בחירת מנהיג

בחירת מנהיג

בפרשת פנחס יש הדרכה מפורטת מה אמור להיות מנהיג בישראל.

אחרי שמשה מתבקש לעלות להר העברים ומתבשר כי הגזירה שלא ייכנס לארץ בתוקפה, מבקש משה: "יפקוד ד' אלוקי הרוחות איש על העדה". וכאן מלמד משה מה צריך להיות מנהיגם של ישראל שינהיגם הנהגה מדינית צבאית כלכלית ומעל הכל – רוחנית.

יפקוד ד' אלוקי הרוחות – איש שיודע להלך לרוחו של כל איש ואיש. ובלשון רש"י – "מנה להם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו" (דוגמת רבי משה פיינשטיין שעשרות שנים היתה אשה מתקשרת אליו מידי ערב שבת לשאול מתי זמן הדלקת הנרות ולא אמר לה ולו פעם אחת שתסתכל בלוח, אלא הלך לבדוק וענה לה. כי זה מה שהיה חשוב לאותה אשה).

אשר יצא לפניהם – הוא אינו שולח אחרים למקום סכנה, אלא הולך בעצמו בראש העם.

ואשר יוציאם – "בזכויותיו". לשם כך צריך לבחור אדם עתיר זכויות שעינו טובה ומוכן להשפיע מפרי זכויותיו על אחרים. ואף שאמרו ש"אין ממנים פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחריו", אין הכוונה שיש לדאוג שיהיו לו חסרונות המוגדרים כ"קופה של שרצים", אלא שיהיה לו איזה פגם "מאחריו" כמו ייחוס לא מושלם וכד' וזאת כדי שלא יתגאה על הציבור בדברים לא רלוונטיים. הוא עצמו צריך להיות רב זכויות.

ואשר יביאם – "בזכויותיו. דבר אחר, שלא תעשה לו כדרך שאתה עושה לי, שאיני מכניסם לארץ". ושני הדברים יכולים להתאחד יחד. ביקש משה שיהיו לאותו מנהיג נבחר הרבה זכויות שיגנו עליו לבל יחטא ויגרום החטא שלא יביאם לארץ.

 

***

 

ויאמר ד' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו – "שידרוש בחייך" צריך שתהיה חפיפה. צריך שתהיה המשכיות, שכולם יראו שיהושע לא נבחר כברירת מחדל כי צריך היה לשים מישהו בראש העם. אלא הוא ממשיך את הנהגת רבות ברצף אחד. ואכן זה דבר ההנהגה בישראל ישנו קו ישיר המקשר את מנהיגי הדורות האחרונים עד משה רבנו. ולכן המשנה פותחת בפרקי אבות בשושלת הקבלה: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וכו'", ואף שמשנה זו מקומה, לכאורה, בתחילת מסכת ברכות, שיבצוה בריש מסכת אבות, לבל יאמר אדם שבעניינו מידות והנהגות אין צורך בשושלת הקבלה עד סיני. לימדה התורה שהכל תלוי באותה קבלה ממנהיג לתלמידו. שיהיה המנהיג הבא המשך של קודמו. וכך כל מנהיגי ישראל ממשיכים את מורשת סיני.

וצויתה אותו לעיניהם – "דע כי טרחנים הם סרבנים הם", מנהיג בישראל צריך לקבל על עצמו את העם כמות שהוא ולנווט את מנהיגותו בהתאם. מצד אחד לא לסטות ממה שקיבל מרבותיו, ומאידך –  לנהוג בסבלנות עם כל גחמותיהם של המקבלים.

ונתת מהודך עליו – "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה", המנהיג הנבחר יודע שהוא מקבל את כוחות ואת ההשראה מהדור שלפניו (ולא כמשחק מילים יפות לשם שיפור הנאום). וכמו שהלבנה חשוכה כל זמן שאין פניה כלפי השמש כך המנהיג הנבחר אינו יכול להנהיג אם אין פני ד' ומשה עבדו מאירים את פניו הוא. וכמו כן כשם שכל חציצה בין הירח לבין השמש מונעת בעד אור השמש להגיע אל הירח ולהאיר פניו, כך כל חציצה שתהיה בין התלמיד לרבו, בין יהושע למשה, תגרום שאורו של יהושע יתעמעם. וכך בכל דור ודור.

למען ישמעו על כל עדת ישראל – "שיהיו נוהגים בו כבוד ויראה כדרך שהיו נוהגים בך" – המנהיג לא כופה עצמו על העם. הם מבינים את כח המנהיג היונק את מנהיגותו מרבו ורבו מרבו עד משה מסיני. ומקבלים את מנהיגותו עליהם באהבה. אך יחד עם זאת עליהם להיות יראים ממנו. שכן אמרו אלולא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו.

ולפני אלעזר הכהן יעמוד – המנהיג המדיני כפוף למנהיג הרוחני אף שהוא עצמו תלמיד מובהק של משה והוא "נער לא ימיש מתוך האהל", מצווה הוא לכפוף עצמו לכהן הגדול העומד לפני ד' (ולא מסיבות של תועלת פוליטית או תקינות פוליטית או כדי לא להרגיז את המפלגות החרדיות שאת אצבעותיהם הוא חומד, כמקובל בימינו), עליו לדעת שאף כי מקור סמכותו הוא משה שהעמידו במקומו, האורים ותומים הם אלה המדריכים אותו תמיד וזאת באמצעות הכהן הגדול מאחיו.

ויעש משה כאשר ציוה ד' ויקח את יהושע  – "לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל בעולם הבא", במילים אחרות: אמר משה ליהושע, דע לך שיש סיכוי רב שתאכל מרורות, הרי משה עצמו התלונן כמה פעמים על כובד המשא שהוטל על כתפיו כנדרש להנהיג את העם ("האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילידתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את היונק" במדבר י"א י"ב) אל תצפה לתגמול בעולם הזה, השכר על מנהיגות נכונה מתקבל רק בעולם הבא. שם תפוצה על כל הסבל בעולם הזה.

 

***

 

מנהיגים שבחירתם תלויה בעם וכל הזמן היא תלויה ועומדת, אינם מסוגלים לעשות פעולות לא פופולריות והתנהגותם רופסת ומוכתבת על ידי רצונותיהם הרגעיים של המונהגים תחתם. לא כן מנהיג היונק את מנהיגותו מהמקור האלוקי. הוא יכול להסתכל קדימה אל המטרה ואף שירננו אחריו אינו משנה כי-הוא-זה מדרכו והשכר ממתין לו בעולם הבא.

ויסמוך את ידיו עליו – "בעין יפה, יותר ויותר ממה שנצטווה. שהקב"ה אמר לו וסמכת את ידך והוא עשה בשתי ידיו". עם כל רצונו של משה להמשיך ולהנהיג את העם ולהכניסו לארץ ישראל, העביר את השלטון מתוך טובת עין ולב שמח.

ועתה צא וחשב את ההבדל בין מנהיגות ראויה לבין הננסים המתחרים ביניהם כילדים הרבים על משחק, וכל אדם יודע היטב שאין הם מתכוונים אלא להנאתם ולכבודם. ואנו אמורים להחליט מי מביניהם מתאים יותר…

תוכן קשור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד על הבמה

קבל את המגזין
ראשון למייל:

במה 69 הרב אברהם בייפוס מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה

'סגולות' לפרנסה

  בפרשתנו אנו לומדים על ירידת המן. דור המדבר לא היו צריכים להשתתף בהרצאות בנושאי אמונה וביטחון בכל הנוגע לפרנסה. היה ברור ומוחשי כל כך

'שבת שירה' – ישראל נדמין לקן ציפור

השבת הקרובה, פרשת בשלח, מכונה 'שבת שירה'. מנהגים מיוחדים יש לשבת זו, הקשורים לשירת הים וקשורים לפרשת המן. רבים אף קוראים בשבת זו פרשת המן.

לאור באור החיים

תולדות הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ זי"ע מתוך הספה"ק 'סידורו של שבת' מהדורת 'פאר מקדושים' הנמצא על מכבש הדפוס ועומד לראות אור בימים הקרובים * יריעה

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן