דרך הדרכה ליום הקדוש והנורא הציב לנו מרן ראש הישיבה הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א, בווארט עצום ונפלא:
פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום. היום פנה השמש יבא ויפנה נבואה שעריך (תפילת נעילה).
מעולם תמהנו: אם שעת "נעילת שער" היא, באיזו זכות מבקשים "פתח לנו"… – מהו הנימוק "כי פנה יום". וכי משום כך, יפתח לנו השער. באיזו זכות? האין זאת העזה שלא במקומה?!
* * *
קיימים שערים, לאותו טרקלין רב מימדים, הנאדר בקודש. קיימים שערים, לאותו מקום, הקרוי "עד
ד' אלקיך" (הושע יד, ב). שערים אלו, סגורים המה. יש לפתחם. ומפתחות יש להם, מותאמות למנעולי השערים.
יום הכיפורים, הוא שער ה"נבואה שעריך". יום הכיפורים, הוא שער ה"עד ד' אלקיך". "לפני ד' תטהרו" (ויקרא טז, ל). פתוח הוא, רק ביום הכיפורים. ויום הכיפורים, הריהו עתה ברגעיו
האחרונים!…
– כי פנה יום. השער ננעל.
יש לפותחו.
ומפתח לו. מיוחד, אחד ויחיד.
מפתח זה, מהו?
– נבואה שעריך.
וכך אנו מתחננים:
– אנא, רבונו של עולם, השער ננעל. יום הכיפורים חולף עובר. אבל, רבונו של עולם. מפתח בידינו. ננעצהו במנעול. לא נרשה לשער להינעל.
והמפתח, מהו? התפילה, ההפצרה, הרצון, הכמיהה, השאיפה.
– אין אנו יכולים.
אינו אנו מסוגלים להישאר מעבר לשער. אנו מתפרצים פנימה, ריבונו של עולם. וכגודל ההפצרה, יעילות המפתח. וככבירות הרצון, גודל השער. והדרך פתוחה. נחדור, נכנס. עדיך. עד ד' אלקיך.
בתפילתה שיתקבלו תפילותינו לרצון לפני אדון כל ונזכה לשנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה.
