ליל הסדר – "לילה המשומר", יום גדול וקדוש, נורא תהילות לאדון עושה פלא. מרבינו מרן ראש הישיבה הגאון האדיר רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א למדנו, כי ה'הכנה' נצרכת היא, חיונית וחשובה לאין-ערוך, לא פחות מעצם 'עבודת היום': והכינו, את אשר יביאו!
"שלושים יום קודם הרגל" תכונה רבתי מורגשת בין כתלי הבית הגדול, ממנו תורה יוצאת לכלל ישראל, משם תצא הוראה והנהגה, דרך חיים ותוכחות מוסר. בימים אלו, בהם מנצחת אשת חבר – 'אם הישיבה' תליט"א על נקיון הבית וצחצוחו, הכנת התבשילים וכל הצריך לקראת החג, יושב רבינו שליט"א ספון בחדרו, מוקף בספריו – מן המסד עד הטפחות – ושוקד על תלמודו, בעניינים שהזמן גרמן. קולמוסו רץ על הנייר, יום ולילה לא ישבותו…
כי אמנם כן, כך מתכוננים. ברוחניות – המאצילה מכוחה והודה על הגשמיות, ובגשמיות – המוארת באור הבהיר והרוחני.
חודש ניסן
בראש חודש ניסן, יוצא רבינו שליט"א לחצר ביתו, שם גדלים עצי פרי, ומברך על פריחתם ולבלובם 'שברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם'. מחזה משובב לב הוא לראות את רבינו שליט"א עומד בצל האילן, משבח ומפאר ליוצר כל, כסדר 'ברכת האילנות' הערוך, מילה במילה, ברגש רב.
סמוך ונראה לחג, יוצא רבינו שליט"א בלוויית מספר מקורבים מצומצם, שנבחרו בקפידה, ל'חבורה' של אפיית ה'מצות מצוה' לליל החג.
לא קלה היא המלאכה. כמי שראה בעיניו את מרן הרב מבריסק זצוקללה"ה בהשגחתו על אפיית ה'מצות מצוה' שלו – אף אצל רבינו שיבלחט"א: כל חומרה, לעיכובא! כל חשש, לחומרא!
בחרדת קודש עצומה ניגש הוא אל מלאכת הקודש, בזריזות וזהירות, ומבלי להסיח דעת 'לשם מצת מצוה' אף לרגע! בעיניים בוחנות יעקוב אחר ה'מצת מצוה' מריש ועד גמירא, עדי צאתה מן התנור הלוהט, אל תוך המארז שיישמר בקפידה עד התקדש החג.
ביעור חמץ
מיד לאחר תפילת מעריב, ניגש רבינו שליט"א ברטט ובזיע למלאכת 'בדיקת חמץ'. החל מחדר לימודו, משם ל'חדר השיעורים' – הלא הוא הסלון הגדול, שם נמסרים השיעורים תמידין כסדרן – עבור דרך המטבח הצנוע ולכל שאר חדרי הבית. בסבלנות ודקדקנות יבחן כל פינה, עם הנר יאיר בחורין ובסדקין ויחרד מכל אבק לכלוך – שמא הוא חמץ…
כמנהג ישראל קדושים להניח י' פתיתין בעת הבדיקה, יאסוף רבינו שליט"א את הפתיתים המפוזרים אל כלי, עליהם יאמר את נוסח "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי" וכו' ויבטלם כעפרא דארעא. למחרת, ערב היום הקדוש, עם סיום תפילת השחר יצא רבינו שליט"א לשרוף את החמץ הנותר, ברגשי גיל ורעדה.
ליל ה'סדר'
עם סיום תפילת מעריב של יום טוב, ייגש רבינו שליט"א אל השולחן הערוך – לבוש בגדי שיראין של לבן – כולו אומר כבוד, ובקול חוצב להבות אש יכריז: 'קַ-דֵּ-שׁ'! ויחל מיד בקידוש היום, בראש כל המסובים – משפחה ואורחים יקרים, בדיצה ובצהלה, בשמחת חג אמיתית.
בעריכת ה'סדר' נוהג רבינו שליט"א בהקפדות מיוחדות, הליכות טוהר והנהגות קודש, כפי שקיבל מרבותינו מצוקי ארץ זיע"א, ועל צבאם מרן הרב מבריסק זצוקללה"ה – ממה שראה בעיניו או שמע באוזניו מפי תלמידו הגר"ד פינקל זצוק"ל ולהבחל"ח מבנו הגאון הגדול רבי משולם דוד שליט"א (רבינו שליט"א מקפיד לעלות אל ביתו מדי חג).
הנהגה נוספת שנוהג בה רבינו שליט"א בכל השנה, ובנותן טעם לשבח בעת עריכת ה'סדר' – היא ההתייחסות ותשומת הלב לצעירי הצאן, נכדיו וניניו, כ"י בלעה"ר, ואף רגיל להכריז בתחילת ה'סדר' כי עיקר חובת היום היא – מצוות 'וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ' של סיפור יציאת מצרים. לאורך כל הסדר ידאג לעורר את הילדים על-ידי חלוקת 'קליות ואגוזים', ולדרבנם במיני מתיקה ודברי שעשועים – 'כדי שישאלו התינוקות' ויקחו חלק באמירת ההגדה.
באמירת ההגדה משתתפים כל המסובים, קטן כגדול, תחת שרביטו של רבינו שליט"א הממריץ כל העת, בשזירת פנינים יקרים, עיטורי תורה ופרפראות לחכמה, 'מעשה רב' והנהגות פלא – למשוך הלבבות ולעוררם לשיר שבח והודאה לבורא יתברך (לימים, יצאו לאור חלק מן הדברים ב'הגדה של פסח – ברכת מרדכי').
רבינו שליט"א מקלס מאד את מנהג מציאת ה'אפיקומן' המוסתר וההתמקחות על מחיר השבתו… ובלבד שלא יכנו זאת כ'גניבת' האפיקומן (כי אם 'חיפוש' ו'מציאה' וכיו"ב). כי הס מלהזכיר פעולה מגונה זו אצל יראי ד' בכלל – ובלילה הקדוש הזה שכולו חינוך ומסורת אבות, ועל מנהג ישראל קדושים זה – על אחת כמה וכמה!
עוד מקפיד רבינו שליט"א בזה, שכל ה'חיפוש' וה'מציאה' של האפיקומן – יהיה דוקא לאחר סיום הסעודה (וכמובן שלא לאחר זמן אכילתו!), כדי שלא להסיח דעת ממצוות היום – בפרט חובת סיפור יציאת מצרים – "לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ". רק בהינתן האות לכך, יפתחו הילדים במסע חיפושים נרחב אחר האפיקומן הנעלם, שיזַכה את מוצאו – וגם את כל שאר המחפשים המאושרים – בפרס יקר ערך…
חול המועד
במשך כל ימי החג, עוסק רבינו שליט"א בלימודו, בענינא דיומא. ביני לביני, בשנים רגילות, יקבל את הבאים להקביל פניו ולהתברך ב"בִּרְכַּת מועֲדֶיךָ" – תלמידיו הרבים, בוגרי וידידי ישיבת 'עטרת ישראל' לדורותיה, ראשי ישיבות, רבנים ומרביצי תורה ואישי ציבור.
כאמור, כל שיגו ושיחו של רבינו שליט"א בימי החג, הוא בענינו של יום, רווי הוד קדומים ונופת צופים. בין 'ווארט' למשנהו, בין נקודת אור מוסרית לעובדה מפעימה ה'צריכה לימוד' – יפצחו היושבים רינה, בדברי שירות ותשבחות, 'על גאולתנו ועל פדות נפשנו'.
באחד מימי 'חולו של מועד' נוהג רבינו שליט"א לעלות ולֵראות את פני האדון ד', ולשפוך שיח בדמע לישועת הכלל והפרט בשריד בית מקדשינו הכותל המערבי, זכר לעליה לרגל.
לא פעם, לאחר סיום תחינתו והתרפקותו במקום שאין השכינה זזה ממנו לעולם, יפרצו הרגשות הגואים חוצה – וכל הסובבים את הדר גאון רבינו שליט"א יתנו יד-אל-יד במעגל מבקש טוב, ושפתותיהם תפילה: 'בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה וְכוֹנֵן מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ, וְהַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ, וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם, וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים'. במהרה בימינו אמן.
תודת המערכת נתונה לתלמידו ומקורבו של מרן ראש הישיבה שליט"א הרב אלנתן אלוני שליט"א
