מזל טוב!
מזל טוב! רגע מרגש,
רגע ייעודי – נולדת לנו,
תינוקת חדשה, בראשיתית.
היהייי,
תמיד ידעתי שתינוקות מדברים, בשפה משלהם, משדרים, בדרך שלהם,
אך רק כשאת, תינוקת נסיכה שלי, הגחת לאוויר העולם, הרגשתי זאת.
פתאום, הידע הפך לידע ממשי ואת פשוט התחלת לדבר איתי,
לספר לי, לשפר לי ואני חשבתי:
בואי תספרי את הסודות שלחשת לי ביתי, לעוד אנשים,
שיבינו אותך ותביני אותם, שישמעו ויתרגשו וישמחו ואולי גם ילמדו.
***
אז זה התחיל בשעה 8.47 כשהגחת לאוויר העולם, בכית.
איזה בכי. איזה בכי.
לא התכוונתי לבכי גדול, התכוונתי לבכי גדול!
לא התכוונתי לבכי רם ונשא, התכוונתי לבכי רם ונשא!
ורם מעלה!
את נולדת ואתך נולד גם הבכי הזה, הטהור, המזוכך, המזכך.
כזו קטנה וכבר ריגשת את כל הגדולים ברמה שאי אפשר בכלל לתאר,
זה משהו שאי אפשר להסביר במילים.
לראות כזו תינוקת קטנה, קטנטנה, מושלמת שנולדה ולהרגיש:
נשמה חדשה באה לעולם. חיים חדשים!
וכמו הבכי שבכית, גם השתיקה ששתקת.
הבכי התינוקי הוא בכי עצום ורם והשתיקה גם.
וכבר בחדר לידה, הרגשנו את התנוקות שבך, המושלמות הזו.
הכל כל כך אמיתי, כל כך טהור.
כשאת רוצה – את בוכה, כל הגוף הקטן שלך בוכה, כל הפנים המתוקות שלך בוכות, את מבקשת כל כולך.
כשאת מרוצה – את שקטה, הגוף שלך ננוח כזה, הפנים רגועות בתכלית הרגיעות, על פניך שורה נסיכות מלאכית ואת כל כולך רוגע ונועם ושלוה.
***
הלוואי שנלמד ממך, ולו מעט, לקחת את האמת הזו, אמת על טהרת האמת, ולנהוג בה, להתנהג אתה.
גם כלפי הבורא שברא אותנו,
כשקשה לנו – לבכות אליו, ודווקא אליו, לספר לו,
לבקש כל כולנו מהמקום ה"תינוקי" הזה שבוכה ומצפה לישועה מאמא שלו, מאבא שלו.
אבל גם כשטוב לנו – לזכור אותו, להודות, להראות שטוב שרגוע, ששמח, שננוח, שנעים.
לספר, עם מילים וגם בלי, על הטוב ללא גבול, על החסד ועל השלווה.
תודה שנולדת לנו תינוקת, תודה על הסודות שהתחלת ללחוש לי כבר מעת לידתך,
תגדלי בשלווה, ברוגע, בשמחה ובטוב לבב.
***
*סודית
כשבכיתי סתם – כאב לי כל כך
כשבכיתי לך – כאב אך גם הוטב כל כך
כשהוטב לי סתם – היה טוב ו"בסדר"
כשהוטב לי ממך – הטוב היה שווה הרבה מעבר
* לך הרוגע ולך הנועם וממך – השלוה
***
*חיזוקית
"כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי" (תהילים קל"א ב')
רצונו לומר שנדמה בכל ענייניו כגמול מחלב שכמו שהגמול משים כל בטחונו על אמו שהיא תכלכלהו ותנהגהו, כן שויתי נפשי כגמול עלי אמו שבטחתי רק על ד' החונן דעת בעניינים העיונים והמנהלני בעניינים המעשים וכמו שהגמול אינו סומך על עצמו מאומה ויודע כי קצר כחו מעשות דבר, כן כגמול עלי נפשי שמדעתי שאני בפ"ע רפה ידים וחסר כח… (מלבי"ם)
