לחבוש מסיכה לפה

"ראיתי פעם שתי קבוצות בחורים שהתווכחו בלהט על דרכים ושיטות, כשבלהט הוויכוח כל קבוצה מגינה על דרכה ועל הדרך מבטלת את דרכה של השנייה"... * המחנך הנודע הרב פנחס ברייער על דרך הזהב הראויה

בפרשת השבוע אנו לומדים על תהליך טהרת המצורע, סדר הקורבנות והגילוח, אין ספק שבזמנם לא היו זקוקים לארגונים שיחדירו לציבור את חומרת עוון לשון הרע, די היה בלראות מכר או קרוב משפחה הנעלם מהאופק למשך כמה שבועות כשהוא נתון בהסגר מחוץ למחנה ממתין לבדיקות השבועיות על ידי הכהן.

בהמשך, כשראו את תהליך הטהרה שכלל גילוח כל השיער והבאת הקורבנות, די היה בכך כדי לזעזע כל אחד ולהוציא את החשק מלדבר או לשמוע לשון הרע.

בכלל, בזמנם חיו באווירה אחרת, אווירה של גילוי אלוקות, ירידת המן הייתה מדד ליראת שמים, לא היו סודות, כולם ראו היכן המן ירד ובאיזו צורה הוא הגיע לכל אחד ואחד, כפי שמבואר בהרחבה במסכת יומא (ע"ח).

אנו חיים בדור של הסתר, דור שהאדם יראה לעיניים וד' יראה ללבב ואין אדם יודע מה בליבו של חברו. זכינו אמנם בארגונים מבורכים המעוררים ומדרבנים ללא הרף על חשיבות שמירת הלשון בכל מוסדות החינוך לבנים ובנות, נערכים מבצעים ומבחנים על ההלכות הקשורות לעניין וב"ה שלמרות כל הפיתויים בשוק כעיתונים ואמצעי תקשורת אחרים יש מודעות רבה לעניין.

אך דומה שיש צורך לבצע שינוי בתודעה, שינוי בשורש הבעיה, ונסביר את הדברים.

***

אנו עסוקים כל הזמן בייצור מחסומים לפה במקום בטיפול בשורש הבעיה, אנו חייבים למצוא דרך שתעזור לנו לא להרגיש צורך לדבר לשון הרע ולא רק להתאפק מלדבר לשון הרע.

אם נתעמק נראה שהמוקדים העיקריים בניסיון לדבר לשון הרע נעוץ בכיתתיות, בקהילתיות, בזה שעם ישראל מחולק לשבטיו. יש הרבה דברת סביב השוני במנהגים, בלבוש, בנוסח התפילה וכו', למרות שכל אותם שינויים הם שינויים מינוריים ביחס לכל המאחד הגדול הקיים.

ויש כאן איזה כשל חינוכי. כשנעצור צעיר ונשאל אותו מה מייחד את הדרך בה הוא הולך הוא רק יידע להסביר בתלת מימד מה לא טוב בדרכים המקבילות אבל הוא יתקשה מאוד להסביר מה מיוחד בדרכו.

שלא נדבר על כך שבמרבית המקרים הטענות על הקהילה הנגדית אינן עומדות במבחן המציאות, הכל מוזן מכל מיני תיאוריות נבובות של מחרחרי ריב…

ראיתי לאחרונה צעיר שצחק על חצר בת אלפי משפחות. שאלתיו: האם אתה מכיר אחד מתוך אלפי בני אותה קהילה ברמה האישית?!…

הוא ענה שבחיים הוא לא שוחח עם אי מי מאותה חצר!…

אך הדבר לא מונע ממנו לצחוק ולבטל את השני.

השורש הוא במה שהזכרנו למעלה, אם נצליח לחנך את ילדינו שהייחודיות שלנו היא לא ב'מה שאין לנו', אלא ב'מה שיש לנו', לא יהיה  צורך להדגיש את הייחודיות בביטול.

***

כלל ישראל מחולק לשבטיו כל אחד מיוחד בהקפדה המיוחדת שלו במנהגיו הייחודיים, עומדים אנו זמן קצר לאחר חג הפסח, כמה יפה לראות את עם ישראל לשבטיו, כל אחד עם מנהגיו הייחודיים, כל אחד עם ההדגשים, הקפידות והחומרות, זה היופי וזה המיוחד.

בקריעת ים סוף כשעבר עם ישראל את הים, כל שבט עבר בשביל משלו: 'לגוזר ים סוף לגזרים', אבל חז"ל מלמדים שהמחיצות בין השבילים היו שקופות, כל אחד ראה ונהנה מהשני.

כולנו יודעים שעם ישראל משול לצבא המורכב מכמה וכמה חילות וכפי שחיל האוויר אינו מבטל את חיל הים וחיל השריון אינו מזלזל בחיל הרגלי, למרות שכל אחד יודע את ייחודו ותפקידו, כך עלינו ללמוד להעריך את המסגרת והמקום בו הקב"ה שתל אותנו, בלא לבטל את דרכו של השני.

כל תזמורת מורכבת משלל כלי נגינה, יש את כלי הסולו כקלרינט כינור וסקסופון, יש כלי לווי כגיטרה ופסנתר, יש כלי הקשה, כלי נשיפה, היופי הוא בהרמוניה, מקהלה המורכבת כולה רק מכלי נשיפה משעממת למדי, למרות שכל הנגנים בהרכב הם מקצועניים. עם ישראל יפה בהרמוניה בשילוב וביחד.

***

כדי להיות גבוה מהשני אפשר להושיב את כולם על הברכיים ואפשר לעמוד על כסא, ההבדל בין שתי הגישות הוא שבגישה הראשונה, כשאתה רק מבטל את השני, אתה נשאר באותו גובה אפסי שהיית קודם ורק נדמה לך שאחרי הלעג והזלזול הנמכת את השני.

שנית, באיזשהו שלב בחיים ילדינו יגדלו ויתבגרו ובסופו של דבר הם יקלטו כמה שקר היה בכל אותן שטויות שדיברו ואז הם עלולים להסיק שאם זה שקר אז ח"ו הכול שקר ( דבר שדרך אגב מאפיין את כל אותם קלים במחננו שלא השכילו אף פעם להבין מה יש, הם היו עסוקים רק במה שהשני לא, או אז, כשיום אחד המקום היחידי הטוב שבמקרה בו גדלו נסדק, הם נשארו ללא שום דרך ואמונה).

***

כתבנו פעם במסגרת מדור זה ששנאת חינם הכוונה שאני שונא את השני בחינם – ללא שהוא עשה שום עוול כנגדי, רק משום שהוא שונה ממני, אני שונא אותו, בגלל הכובע השונה ונוסח התפילה האחר.

צעירים יכולים גם להבין כי העובדה שהם נולדו במקום הספציפי הזה אינה אומרת שהשני שנולד בחצר אחרת פחות מהם. ראיתי פעם שתי קבוצות בחורים שהתווכחו בלהט על דרכים ושיטות, כשבלהט הוויכוח כל קבוצה מגינה על דרכה ועל הדרך מבטלת את דרכה של השנייה…

עבר שם אחד המשגיחים ואמר להם בחכמה: "אם הייתם נולדים במקום ניטראלי ואז כל אחד מכם היה בוחן שיטות ודרכים ורק לאחר חקירה ודרישה היה מחליט ובוחר מהי הדרך המובילה, היה אולי מקום לוויכוח. אך כאן כל אחד מתווכח ודוגל בשיטתו רק משום שכאן הוא נולד וזה המוכר והידוע, אז מה המקום לוויכוח. כפי שאתה נולדת במקום המיוחד והמושלם מבחינתך, באותה מידה גזרה ההשגחה שהאחר ייוולד במסגרת המתאימה לו לשורש נשמתו ואין שום הגיון בביטול השני".

***

הדרך להחדיר מסר זה הוא בשני מישורים:

  • קודם להשקיע רבות בהעברת המסרים והעקרונות המייחדים כל מקום בשלו, לדבר עם הילדים על מה הקפידו רבותינו ולמה הקפידו, נשקיע בגידול ילדים הספוגים בידע חיובי שאם ישאלם אדם לא יגמגמו אלא ידעו להצהיר בגאון באיזה חיל בצבא ד' הם משרתים ואיזה חן והדר הם מוסיפים למלכות שמים.

חשוב שילדים יבינו מה המיוחד בלבוש המאפיין אותם, מה הטעם בכל אותן קפידות עליהן אנו מקפידים, מה הסיבה בה אנו גדורים בגדר זה או אחר, חשוב שידעו מי היו רבותינו בשלשלת הדורות וסדר העברת המסורה. בקיצור, ילדים הספוגים בידע חיובי טהור.

  • בהמשך חשוב לשדר לילדים הערכה לכל גדולי ישראל, חשוב שישמעו הערכה לכל גדול בישראל, לכל מנהיג, למרות שאין אנו כפופים ישירות למרותו. כשילד שומע דבר תורה בשבת בשם אדמו"ר אחר, כשילד שומע נימת התפעלות מגדול בישראל למרות השוני ההשקפתי, הוא קולט שגם אם אנחנו נוהגים לפי המסורת שבידינו אין אנחנו מבטלים את זולתנו.

כך ורק כך נחסל את הצורך בעצות איך לא להיכשל בלשון הרע, משום שלא יהיה לנו צורך לדבר רע, נרגיש טוב עם עצמינו גם אם גם השני טוב, 'ואדרבא תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם'

קבלו גישה חינם להרצאות מוסרטות ומוקלטות וחומרים נוספים של הרב פנחס ברייער כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן