בפרשתנו אברהם אבינו משביע את אליעזר: "ואשביעך בד' אלוקי השמים ואלוקי הארץ אשר לא תיקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנוכי יושב בקרבו… כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק".
מה כל כך חשוב והכרחי עד שאברהם משביע את עבדו הנאמן על קיום תנאי זה, הרי למעשה בכל מקרה לא מדובר במשפחה משלנו… האבא לא אברך, לא ראש כולל, גם לא עסקן או תומך תורה, כולם היו פחות או יותר בנות אמות העולם, אז מה משנה המשפחה מסביב?
ה'כלי יקר' מסביר שבנות כנען היו בעלי מידות מגונות בשונה מבתואל שהיו רק עובדי עבודה זרה –וכלשונו: "שטבע האבות נמשך גם לבנים זה דווקא באותן עברות הבאים מפאת החומר כאכילה זימה וכילות וקנאה וכל המידות הרעות הנתלין בחומר, נגעים אלו מתפשטים מאבות לבנים, ותולדותיהם כיוצא בהם.
"אבל עבודה זרה דבר התלוי בשכלו של האדם אינו מתפשט מאבות לבנים, כי ג' שותפים באדם, החומר בא מהאב והאם לפיכך כל מעשה אבות התלויים בחומר ירשו בנים, אבל האמונה תלויה בשכלו של האדם והרי הקב"ה נותן בו שכל ולמה יתפשט זה מהאבות לבנים.
"ע"כ היה מרחיק הכנענים שהיו שטופי זימה וכמה מיני עבירות הנתלים בחומר האדם זולת ע"ז, ולא הרחיק לבן ובתואל שלא היה בהם כי אם פחיתת העבודה זרה לבד".
דברים נוקבים.
מידות זה משהו שעובר בתורשה, ילד מושחת במידותיו יעביר תכונות אלו לדורות ההמשך, לעומת דעות אפיקורסיות כעבודה זרה שאינן עוברות בתורשה…
הדבר מחייב אותנו להשקיע המון מחשבה איך לחנך את ילדינו למידות טובות אולי אפילו יותר ואולי גם קודם להשקעה בהשקפה.
ככלל הידוע שדעת תורה היפך דעת בעלי בתים, אנשים עסוקים בעיקר בהשקעה בחלקי האמונה ולפעמים מזניחים את החינוך למידות טובות, בעוד שאברהם אבינו לימד אותנו חשיבות מידות טובות אפילו לעומת עובדי ע"ז.
***
החינוך למידות טובות הוא גם קודם לחינוך להתנהגות בוגרת ואנושית.
מספר בנו של גאב"ד קוממיות הרה"צ ר' בנימין מנדלזון זצ"ל, שפעם בהיותו ילד טיפס על טרקטור באמצע נסיעה, דבר שהיה בו משום סכנת חיים, אולם על מקרה זה העיר הרב בצורה סבירה.
לעומת זאת כשלאחר כמה ימים התקיים מבחן לילדי הכתה בו למד בנו ואחד הילדים התקשה בעניית התשובות ובן הרב קפץ להשיב במקומו, כשהגיעו הביתה גער בו אביו מאד איך לא היה רגיש למצוקת חברו וקפץ להשיב במקומו.
לפליאת הבן למה שבוע קודם כשעשה מעשה מסוכן רק העיר ולא גער וכאן הוא מקפיד כל כך? ענהו הרב: על מעשה הקונדס איני דואג, אתה תגדל ותפסיק ממעשי קונדס, אולם כשראיתי חוסר במידות טובות גערתי כי זהו דבר שאם לא תעבוד יישארו מידות אלו לתמיד ועל כך עלינו להקפיד מאד.
***
סיפור נוסף מעניין לעניין באותו בניין סיפר המשגיח הגה"צ רבי חיים וואלקין שליט"א, על מרן הרב מבריסק, הגרי"ז סולוביציק זצ"ל:
בעת אסיפת רבנים שהתקיימה בביתו, טיפס אחד מילדי הרב על כיסא פנוי ומשם המשיך ועלה על השולחן. הילד החל לרוץ על גבי השולחן, כשהרב מנסה לתפסו, עד שלבסוף תפס בו הרב והורידו מהשולחן.
לא עבר זמן רב, והילד טיפס פעם נוספת על השולחן… שוב ניסה הרב לתפסו, עד שהצליח להורידו. כך אירע מספר פעמים.
אחד הרבנים שהשתתף באסיפה לא עצר ברוחו ושאל את הרב: "ילמדנו רבנו, מהו הגבול?! מדוע לא להעניש את הילד פעם אחת, וללמד אותו לקח כדי שיפסיק?!"
ענהו הרב מבריסק תשובה שהיא יסוד בחינוך: "המטרה בחינוך היא, להקנות לילד צורת התנהגות שלולא החינוך הוא לא ילמד אותה. אבל כשמדובר בנושאים שהילד ילמד אותם ממילא כשיגדל ולא יתנהג כפי שהוא מתנהג כיום – אין שום עניין לחנך".
"העובדה שהילד מפריע ומכעיס", המשיך הרב ואמר, "זו הזדמנות בעבורי לעבוד על מידותיי. אבל אין שום הצדקה להעניש ולהכות על כך…"
לעניינו, אנו לומדים כאן יסוד נוסף: יש דברים שאין צורך לחנך, הדברים יסתדרו מאליהם. לעומת זאת עניין החינוך למידות טובות, אם לא נחנך הדברים יישארו ואף יעברו לדורות הבאים.
***
שאלת מיליון הדולר הוא איך באמת מחנכים למדות טובות?
התשובה היא כרגיל קודם כל דוגמא אישית, אין אפשרות לחנך למשהו כשבמעשים מחנכים להיפך. לאור הדברים בתחילת המאמר עלינו להקפיד שלא אנחנו נהיה אלו החתומים על התוצר כי הרי דברים אלו עוברים בירושה כאמור.
בשלב ב' נעבוד לפי הכלל הידוע ש'אחר הפעולות נמשכים הלבבות' וזהו כל האדם, לשבר את הטבע. לכן כשאנו נשים לב אצל ילדנו שהוא לקוי במידה רעה או מגונה נעזור לו לשבר את הטבע ולשנות את טבעו.
לדוגמא: ילד שנזהה בו תכונה של קמצנות נמנה אותו שהוא יהיה זה שיחלק את הממתקים לכולם והוא יהיה אחראי על כל מה שקשור לנתינה בבית.
ילד המפתח הסתכלות שלילית וביקורתית נבקש ממנו שתמיד יספר דברים חיוביים על הזולת.
כך בכל מידה רעה עם מעט יצירתיות נחפש בכל דבר את הדרך איך לתרגל פעולות נגד המידה הרעה, והעיקר נלמד אותם להתגבר, נחשיב כל וויתור, כל איפוק, נתעד כל התגברות, נרומם ונחשיב ונעצים כל עשיה נגד הטבע.
***
אצל ילדים מעט יותר בוגרים חשוב גם ללמד אותם בגנות המידה הרעה, שיבינו עד כמה הקנאה לא מועילה ועד כמה הכעס רק הורס. כאן נשלב את היסוד של מח שליט על הלב ועד כמה שהמח – הידע בגנות אותן מידות גדול יש יותר שליטה על הלב, ילד שמבין למה גרוע איך שהוא מתנהג ועד כמה הוא מפסיד, מפתח יכולות להתגבר.
יש היום הרבה ספרות חינוכית בגנות מידות רעות ובמעלת עבודת המידות המתאימים לכל גיל וכדאי להיעזר בהם.
ונזכור!
גם אם אנו רואים חולשה אצל ילד, עלינו להיזהר לא להצמיד ח"ו תוויות שהוא ילד כעסן או קנאי, רק להיפך, לשדר לילד שזה בסך הכל משהו זמני שעם מעט עבודה יעבור. הצמדת תווית מקטלגת ומקבעת את ההתנהגות וגורמת שיקשה מאד לעקור אותה.
קבלו גישה חינם להרצאות מוסרטות ומוקלטות וחומרים נוספים של הרב פנחס ברייער כאן
