מה עושים כשמרגישים שלא נענים?!

המחנך הרב פנחס ברייער בטורו השבועי: צעירים (ולמרבה הצער יש גם מבוגרים...) טועים ולוקים בקטנות המוחין וחושבים: מה התועלת בתפילתם ומי צריך את עתירתם?! * פרק שני בסדרה

צעירים (ולמרבה הצער יש גם מבוגרים…) טועים ולוקים בקטנות המוחין וחושבים: מה התועלת בתפילתם ומי צריך את עתירתם?!

ובאמת מיהו שצריך את תפילתם?! הריבונו של עולם בכבודו ובעצמו אשר מלוא כל הארץ כבודו, יושב ומצפה לתפילתם של ישראל, של כל בן ישראל באשר הוא.

הבעל שם טוב הקדוש פירש את הפסוק "ואתה קדוש יושב תהילות ישראל" – שהקב"ה יושב ומצפה לתהילותיהם של ישראל. מרן מהר"ש מבעלזא זיע"א, פירש זאת על הפסוק "יחיל ד' מדבר קדש" – שהקב"ה מוחל וממתין מתי ישמע דיבור קדוש של יהודי. אסור ליהודי לזלזל בערכו ובחשיבותו. כל אחד חשוב מעצם היותו יהודי האוצר בקרבו חלק אלוקי ממעל.

כתרו של המלך

יתר על כן, יש חביבות מיוחדת בתפילתם של היהודים הפשוטים, כאותו אדם פשוט שאינו מכיר או משיג כלל בגדולתו ובמעלתו של מלכו ובכל זאת פונה אליו ומתייחד עמו.

ה"נתיבות שלום" מבאר בשם ה"דברי שמואל" את הענין של "כתר יתנו לך… מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה". לכאורה, מה ענין הכתר לקדושת ד'? אלא, לצורך הכנת כתרו של המלך נעזרים כמובן באנשי מעלה, צורפים ואמנים מומחים המשבצים בו את האבנים הטובות והמרגליות ומשקיעים את מיטב כישוריהם ואומנותם בעיטורים ובפיתוחים מפוארים, אך בכל אופן מזדקקים גם לסיועם של יורדי הים שולי הפנינים, שבימים עברו היו אנשים שליליים משולי החברה האנושית. פושעים שהתחייבו מיתה נידבו את עצמם להסתכן ולרדת לעמקי הים לצורך שליית הפנינים מצדפותיהן העמוקות. כשם שכתרו של המלך הוא יצירה משותפת, פרי עמלם של צורפים אציליים ממובחרי העם יחד עם הפושעים והאסירים, כך תפילות ישראל, כתרו של הקב"ה, מורכבות מלאכת מחשבת מהמוני מעלה עם קבוצי מטה.

בענין זה מבוארים כי הקב"ה הורה לצרף חלבנה לסממני הקטורת המעודנים, לרמז על צירוף פושעי ישראל לתפילות.

בחור צעיר, עם כל ענוותנותו, אינו בגדר פושעי ישראל, ואל ליהודי, לאף יהודי, לזלזל בעצמו ובערך תפילתו, כדברי ה"קדושת לוי" בפרשת ויחי: "כי ידוע שכל אדם צריך להתחזק בלבו אמונה זאת, שוודאי אין הקב"ה מואס ח"ו בשום תפילות ישראל. אף שהקב"ה נקרא הגדול הגיבור והנורא לו דומיה תהילה, אף על פי כן יקר בעיניו דיבורים של עמו ישראל אפילו ממי שהוא ח"ו בדיוטא תחתונה, אף על פי כן מגיע מזה תענוג לבורא יתברך".

אין תפילה שבה ריקם

יש טוענים שח"ו והמציאות מכחישה מאמר חז"ל זה, שהרי כמה וכמה מתפללים ואינם נענים? אלא שיש לכך שני הסברים.

ראשית, אין אדם יודע כמה תפילות צריך כדי לפעול ישועות. נאמר במדרש, שיש תפילות שנענות רק לאחר 40 שנה, כך שלפעמים חסרות רק עוד תפילות ספורות עד להצמחת הישועה, כצמחים האלו שצומחים ונובטים והם כבר קרובים לצאת ולבקוע את פני הקרקע, אך הייאוש ברגעים האחרונים מכריע את הכף. וכך מצינו אצל משה רבינו, שאם היה מוסיף ומתפלל עוד תפילה אחת נוסף על כל תפילותיו הרבות שהיו כמנין 'ואתחנן', היה נענה.

בעל "דגל מחנה אפרים" מביא בשם הבעש"ט: "כי כל התפילות עושות פעולה בעולמות העליונים, ולפעמים בקצה הארץ, וסמך על זה: 'כרום זולת לבני אדם' – אלו דברים שעומדים ברומו של עולם, שנעשים מהן דברים נוראים ברומם של עולמות ובני אדם סוברים שלא נתקבלו תפילתן ולכן מזלזלים בהן, וזהו 'רוני עקרה… כי רבים בני שוממה', פירוש, התפילות אשר אתה סובר שהן שוממות – עושות פעולות גדולות ורבות יותר מראייתך הגשמית".

נוסף על כך, לעתים יש סיבה מכוונת לתפילות מסוימות שאינן נענות כלשונן. ילד קטן חפץ ומשתוקק לסכין חדה שנשאה חן בעיניו. הוא מבקש ומתחנן, ואביו כמובן אינו נותן לו את מבוקשו. הילד בשכלו הקט ובהבנתו המוגבלת סבור שאביו מתאכזר אליו ומונע ממנו רוב טובה, בעוד שהאב בטוח בצדקתו ובדאגתו לבנו אהובו.

לעתים מבקשים בקשות שהרבש"ע יודע שהן לא לטובתנו, ולכן הן נמנעות מאתנו ומבוששות להתקבל, אך גם אז אף תפילה אינה שבה ריקם, והקב"ה משתמש בתפילות אלו לטובתנו.

לכל אשר יקראוהו באמת

התפילה צריכה להיות מתוך אמונה שלמה בכוחו של הקב"ה להושיע ולתת. ה"יערות דבש" כותב שלא רק שכל תפילה נענית אלא שכל אדם יכול לחוש זאת במוחש ולראות את הקשר בין הצלחותיו במשך היום לבין השקעתו בתפילה:

"הארכתי בדרשות פעמים רבות שכל מה שקורה לאיש הישראלי הוא בהשגחה פרטית מכוון לגמול מעשיו, וכפי הנהגתו יום ביומו, כן ימצא במקרים המתחדשים לו, ובדוק ומנוסה. אם יתפלל האדם שחרית וק"ש בכוונות, שבו ביום יזכה לדבר מצוה ויצליח בעסקו, ואף שלשעה יחשוב שאינו, בסופו ימצא שכן הוא, ואין צריך לאמר שיצליח בו ביום בתורה, ומצוה גוררת מצווה…".

אפשר ורצוי לרצות ולבקש רוב שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות, וברור שבקשות רוחניות מתקבלות שהרי יש בזה עזר וסיוע מיוחד משמים, אך צריך להרבות תפילה ולהפציר בד' שיזכה באלו, ואי אפשר לזכות בכתרה של תורה בתפילה אחת או שתיים, מי שיתחזק ויתאמץ ויקווה אל ד' – יזכה ויראה בישועתו ובעזרתו.

עצות להתחזקות בתפילה

ללמוד את נושא התפילה

"ארבעה צריכים חיזוק, ואלו הן: תורה, מעשים טובים, תפילה ודרך ארץ" . אם משקיעים זמן ומשתדלים ככל האפשר להגיע ללימוד ולהבנה של כוח התפילה, סגולתה, נחת הרוח שנגרמת על ידה – מושפעים.

כדאי גם ללמוד את פירוש המילות. כשאדם מבין מה הוא אומר, על מה הוא מודה ומשבח, מה הוא מבקש, וכיצד הוא מהלל – הדברים אמורים באופן שונה לחלוטין, יש חיות והתלהבות, רגש ומחשבה. לעומת זאת מי שאומר את המילים ומבין בהן כתרנגול בבני אדם, קורא בקול בלי להשיג ולהבין הכל, איך יוכל להרגיש את הטעם, להתלהב ולהתרגש בכל פעם?

הכנה לתפילה

אדם השוהה מעט קודם התפילה, מראה בכך על אהבתו לד' וחשיבותה בעיניו. "לתפילה צריך מקודם הכנה שלא לבוא מן החוץ ולעמוד להתפלל, רק שיהיה אצלו מקודם הכנה: שידע שעומד להתפלל לד'… שתפילת ישראל גבוה מאד. ובמה יוכל להכין את עצמו: בלימוד התורה הקדושה או בלימוד גמרא בעיון או במאמר מהזוהר הקדוש או באמירת תהילים, עם הכל יוכל לעשות הכנה לתפילה".

התפילה משתבחת אם מקדישים זמן, אפילו דקות ספורות. זמן פנוי מכל טרדה אחרת ומכל עסק אחר המוקדש להכנה לתפילה אם על ידי לימוד ספר מסוים כמומלץ לעיל, או אפילו בישיבה בישוב הדעת ובשקט לשם התבוננות בגודל חשיבות התפילה. ההכנה הזו מכניסה לאווירת התפילה והתוצאות ניכרות.

תפילה אישית

כדאי לכל אחד להשתדל למצוא את עצמו בתפילה. תפילה שמדקלמים את תיבותיה מפני שזהו הנוסח וכך כתוב בסידור, תפילה כזו היא יבשה, תפלה וחסרת לחלוחית. אם האדם עצמו חש הודיה ומודה: "ועתה אלוקינו מודים אנחנו לך", מתחנן מכל ליבו ומתפלל: "ד' היה עוזר לי", "הראני ד' חסדך", הרי זו תפילה אמיתית. היה אתה זה שמודה ומשבח ומבקש ולא כאחד החוזר על שבחיו של דוד המלך ע"ה כקוף אחרי בני אדם.

חשוב להוסיף בתפילה במקומות המתאימים בקשות אישיות בנוסף לנוסח התפילה הקבוע. כדאי להתפלל זאת בשפה שבה פונה הוא לאביו מולידו. תפילה ובקשה אמיתית של בן אל אביו – משפיעה גם על כל שאר חלקי התפילה. מה עוד שלדעת הרמב"ם זהו בעצם יסוד התפילה.

להתפלל למרות המניעות

לפעמים חשים במוחש את תוצאות עמלו של אותו מלך זקן וכסיל. עם כל הרצון הטוב לא מצליחים לחוש כל התלהבות, לא לכוון ולא להתרכז במילות התפילה. אסור להתייאש ולוותר באמצע הדרך, יש לאזור עוז ולשנס מותניים ולהמשיך בתפילה בקול שיעורר את הכוונה, והרגשת ההתלהבות – בוא תבוא.

חשוב לדעת כי התחושה האישית אינה מהווה מדד לחשיבות התפילה ולאיכותה. תיתכן תפילה שאדם חש בה התלהבות והתקשרות מיוחדת לקב"ה, ובכל זאת תפילה אחרת שנאמרה ללא כוונה מיוחדת ולוותה בתחושת תסכול ואכזבה משפיעה יותר ממנה בזכות מקומה, זמנה או המניעות שהתלוו אליה. להקב"ה יש חשבונותיו שלו לקבלת התפילות ולחשיבותן.

הבעש"ט כתב בצוואתו הקדושה: "לא יאמר אדם, כשאוכל להתפלל בהתלהבות אתפלל, ואם לאו – לא אאנוס עצמי, כי אם אדרבה…" וממשיל זאת למלך רב הוד היורד אל העם, מוסווה ומסתתר מפניהם. קרוב הוא אז אליהם יותר מתמיד, אך אין הם חשים בנוכחותו ובהדרת מלכותו.

לנצל כל תפילה ותפילה

מחמת תדירותה של מתנת התפילה, יש לעיתים מחשבה מוטעית שגורמת לרפיון בתפילה. אדם, ובפרט בחור צעיר, עלול לחשוב, מה יהיה אם תחסר לי תפילה אחת, הרי נכונו לי עוד תפילות רבות מספור בשנות חיי הבאות לאורך ימים טובים… אל דאגה, אם לא בשחרית – אז במנחה, אם לא מחר אז מחרתיים, וכן הלאה…

רבי חיים ויטאל אומר: "יש שינוי גדול בין תפילת יום זה לתפילת יום שלאחריו, ולא הרי זה כהרי זה, ואין לך שום תפילה מיום שנברא העולם עד סוף העולם שתדמה לחברתה כלל ועיקר".

הרי לנו יסוד גדול שכל תפילה יש לה מטרה מסוימת, אין לה תחליף ואי אפשר לדחותה ולהשלימה לאחר מכן. ההתבוננות בעניין זה מחזקת ומעניקה כח להשתדל בכל תפילה ותפילה ובכל מילה ומילה.

כי לא בשמים היא ולא מעבר לים, כי אם בפיך ובלבבך לעשותו!

צידה לדרך:

             כל תפילות בני ישראל אף של הפשוט שבפשוטים חשובות לפני הקב"ה היושב ומצפה לשמוע תהילות ישראל.

             אין תפילה השבה ריקם, ולכן אין להתייאש מתפילה, ובוודאי כל תפילה פועלת לטובה.

             ההשקעה בהתבוננות ערך התפילה, הבנת פירוש המילים, הכנה והתבוננות קודם התפילה תביא שינוי ניכר בכל הגישה לעבודת התפילה.                           

קבלו גישה חינם להרצאות מוסרטות ומוקלטות וחומרים נוספים של הרב פנחס ברייער כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן