המאבק בין יעקב לעשיו החל בהיותם עוברים ברחם אמם. כבר אז עשיו משך לכיוון אחד ויעקב לכיוון אחר. ההבדלים ביניהם ניכרו לעין כל כבר בלידתם: עשיו היה אדמוני כולו כאדרת שיער ויעקב איש חלק; ואם מישהו עדיין השלה את עצמו שמדובר בהבדלים חיצוניים, אזי כשגדלו הנערים ניכר ההבדל לכל: "ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אוהלים", ועדין לא החלה המלחמה העולמית.
רק אחרי לקיחת הברכות, קרי – מימוש קניית הבכורה, התפרצה השנאה החבויה והפכה להיות ל"שנאת עולם לעם עולם" והפכה להיות להלכה, אולי היחידה שבני עשיו מקפידים לקיים, ומגייסים לצידם את כל באי עולם – "הלכה, בידוע שעשיו שונא ליעקב".
בפסגה יש מקום רק לאחד מהם – "ולאם מלאם יאמץ – כשזה קם זה נופל", וכמאמר חז"ל על הפסוק "המלאה החרבה" – אם חרבה ירושלים רומי קמה ואם חרבה רומי ירושלים בנויה. לעולם אין שניהם יכולים למלוך יחדיו בכיפה.
***
מדוע אין שתי השקפות עולם שונות יכולות לחיות בשלום זו לצד זו ולגור ביחד כל אחת בשטח המחיה שלה?
הסיבה היא שמדובר בשתי פילוסופיות עולם שאינן יכולות לגור בכפיפה אחת.
את מהותן של שתי ההשקפות שהופכות להיות לתכונות אופי ניתן לראות במלחמה העזה שבין התנועה הנאצית והעם היהודי.
התנועה הנאצית חשבה שהם "הגזע העליון", והיהדות לעומתה מכריזה שאנו היהודים הם "העם הנבחר" – "אתה בחרתנו מכל העמים".
בפשטות, יש כאן ויכוח קלאסי של "מי בראש". אך אם זה היה הוויכוח, אם על זה הייתה נטושה המערכה. מדוע שאפו לעקור את העם היהודי מן השורש? אדרבא, מזווית ראייתו של השתלטן היה עליהם להשאיר את היהודים בחיים ולשלוט עליהם, ולמשול בהם בכוח אך למה להורגם ולעקרם מן השורש?
המאבק היה מאבק אחר לגמרי. לא היה זה מאבק של "מי" בראש אלא של "מה" בראש. היה זה מאבק בין תפיסת העולם של "הגזע העליון" לבין תפיסת העולם של "אתה בחרתנו מכל העמים".
תפיסת העולם של "הגזע העליון" רואה בגרמנים ובגזע הארי בכללותו את עם השליטים שכל העמים האחרים, עם עם ודרגתו, משמשים כעבדים; ובני הגזע העליון רודים בהם, רומסים אותם, ומשפילים אותם.
לעומת זאת, תפיסת העולם של "אתה בחרתנו מכל העמים" רואה את הנבחרים כנוטלי האחריות על כל האחרים ככתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". הם נבחרו להיות מעין "כהני האנושות". ובין אם הכהנים הם "שלוחי דידן" ובין אם הם "שלוחי רחמנא" הם משרתים ופועלים למען העם, בשם העם ועבור העם". כך גם העם היהודי כולו ביחס לכלל העולם. הם נבחרו להיות הנושאים בעול האחריות עבור כל העולם.
השקפה זו שעליונות פירושה אחריות כלפי הנמוכים יותר בדרגה היא לצנינים בעיני עשיו וחבורתו. כי שוללת היא מהנבחרים את שליטתם והופכת את ההמונים, שהללו רואים בהם כעדרי עבדים למלא מאוויהם, כצאן אדם התלויים בהם ומצפים בצדק לתמיכתם.
"ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה". וידועים דברי חז"ל על הצירוף "איש יודע ציד" שהיה צד נשים מתחת יד בעליהן וכו'. עשיו לא עשה זאת מתוך התפרצות של תאוה, אלא כשיטה.
עשיו היה הגליאני.
הפילוסופיה הנאצית הושפעה בין השאר מהגותו של הפילוסוף הגרמני רב ההשפעה גיאורג פרידריך וילהלם הגל. הגל טען, בין השאר, שהמוסר המחייב את כלל האוכלוסייה אינו מחייב את המנהיגים. להם מותר לרצוח ולגנוב לפי ראות עיניהם…
גם עשיו גרס שאמנם המוסר של בית אבא מחייב את כל באי עולם, אך לא אותו. מנהיג כמוהו חי על פי כללים אחרים ולכן יכול היה לצאת ולצוד נשים מתחת יד בעליהן. (כמו שהגמרא במסכת כתובות מספרת על גזרה שגזרו "בתולה שנישאת תבעל להגמון תחילה").
שורש המחלוקת בין יעקב לעשיו – כשיעקב רואה את הנבחר כמי שנועד לסייע לאלה שתחתיו, ועשיו רואה את אלה שבשכבות הנמוכות כמי שנועדו למלא את מאווי ה"עליון" – התגלגל עד ימינו.
גם המן, כמוהו כעשיו, דרש שכל אלה שתחתיו יכרעו וישתחוו לו בשעה שמרדכי הנבחר שבעם היה "דורש טוב לעמו"
***
הנאצים בדור שלפנינו לא רק בחלו בעם היהודי ורצו להורגו, הם ראו בפילוסופיה של "עם נבחר", כזו שמאיימת על יסוד חייהם, וכדי להשליט את פילוסופית "הגזע העליון" היה עליהם לעקור מן השורש את ה"עם הנבחר". לא לפני שהשפילו אותו עד עפר דכאו אותו עינו אותו וניסו לעקור ממנו את צלם האדם.
בשני דברים לא הצליחו הנאצים, כמו גם כל ה"עשווים" שלפניהם. הם לא הצליחו לעקור את העם היהודי, ולא הצליחו להשליט את רעיונם. גם אחרי הסערה ממשיכים מנהיגי ישראל לראות עצמם כאחראים ולא כשליטים, ועם ישראל רואה עצמו כמי שאחריות העולם על כתפיו ולא כמי שרוצה להפוך את העולם לעבדים (כשאמרנו מנהיגים התכווננו כמובן לגדולי תורה וכשאמרנו עם ישראל התכוונו לאלה שהשקפת התורה היא נר לרגליהם).
