הקריטי, או על בגד חדש שקיבלנו במתנה ומתאים בדיוק למידות הבת, מחזק ומרומם את התחושה והקרבה לבורא העולם, ומחדד את הידוע לנו, ש"לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם".
נזכור, האמונה בד' היא מתנה לכל החיים, שלצערנו כיום – רק אנחנו ההורים יכולים לתת אותה לילדים! זה גם מבלי שנדבר על התועלת האישית שאנו עצמנו נחווה תוך כדי כך, בזה שנחזק את האמונה שלנו בנושא.
