הנה על כלל ישראל מזמן היותו לעם עברו כל מיני תקופות שונות, של מלחמות ושנאת האומות, אולם ישנן ב' מיני שנאות שראינו במשך הדורות, ישנה מין שנאה שמטרתה היא להשמיד את כלל ישראל.
אחת התקופות שעמדנו מול גזירות אלו היו בימי מרדכי ואסתר שביקש המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, שם מצינו שלאחר שעשה המן העץ בא אצל מרדכי ומצאו שהיה יושב בביהמ"ד והתינוקות יושבים לפניו ושקים במתניהם ועוסקים בתורה, ומצא שם כ"ב אלף תינוקות והשליך עליהם שלשלאות של ברזל וכו' יעו"ש, ובגמ' מגילה (ט"ז.), כשבא המן לקחת את מרדכי לרכב על הסוס מצאו שהיה עוסק עם התלמידים בדיני מנחות יעו"ש, ולא מצינו שעשו שם איזו הכנה למלחמה, אלא ישבו ועסקו בתורה.
וכך מצינו ביציאת מצרים כשהמצרים רודפים אחריהם, אמר להם משה רבנו, 'ד' ילחם לכם ואתם תחרישון'.
אולם בחנוכה שהיה גם כן שעת גזירה של היוונים, באו החשמונאים מתתיהו כהן גדול ובניו ויצאו למלחמה, וצריך לבאר מדוע מרדכי לא עסק כלל במלחמות ורק הגבירו עסק התורה, ואילו החשמונאים יצאו למלחמה?
***
והביאור דתלוי מהי הגזירה וכנגד מי המלחמה. כשהמלחמה הייתה מכח שנאת עשו ליעקב שמבקש להשמידו, ועשו הרי נתברך מיצחק, 'על חרבך תחיה', כנגד זה אין עצה במלחמה שהחרב כלי אומנותו של עשו הוא ורצונם להרוג ולהשמיד את כלל ישראל, וע"ז איתא במדרש בפרשת דברים, מהו פנו לכם צפונה, א"ר חייא אמר להם אם ראיתם אותו שמבקש להתגרות בכם, אל תעמדו כנגדו אלא הצפינו עצמכם ממנו עד שיעבור עולמו וכו', א"ר יהודה בר שלום, אמרו לו ישראל, רבש"ע, אביו מברכו על חרבך תחיה ואתה מסכים עמו ואומר לנו הצפינו עצמכם מפניו, ולהיכן נברח, אמר להם אם ראיתם שמזדווג לכם 'ברחו לתורה', ואין צפונה אלא תורה שנאמר יצפון לישרים תושיה.
והיינו שעם ישראל טוענים הרי נתת להם כח של על חרבך תחיה, והקב"ה משיב להם, גם לכם נתתי כח והכח שלכם הוא עסק התורה, ולכן בגזירות המן שהיה מזרעו של עמלק ואתם תחרישון כמו בשעת יציאת מצרים. שהוא מבני עשו לא היה מקום למלחמות, אלא אדרבה להתחזק ולהתגבר בתורה, ואז ד' ילחם לכם.
אבל הגזירות שהיו בימי החשמונאים לא היו להרוג את ישראל כלל, אלא אדרבה רצו שיתקרבו בני ישראל אליהם וינהגו כמנהגיהם, ובזה כל מלחמתם היא נגד התורה ובקשו לעקור התורה מישראל, בזה מוטלת החובה על כלל ישראל להיות שומרי משמרת התורה, ולצאת למלחמה כדי למגר מחשבות
זדון אלו של שונאי ד'.
***
וזה מוטל עלינו לדעת שימי החנוכה הם ימים שבהם ישנה השפעת אור התורה שבע"פ, וצריך כל אחד להגביר חילים ביתר שאת בעמל התורה ביום ובלילה, ולהוסיף ככל האפשר בעסק ועמל התורה, זהו ה'דבר בעתו מה טוב' של ימי החנוכה, ולא לעסוק במסיבות ומנהגים של מאכלים שונים, ולדאבוננו נהפך למצב שבשבת חנוכה מבקשים לחגוג ולבטל מעסק התורה הקבוע, וזהו היפך חובת היום שסגולתו מחייבת להוסיף עוד בתורה כדי לזכות לאור התורה. אור התורה זה מה שאנו מבקשים, הגרע"א מסיים קושיותיו וד' יאיר עיני, ולאור זה אפשר לזכות בימי החנוכה.
והקב"ה הנותן ליעף כח ישפיע כח ועצמה לכל המתאמץ בימים אלו, ומי שיתחזק בכל ימי החנוכה כראוי יזכה שיפקחו עיניו ויאורו באור התורה.
צילום: שוקי לרר
