הרב נויגרשל: השליטים המגלומנים והאגואיסטים

"ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש, שלח את האנשים ויעבדו את ד' אלקיהם, הטרם תדע כי אבדה מצרים", ומה היתה תגובת פרעה? אחרי שקרא למשה ולאהרן ואמר להם כמה מילים הנשמעות כמילים הנאמרות לצאת ידי חובה, המשיך במריו. ועד מתי המשיך במריו? עד שראה כי כלתה אליו הרעה, וזה קרה במכת בכורות ומכיון שהוא עצמו בכור היה, חשש שיגיע הכורת גם אליו, ושילח את העם.

פרעה היה מגלומן. סיסמתו היתה "לי יאורי ואני עשיתיני". בעיני עצמו היה לאליל. והוא עצמו עמל לטפח את פולחן האישיות הזה, את "פולחן המנהיג". במסגרת זו עשה כל ניסיון כדי להראות שהוא על-אנושי.

המגלומן מסוכן עד מאוד כיון שמייחס הוא לעצמו כוחות שאינם ברשותו, ורואה עצמו מעל ומעבר לדמותו האמתית ומעל ומעבר למוסר המחייב בני תמותה רגילים (הפילוסוף הגרמני רב ההשפעה הגל, הטיף שהמוסר הרגיל לא מחייב את המנהיגים, לא פלא שמנהיגי גרמניה הנאצית הושפעו ממנו עמוקות) ומכאן הדרך לטעויות גורליות פתוחה.

אך כשהמגלומן הוא בנוסף לכל גם אנוכי, כשכל מה שמעניין אותו הוא תועלתו האישית והגשמת שיגעון הגדלות שלו וכל השאר אינם אלא אמצעים להגשמת שיגיונותיו ושיגעונותיו, במקרה כזה הסכנה גדולה במיוחד, מסוגל הוא להקריב את כל סביבותיו, ולמעשה את כל העולם כולו, על מזבח אהבתו את עצמו ושגעון הגדלות שלו.

 

***

 

מנהיגים מגלומנים אלה מופיעים כמי שרק דאגת עמם מול עיניהם. ליבם כביכול  מלא רחמים על עמם, רק בבוא עת מבחן מתגלית זוועת נבלותם. כשהתחיל השעבוד אמר פרעה "ונלחם בנו ועלה מן הארץ", הכל בלשון רבים, כביכול דואג הוא לעם כולו שיפסיד הרבה אם עם ישראל יצא ממצרים. אך בבוא הרגע לא היה אכפת לו גם אם ידע ש"אבדה מצרים".

תכונה נוספת של מנהיגים בוגדניים נחשפה בעשרת המכות. הכוונה לאגואיזם שמנהיגים מסוגו של פרעה מתאפיינים בו. מי שאומר "לי יאורי ואני עשיתיני" ואין בלבו כל כניעה לסמכות אלוקית שמעליו, חזקה עליו שיראה בבני עמו כלי משחק להגשמת מאווייו שלו וזאת יעשה גם אם הדרך למטרתו תהיה מרופדת בגוויות בני עמו (דרכו של סטאלין לשלטון מוחלט הייתה מרופדת במיליוני נרצחים ומיליונים אחרים שמתו מרעב, כך גם ביסס את שלטונו בהמשך).

כל זמן שהמוני העם המצריים סבלו מדם ומצפרדעים מכינים ומשחין והוא עצמו לא סבל כלל כי היו לו את האמצעים להמשיך את חייו שלו בצורה די רגועה, לא היה לו כל מניע להיכנע, רק ברגע שהצרה הגיעה אליו היתה השפה אחרת והדברים אחרים.

כשיועציו מתריעים: "הטרם תדע כי אבדה מצרים", הם טועים בהערכתם אותו. הוא יודע בדיוק כמוהם כי מצרים אבודה. אך, על אף הצגות החמלה מעוררות הבחילה, אין זה מעניין אותו כלל, חוץ מהאינטרסים שלו עצמו כל השאר מעניין אותו כקליפת השום.

 

***

 

מעין זה ראינו בדור שקדם לנו בגרמניה. בכל נאומיו היה היטלר משתפך על הדאגה שהוא דואג לאיש הגרמני הקטן. על האהבה העצומה שהוא רוכש כביכול לבני עמו, על הערצתו העצומה לעם הגרמני בן "הגזע הארי", "לחקלאי הגרמני", "לפועל הגרמני" ו"לאם הגרמניה". אך סופו מעיד על תחילתו.

אחרי שהעם כולו וכל אחד מבני העם הקיזו את דמם עבורו, אימצו את האידיאולוגיה שלו והפכו למפלצות אדם ועטו על מצחם אות קלון עבורו, מתוך שהאמינו שהם בסך הכל מחזירים לו אהבה תחת אהבתו אותם, אחרי כל זה, בגד בהם ובראותו כי הוא נוחל מפלה, ימים ספורים לפני הכניעה הסופית ולפני התאבדותו הפחדנית, נותן היטלר הוראה להרוס את גרמניה, את כל התשתיות, את כל המפעלים ואת כל מאגרי המים, וזאת כדי שהגרמנים כולם כאיש אחד ימחו מן העולם, כי אם הוא יורד מן הבמה ירדו כל אלה שעל גבם טיפס למעלה ותלו בו את כל תקוותיהם, יחד עמו (רק העזתו של שר החימוש הגרמני אלברט שפאר, שהלך ממקום למקום ופעל לבל תבוצע הפקודה הזאת, הצילה את גרמניה מחורבן מוחלט ואולי סופי).

תמצית פילוסופיית המלכות של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, שמלך 72 שנה מתרכזת במשפט המפורסם "צרפת זו אני" (או "המדינה זו אני"). ובכך תימצת את מה שהשליטים המגלומנים האגואיסטים בכל הדורות חשבו.

וכבר אמרו חז"ל במשנה באבות (פ"א משנה י') "אל תתוודע לרשות", וברש"י: "שאין מקרבים את האדם אלא לצורך עצמם".

 

***

 

שיטת בחירת השליטים ה"דמוקרטית" על פיה נבחרים השליטים על ידי העם, התיימרה לפתור את בעיית המגלומנים האכזריים המשתמשים בעם ככלי לסטיותיהם האגואיסטיות והסדיסטיות, שהרי השליטים נבחרים על-ידי העם והעם ודאי ייטיב להבין מי ראוי להנהיגו ומי יפעל באמת לטובת העם.

מתברר שלא תמיד הדבר פועל. מתברר, שמי ששואף לשלוט ומי שרואה את עצמו ואת עצמו בלבד, מוצא דרך לעשות כל מיני מניפולציות כדי שיגיע לשלטון על-פי כללי הדמוקרטיה ומשם כבר קשה יהיה למנוע בעדו למלא את מאווייו.

עד לא מכבר היה מקובל לחשוב שאדם כזה השואף לשלטון צריך לרמות את העם ולדאוג לרוב דמוקרטי שיעניק לו את השלטון על מגש של כסף. מתברר שאין בכך צורך, יכול הוא לעשות מניפולציות ולהגיע לשלטון גם אם מיעוט מצומצם מאד בחר בו.

השיעור החשוב מפרשת השבוע הוא שלאנשים כאלה אין טעם להעיר ולזעוק את זעקת עבדי פרעה: "הטרם תדע כי אבדה מצרים", כי העם אינו עומד מול עיניהם כלל, וטובת המדינה אינה בתחום התעניינותם, הדבר היחיד שמדבר אל לבם זה טובתם האישית וגורלם הם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן