עבדי הזמן ועבדי ד'

הרה"ג רבי מרדכי נויגרשל בטורו השבועי: רוב מוחלט של המשועבדים רוחנית אינם מודעים לכך שרע להם, הם מרגישים טוב. גם אם תפתח להם את הדלת, הם, בדרך כלל, לא ירצו לצאת, הם התרגלו

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –

עֶבֶד ד' הוּא לְבַד חָפְשִׁי:

עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ

"חֶלְקִי ד'!" אָמְרָה נַפְשִׁי.

                             ריה"ל                

ארבע לשונות של גאולה שלכבודן וכנגדן שותים בליל הסדר ארבע כוסות יין, מוזכרות בפרשת השבוע: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, ולקחתי אתכם לי לעם".

ניתוח מדויק של הלשונות הללו מותיר בערפל את המושג "גאולה".

מה הם סבלות מצרים שהובטח שיוציאום מהם, ומהי העבודה שממנה יִנָּצְלוּ?

***

המונח סבל משמעותו אחת – סבל פיסי, ואילו המונח "עבודה" הוא דו משמעי. יכול הוא להתייחס לעבדות פיסית, "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה", ובה במידה לעבדות רוחנית – לעבודה זרה.

כיון שהמונח "סבל" כבר מופיע: "סבלות מצרים", ומהם הם כבר מובטחים שיצאו, הרי המונח "עבודתם" שבפסוק מתייחס ללא ספק לשעבוד הרוחני.

מדוע מהסבל הפיסי מספיק "להוציא" ואילו מהשעבוד הרוחני יש "להציל"?

כשאדם סובל סבל פיסי הוא ודאי מודע לכך, אין אדם שמלקים אותו ומציקים לו ונדמה לו שהוא נהנה (אלא אם כן מדובר במזוכיסט חולני, אלה זקוקים לטיפול). כשפותחים את הדלת לפני הסובל סבל פיסי ומאפשרים לו לברוח, הוא יעשה זאת. אין צורך לבקש פעמיים. לכן כשמדברים על הסבל הפיסי נאמר "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים".

שונה הדבר ביחס לשעבוד הרוחני. רבים מאד, למעשה רוב מוחלט של המשועבדים רוחנית אינם מודעים לכך שרע להם, הם מרגישים טוב. גם אם תפתח להם את הדלת, הם, בדרך כלל, לא ירצו לצאת, הם התרגלו, והם בטוחים שהם בידיים טובות וטוב להם.

כך קרה עם המוני צעירים שנשבו בקסמן של הכתות המזרחיות. כשבאו לחלץ אותם, הם התחבאו, הם השליכו אבנים על המחלצים, הם רצו להמשיך ולהיות במקום בו הם נמצאו, שטפו את מוחם ושכנעו אותם שטוב להם. שלא לדבר על ההמונים השבויים בשבי העבודה הזרה הליברלית והמתירנות, אלה אינם מעלים בדעתם עד כמה הם אומללים ועד כמה הם אינם בני חורין אלא משועבדים ליצריהם ולפילוסופיית חיים הרסנית.

השעבוד הרוחני מסנוור ומעוות את המבט. השוחד של מילוי צורך גופני או פסיכולוגי מסוים מעוור את עיניהם. הם אינם מעוניינים לצאת לחרות, לדעתם הם גם אינם זקוקים להוצאה לחרות. ולכן כשבאים להוציא את עם ישראל מהשעבוד הרוחני של מצרים, ממ"ט שערי טומאה, לא די בהוצאה, לא מספיק לפתוח את הדלת. יש צורך להציל, למשוך אותם משם בכח.

***

ועתה, אחרי שהם יצאו מהסבל הפיסי, וניצלו מהשעבוד הרוחני. מה עוד צריך. מה נותר ללשון הגאולה "וגאלתי" לעשות? מה משמעות המושג "וגאלתי אתכם" הלוא גאולים הם ועומדים?

המושג גאולה משמעותו הוצאת הגולה מהמקום הלא טבעי בו הוא שוהה והבאתו אל מקומו הטבעי. שני השלבים יחדיו מהווים את הגאולה. אם מוציאים את הגולה מהמקום הלא טבעי בו הוא שוהה וזהו, ולא מביאים אותו חזרה למקומו הטבעי אין זו גאולה.

המושג גאולה משמש גם ל"גאולת בתים" כשבית נמצא בידיים זרות ובעליו המקוריים רוצים לקבלו בחזרה, נקרא הדבר "גאולה". השבת הבית לבעליו המקוריים היא הגאולה, אם נוציא את הבית מידי הקונה ולא נחזיר אותו לבעלים המקוריים אין זו גאולה.

המילה "גאל" דומה למילה "געל". גאל – הוצאה ממקום לא טבעי והבאתו אל המקום הטבעי לו. געל – הוצאה ממקום טבעי והבאתו אל מקום שאינו טבעי לו. התורה אומרת בשם האלוקים "ולא תגעל נפשי אתכם", כלומר, לא תצאו ממקומכם לגלות למקום שאינו שלכם. וכן הגעלת כלים שמשמעותה הוצאת הבליעה מדופני הכלי, שם מקומה הטבעי, אל מקום שאינו טבעי לה – החוצה.

אם יציאת מצרים הייתה מסתכמת בהוצאה מן הסבל ובהצלה מהעבודה הזרה וממ"ט שערי הטומאה וזהו, הם היו נשארים ברִיק קיומי והיו מעדיפים לחזור למצרים, כי יותר נח להיות עבד במצרים מאשר לחיות בלי כל משמעות. גם אם ברגעים הראשונים נראה שנהנים מאד מהיעדר העול, מהר מאד מתברר שהחיים הופכים למעמסה קשה מאד להכיל חיים נעדרי תכלית.

ולכן אחרי ההוצאה וההצלה העיקר חסר, חסרה הגאולה והוא שאומר הקב"ה: "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה" אביא אתכם אל מקומכם הטבעי, שם תחיו חיים מלאי משמעות שם אטיל על כתפיכם עולה של אחריות. איך? – "ולקחתי אתכם לי לעם".

***

ויקטור פרנקל, הנחשב לאחד מגדולי הפסיכולוגים, אדם שעיצב את השקפתו על נפש האדם לא רק בפקולטות באוניברסיטה ולא רק מול ספת הפסיכיאטר בקליניקה שלו, אלא גם בארבעה מחנות ריכוז כולל אושוויץ ודכאו. מסקנתו היא שאדם יעדיף סבל רב משמעות על פני חיים שקטים וריקים מתוכן ומאחריות. לסיכום משנתו אומר פרנקל: "אם בשער החוף המזרחי (בארה"ב) הציבו את פסל החרות, בשער החוף המערבי יש להציב את פסל האחריות".

להוציא את בני ישראל מהעבדות ולא להכניסם בעוּלם של חיים מלאי משמעות אמיתית, נוח לה להצלה זו שלא נבראה משנבראה. ואכן אלה שלא ידעו להעריך את היותם בנים לעם ד' ורצו לפרוק את עולו של משה רבנו ומה שהוא מסמל זעקו "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" ואחרים כמוהם אמרו בהזדמנות אחרת: "מבלי אין קברים במצרים".

זהו שאומר הקב"ה למשה "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" (שמות י"ג). שהרי אלוקים לא ישאירם את העם בוואקום ויעשה חצי עבודה שאינה אלא הרס וחרבן. הגאולה תהיה שלמה שהרי "תעבדון את האלקים על ההר הזה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן