כיצד אמור להיות הקשר עם ילדינו

כלל מוסד בפי כל: אם לא תדעו לך… צאי לך בעקבי הצאן… ורעו את גדיותיך על משכונת הרועים… בכל מצב בחיים בו אנו נתקלים בשאלה איך עלינו להתנהג, נבדוק איך התנהגו אבותינו ורבותינו, וכשאנו צועדים בעקבותיהם אנו רגועים.

אם זהו הכלל בכל נושא, ק"ו זה מה שילווה אותנו בכל הנוגע לציפור נפשנו – חינוך ילדינו.

אחת השאלות המרכזיות אותה אנו שואלים את עצמינו אין ספור פעמים היא איך צריכה להיראות צורת הקשר בינינו לילדינו, האם כסוג הקשר שהיה לפני שנות דור,  קשר שהיה בו מרחק, מין דיסטנס ברור, כשהילדים לא ידעו אפילו את הגיל המדויק של ההורים וכדו', או אולי עלינו ליצור סוג תקשורת כמו שנהוג היום, קשר קרוב ופתוח, בו מדברים כמעט על הכל?

 

***

 

כפי שקבענו בראש המאמר, תמיד עלינו לבדוק איך היה סוג הקשר אצל אבותינו הקדושים. אם בדרכם הקדושה נצעד, וודאי נצליח בסייעתא דשמיא.

הנה אנו מוצאים אצל יעקב אבינו ע"ה, אותו הגדירו חז"ל כאחד שהתנסה בצער גידול בנים, יעקב אבינו ע"ה גידל שנים עשר שבטי ק-ה ואולי על פיו נקבע את סגנון הקשר היהודי הנכון והתורני.

כשנתבונן בפרשתנו נמצא דבר מעניין: יעקב אבינו מצווה את ילדיו ללקוט אבנים לצורך הקמת הגלעד עם לבן. אנו מוצאים שיעקב קורא לבניו 'אחים', כלשון הפסוק: "ויאמר יעקב לאחיו  לקטו אבנים", ומפרש רש"י, אחיו – היינו ילדיו, שהיו לו אחים לצרה. אנו רואים סגנון קשר קרוב וחם כמו אחים.

מנגד, בפרשת וישלח אנו רואים את יעקב מתנהג כאבא, מחלק אותם לשני מחנות, שם לא רואים התנהגות בסגנון של אחים. שם מוזכרים לאה וילדיה. יש אבא, ישנם ילדים ואין אחים.

אז איך למעשה הייתה האווירה בבית, קשר קרוב וחם, או קשר מרוחק ומכבד?!

 

***

 

שמעתי פעם בשם הרב אבא חייא טאובר שליט"א, הסבר נפלא לעניין: תלוי מה המצב ברחוב. כשהגוי רוצה להרוג ולרצוח, אזי על אבא להיות אבא, הוא ישמור על הילדים, הוא ידאג להם ואין שום סיבה שיוותר על משהו מכבודו. בעוד כשהגוי רוצה לחבק ולנשק, אז על ההורים לחבק, להתקרב לילדים, להציף אותם בחום ואהבה, שלא ירגישו שום צורך בחום חיצוני וזול.

לכן כשיעקב התמודד מול עשיו הרשע שביקש להרוג, נשאר הוא בעמדת האבא הסמכותי, השומר והמגן, בעוד כשבצד השני עמד לבן הארמי שבנופת צוף אמריו אמר, "ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי", עמד יעקב אבינו ואמר: ילדים, מהיום אנחנו אחים, אני אתן לכם כל מה שאתם צריכים שלא תצטרכו לנשיקות של הסבא לבן הרשע…

דברים נכונים ומדהימים!

 

***

 

היום הרחוב לא מרביץ ולא הורג. בחורצ'יק שיסתובב בכל מיני חורים לא יקבל מכות, הרחוב היום מחבק ומלטף ואם אנחנו לא נהפוך את הבתים לחממות המציפות חום ואהבה, ח"ו, הילדים יחפשו זאת בחוץ ואז אוי ואבוי.

ישנו חתך רחב של צעירים המשוטטים ברחובות לא בגלל שאלות באמונה, גם לא בגלל בעיות למידה. הם פשוט מחפשים קצת חום, קצת יחס, הם רוצים שמישהו יתעניין בהם, למזלנו הרחוב הישראלי אינו מוצף באנשי חסד המציפים ומחבקים כל מי שבא למחוזותיהם בחום ואהבה, אבל עד שהם יבינו זאת לפעמים הנזק הוא בלתי הפיך.

ונוסיף נקודה חשובה שעלינו לתת את הדעת עליה.

הרחוב לא חייב להיות מרכזי באזור חילוני, הוא גם לא חייב להיות קניון מלא בשחץ ותועבה. הרחוב לפעמים נמצא בבית הוא פשוט חודר פנימה, ילד שאינו מסופק ואת כל חיותו הוא יונק מכל מיני מכשירים 'כשרים', הוא גם ילד שנמצא בעצם ברחוב. אנחנו רואים היום צעירים המחוברים לנגנים, לקווי הנייעס ולכל מיני חינמונים כחולה מונשם המחובר לחמצן, משם הם שואבים את החיות וזה מרכז עולמם.

יש לזה הרבה סיבות, אבל ברור שילד שטוב לו בבית, הוא יכול לנהל שיחות פתוחות עם ההורים. ילד שמרגיש חום ונעימות ביתית אינו בורח כל דקה פנויה לסיפוקים חיצוניים.

אנחנו חייבים להיות כנים ונדגיש שלא כל 'מכור' הוא תוצאה שקשורה לבית, אבל ברור שבית חם מפחית את הסיכון.

הכי קל, זמין ונוח, להושיב את הילדים מול מחשב ולצפות בסרט 'חינוכי' ה'מומלץ' על-ידי אישי חינוך. זה נותן שלוש שעות שקט. אבל אם ההורים היו מבינים שבשעות אלו הם חושפים את ילדיהם לסוג תעסוקה חדש, מין גירוי עוצמתי המקיף את כל החושים, הראייתית, שמיעתית וחזותית, גירוי שהילד יחפש לחוות שוב ושוב ולא תמיד בידיעת ובבקרת ההורים, דבר המביא אסונות רוחניים שתוצאותיו מי ישורנו.

 

***

 

הגישה לא צריכה להיות לוחמנית, אף אחד אינו אוהב לשמוע אסור אסור אסור. עלינו להסביר לילדים עד כמה זה ממכר, עד כמה רדוד להיות מחובר לכל הפטפטת הרדודה והזולה, שלא לדבר על ליצנות וזלזול בכבוד חכמים הנגרמים בצורה עקיפה על-ידי התלות בכל התעשייה הזאת.

אפשר להסביר לכל בר דעת שכל אותן שעות יקרות שהוא שורף כדי ללמוד את כל השירים הזולים עם כל הניואנסים הדקים וכל אותן שעות שהוא מקשיב לכל העדכונים השטותיים שהיום כאן ומחר… דברים שלעתיד הרחוק ואפילו הקרוב לא יהיה להם מכך שום תועלת, שלא לדבר על כך שכמעט כל אחד נחשף בשלב מסוים לתכנים שהוא יצטער מאד על כך, הרי שבהסברה נכונה ובליצנותא דעבודה זרה נפחית ונחסל את הערכה והערצה לכל אותן דמיות מפוקפקות.

אמר לי לאחרונה משגיח חשוב, כי הוא עוקב אחרי בחורים המכורים לעניין והוא שם לב שכל הסקרנות וההשתוקקות מתנקזים לשעות בהן הוא מקשיב לכל אותם ליצנים, ולמחרת כאשר הוא מגיע לשיעור לא נשאר לו שום סקרנות לדברים חיוביים לאחר שבא על סיפוקו בדברים הזולים.

מצחיק וכואב שאותם זמרים, שדרנים ושחקנים שלא היינו עומדים בד' אמותיהם, הם הופכים לרבותיהם המובהקים של אותם צעירים. את השיעור הם לא הבינו, לשיחה של המשגיח הם לא הקשיבו, אבל לדקלם מילה במילה את הריאיון עם אותו… הם ידעו לפרטי פרטים, זה תופס את הראש, משעבד את המוח וחבל.

אם נשכיל בסייעתא דשמיא לספק את ילדינו בסיפוקים ערכיים, בחמימות ביתית יהודית טהורה, נחסוך ונמנע את הצורך בתחליפים זולים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן