משרפות אושוויץ הבוערות * טורו של הרב נויגרשל

אברהם הכיר את בוראו.

התבונן אברהם בטבע וראה את הסדר ואת המחזוריות. כמו כן ראה והבין כי כל הסדר שיש בו גם יופי והרחבת הדעת והלב, המעורר התרגשות וממלא את הלב שמחה, כל הסדר הזה נעשה בשבילו כדברי הפסוק בתהילים "רבות עשית אתה ד' אלוקי, נפלאותיך ומחשבותיך אלינו" (תהילים מ'). הוא ככל אדם, נהנה מכל מה שהטבע טומן בחובו, חמצן לנשימה, מים לשתיה, מזון לאכילה, קורת גג לראשו להגנה ועוד ועוד…

שאל: כיון שאין סדר נעשה מאליו, מי הוא אפוא היוצר והבורא של הסדר הנפלא הזה? ואין זו שאלה לוגית גרידא, גם לא סקרנות בלבד, זו שאלה מוסרית ממדרגה ראשונה, כי הכרת הטוב היא האלף-בית של כל מוסר התחלתי, כי חייב אדם לחפש את המיטיב עמו כדי להודות לו.

התגלה אליו האלוקים.

אמרו חז"ל, משל לבירה דולקת ואדם תמה מי אחראי לבירה זו הציץ אליו בעל הבירה ואמר: אני בעל הבירה.

שלש שאלות:

  1. בפשטות משמע שהבירה המוארת היא שעוררה את השאלה אודות בעל הבירה. וכי אם היה רואה בירה (ארמון) חשוכה לא היה ברור שמישהו אחראי לה, שיש לה מתכנן ובונה? אם אדם ילך בלילה בפריז ויעבור ליד מגדל אייפל ותהיה הפסקת חשמל, האם בגלל שהמגדל אינו מאיר יחשוב שנהיה מאליו? האם אין הבירה עצמה מהווה הוכחה חד משמעית שיש לה בורא ויוצר?
  2. מה פירוש "בירה דולקת" אם רוצים לומר שראה את הבירה מוארת מדוע משתמשים בביטוי "דולקת".
  3. מה פירוש הביטוי "הציץ אליו בעל הבירה", מדוע לא אמרו "התגלה אליו"?

 

***

 

אמר הרב שמעון שוואב זצ"ל: אברהם ראה בירה מסודרת להפליא והבין שיש לה מסדר. יחד עם זאת הוא ראה את הבירה "דולקת", קרי: נשרפת… הוא ראה את הסדר בעולם – מחד. אבל ראה גם את האנדרלמוסיה – מאידך. הוא ראה את הבירה דולקת… הוא ראה את המשרפות של אושוויץ ושל מיידאנק, את האוטו-דה-פה בספרד ואת מסעי הצלב, את גזירות ת"ח ות"ט ואת משפחת ששון נשרפת בביתה בניו יורק. הוא ראה את המהומה שבעולם, ולא הבין. הציץ אליו הקב"ה ואמר: אני בעל הבירה. אני המסדר ואני אחראי לבלגן. אני הבונה ואני השורף. זוהי שריפה מבוקרת.

ניתן לראות את האלוקים באור. אך ניתן לראותו גם באש. לא רק באש מאירה ומחממת, אלא גם באש שורפת.

אמר הרבי מקלויזנבורג זצ"ל: איך אפשר להיות באושוויץ ולא לראות אלוקים? הרי אם לא השגחת האלוקים איך יכלו להצליח במעשה נפשע שכזה שנמשך לאורך זמן?

ואכן ברבות הימים מתגלה האלוקים אל אברהם בברית בין הבתרים, "והנה, אימה חשיכה גדולה נופלת עליו…"

אומר לו האלוקים, "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה…"

ובהמשך אחרי שאומר "ודור רביעי ישובו הנה": "ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה".

 

***

 

באחד המאמרים הקודמים הבאנו את דברי רמח"ל במאמר הגאולה האומר שהשפע האלוקי זורם לעולם באחד הדרכים: דרך שער או דרך חלונות. בזמן שבית המקדש היה קיים היה השער פתוח כי בית המקדש הוא "שער השמים" כמו שאמר יעקב אבינו "אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים". והאור היה גדול וניתן היה לראות את השכינה בחוש. בזמן שחרב בית המקדש ונאמר "טבעו בארץ שעריה", נסתם השער, וההשגחה בתקופת הסתר אלו מתנהלת דרך חלונות. בזמן הגאולה יפתח השער ויסתמו החלונות (כי אין מציאות בה גם השער וגם החלונות פתוחים). אך לפני הגאולה יהיה זמן בו החלונות כבר ייסגרו והשערים טרם יפתחו ואז ירד חושך גדול לעולם.

ואיך העולם מתקיים בזמן זה בו השערים וגם החלונות סגורים?

על זה נאמר "מציץ מן החרכים", ההשגחה נעשית בסגנון של "הציץ אליו בעל הבירה" מתוך "הבירה הדולקת".

ההשגחה בסגנון זה של "מציץ מן החרכים" מתקיימת אמנם בזמן שיש חושך ענן וערפל, בזמן של אימה וחשיכה, אך יחד עם זה אין כמוה להעיד על האהבה. האהבה משני הצדדים.

ההופעה דרך השער עדיין אינה מעידה על עצמת האהבה האישית כלפי עם ישראל. כי יאמרו: כשהשער פתוח – טבעי שנכנסים… וגם ההשגחה דרך החלונות אינה הוכחה חזקה כי אפשר לחשוב שכשעוברים על יד החלון – מסתכלים. אבל כשהשער סגור והחלונות סתומים ובכל זאת מחפש "הדוד" חרכים להציץ דרכם, בדומה לנאמר "דודי שלח ידו מן החור", הרי אין כמציאות זו הוכחה על גודל האהבה שאוהב הדוד את הרעיה ועל גודל הדאגה שדואג לשלומה.

וכך גם מן העבר השני, כשה"דוד" בשער, ה"רעיה" רואה אותו באופן טבעי, כך גם קל לראות את המשגיח מן החלונות. אך כשה"דוד" מציץ מן החרכים, אם הרעיה לא תחפש את החרך דרכו מציץ ה"דוד" – לא תראה אותו.

כך שההשגחה בשעת החושך כשהמשגיח מציץ מן החרכים מבטאת את האהבה הגדולה ביותר.

בשעת החושך ששרר בעולם אחרי הפלגה חיפש אברהם את הסדק, את החרך. וכשהציץ אליו בעל הבירה מתוך הבירה הדולקת, הרי הייתה כאן פתיחה לאהבה גדולה שמים רבים לא יכלו לה – אהבת הקב"ה לאבות הקדושים בפרט ולעם ישראל בכלל. אהבת הרעיה והדוד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן