עזר לציון

יו"ר "עזר מציון" הרב חנניה צ'ולק בראיון מרגש: "כשיש שמחות עלינו לשמוח עם הקב"ה וכשיש צער חלילה, השכינה בצער גדול מאוד, עלינו להצטער בצער השכינה"

בתוך הים הסוער של האסונות והצרות לאחרונה, רח"ל, ניצבת ועולה דמותו של הרב חנניה צ'ולק שליט"א, יו"ר ממלכת החסד "עזר מציון", נאמנם של גדולי ישראל מהדור הקודם ומדורינו אנו, כדמות רחימאית המחזקת מצד אחד, ומעוררת מצד שני.

תכיפות האסונות בשילוב המקרים הבלתי רגילים שאינם זכורים זמן רב, הביא אותנו לאוזנו הכרויה ולליבו הרחום של הרב צ'ולק, אשר נאנח וכואב על המצב שלא זכור כמותו. "בכל התקופה האחרונה רואים שהקב"ה כועס ולא יודעים מה קורה. כל כך הרבה אסונות, כל כך הרבה יתומים ואלמנות, נורא! פה 12 ילדים יתומים, פה 13 יתומים, פה 8, כולם עם צער וגעגועים לאבא ואמא שאינם. ריבונו של עולם, מה הולך כאן, משהו נורא!"

"הסטייפלער טפח על שכמי ואמר: 'נראה אותך'"…

ריבוי אסונות ואסונות משונים, רח"ל, תופעה נוראית שלא זכור כמותה.

"אקדים לך", אומר הרב צ'ולק בקול שקט, "אתמול בבוקר הייתי אצל משפחה בחולון שהאמא לצערי נפטרה בת 29 בלבד, היא נפלה בביתה, שברה את הרגל, עברה ניתוח, שלחו אותה הבייתה ושכחו לתת לה את הזריקות המתאימות לדילול דם וכו' ונפטרה כשהיא משאירה אחריה ילדים קטנים, הגדול שבהם עוד לא הגיע לגיל חמש. הייתי צריך להודיע על האסון הכבד לילדים הקטנים שמחכים בבית לאמא, וכמובן להרגיע את בעלה, האלמן הטרי.

"כעבור מספר שעות נאלצתי להודיע לאישה צעירה, חודשים ספורים אחרי החתונה שלה, שהיא אף עובדת אצלינו ב'עזר מציון', על פטירת בעלה באסון הטראגי בתאונת דרכים בכביש 443. עדיין התמונות מהחתונה הטרייה מקשטות את הבית, ואסון כה מחריד נחת על הכלה.

"בלילה נסעת להשתתף בשמחה ולפתע ניגש אלי אדם, סיפר לי על מישהו שעבר דום לב והשאיר אחריו שמונה יתומים, כאשר אשתו האלמנה בוכה כל היום והיא נמצאת באירוע המשפחתי הזה, לבוא ולחזק אותה. אם לא די באסונות הללו בתוך יממה אחת רח"ל, אישה תושבת מודיעין עילית נפטרה ממחלת הסרטן. הסיפורים הם מטורפים, אנשים לא יודעים מה קורה ביום אחד, וכמובן לא הכל אני יודע, המצב נורא!"

הרב צ'ולק, השאלה רק מתחדדת וזועקת: מה עושים? אנשים אובדי עצות!

"חז"ל אומרים, מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח יעסוק בתורה וגמילות חסדים. אין לנו מה לעשות יותר מזה, גדולי ישראל התבטאו כי לב יודע מרת נפשו, כל אחד מכיר את מה שהוא צריך חיזוק וכל אחד צריך לחזק מה שיכול.

"לפני שנים רבות, לאחר שאירעו מספר אסונות נכנסתי לשאול את מרן הסטייפלער זצוק"ל, מה לעשות. כששאלתי מדוע מתרחשים האסונות, התרעם הסטייפלער ואמר לי: 'את השואה אתה מבין? לא שואלים על הנהגת השם'. לא מבינים, אבל כאובים וצריך להתחזק.

"כאשר שאלתי אותו מה לעשות לנוכח האסונות, אמר כי זו שאלה נכונה ועל כל אדם להתחזק במשהו. 'תאמר ברכה אחת בכוונה, מחר שתי ברכות בכוונה ואחר כך שלוש ברכות בכוונה, אבל תהיה עקבי, רק כך זה יצליח'. כך הורה לי הסטייפלער. גם בלימוד, אדם נדרש להתקדם כל יום משהו, אבל בעקביות וכך להגיע לדרך מסוימת.

"כששאלתי את הסטייפלער, 'זהו?' הוא טפח על שכמי ואמר: 'נראה אותך'… 

"כמובן נושא בין אדם לחבירו חשוב יותר מהכל, אבל גם בין אדם למקום, כל יום להתקדם במשהו באהבתנו להקב"ה".

"לשמוח עם הקב"ה"

"אדם קם בבוקר", אומר הרב צ'ולק, "ב"ה הוא בריא, עליו לתת שמחה להקב"ה, לומר 'מודה אני' בשמחה. לא בגלל ש'צריך' לומר, אלא לשמוח ולהודות. לאחר מכן כשאומר ברכות השחר, לומר בשמחה. את כל התפילה לומר ולבקש כמו שצריך, וכפי שכותב הרמב"ם, להתבונן בחסדיו יתברך. מעט להסתכל: יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים באדם, ב"ה יש לי את האברים הללו, אני בריא, אישתי בריאה, הילדים, ההורים, הלב דופק כל יום 100.000 פעם, לא מספיק להודות על זה?! מזה צריך להגיע לאהבת השם. חסר לנו בשמחה עם הקב"ה בשמחות שלו.

"אדם מחתן ילד, ב"ה, זכית, אבל הקב"ה שמח, הקב"ה מביא גם את ההורים שנפטרו, הוא לא שמח לבד, הוא אומר יש שלושה שותפים באדם, תשמח עם הקב"ה. להבדיל כשיש צער להקב"ה, להצטער עימו. הקב"ה מקיף את הצער של כולם, כמה צער יש להקב"ה על המכות האלו לילדים שלו, הרי הקב"ה יודע את כל הצער שנגרם מסביב והכל מחושב ומתוך כאב וצער, הרי כתוב עימו אנוכי בצרה ויש לנו להצטער עם צערו של הקב"ה. האריז"ל כותב שמי ששמח עם השמחות של הקב"ה ומצטער עם הצער של הקב"ה מוחלין לו על כל עוונותיו".

לשמוח בתוך העצב?

"בשואה הנוראה ביזו באופן מיוחד את בנו של האדמו"ר מגור, יותר מאחרים, הבגדים שלו היו מגואלים מדם ומצואת סוסים. בשמחת תורה שחררו אותו. כפי שהיה לבוש, הוא לא הלך לביתו להחליף בגדים, אלא רץ לשטיבל. היו באמצע הקפות, הוא נכנס ולא הפסיק לרקוד. חשבו שהשתבשה עליו דעתו חלילה, מרוב צרות.

"את המעשה הזה שמעתי מהגאון הגדול רבי שמואל בירינבוים זצ"ל. הוא הבין מה שחשבו עליו, עצר את כל ההקפות ואמר לציבור: אתם חושבים שאני משוגע. מה היום? שמחת תורה, הקב"ה שמח. אספר לכם על העינויים שעינו אותי? אתם תהיו עצובים והקב"ה יהיה עצוב. צריכים להבין שכאשר כואב לנו, כואב להקב"ה, וכעת זו השמחה של הקב"ה, שמחת התורה וצריכים לשמוח עם השמחה של הקב"ה! כשיש חגים וכולם לומדים תורה, עלינו לשמוח עם הקב"ה".

שינוי חשיבה יוביל לשמחה

איך משתתפים בשמחה ובצער של הקב"ה?

"אשאל אותך שאלה: כשאבא זוכה לחתן ילד, הוא שמח? אתה שמח איתו יחד. אתה תרקוד ותעשה הכל לשמח. בשמחת תורה, הקב"ה כה שמח עם התורה הקדושה, זה היום של הקב"ה, בלי התורה הקדושה אין לנו קשר עם הקב"ה, זה העיקר. כתוב באריז"ל, שכל מה שהוא זכה להגיע לכל האורות והסודות הנוראיים, הכל בגלל ששמח עם הקב"ה.

"אדם בא לחתונה של הבן שלו, הוא יודע שהקב"ה שמח עם זה, קצת לחשוב, הכל התבוננות וקצת לחשוב. אנו אומרים כל יום בתפילה, 'ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו', הכל לקידוש ד' יתברך, כל מילה שלומדים תורה משמחים את הקב"ה, כל ברכה שמברכים בכוונה משמחים את הקב"ה. זו המטרה שדוד המלך תיקן מאה ברכות ועצר את המגפה, שעל ידי כך התקרבו אל הקב"ה והרגישו שמחה עם הקב"ה".

אנשים עלולים להיכנס חלילה לדיכאון בעקבות האסונות הרבים והמשונים, רח"ל, כיצד אפשר לומר להם לשמוח…

"מי שאין לו תוכן אכן נתפס לדיכאון. ב"ה יש לשומרי התורה והמצוות מלא תוכן ומה שנדרש מאיתנו זה מעט חשיבה שהיא תוביל לשמחה עם הקב"ה בכל הדברים ולהקלה על המטלות שאנו עושים. לדוגמא, להכין את כל ההכנות לשבת בבית בשמחה. אני לא מדבר על חינוך הילדים העצום כשמכינים את הבית בשמחה. אבל כאשר האמא מכינה את הילדים לשבת ורוחצת את הזאטוטים ומלבישה אותם וכשמספרים סיפורים ודברי תורה על השולחן בשבת, כל הדברים הללו כאשר אנחנו עושים אותם בחשיבה של שמחה עם הקב"ה, אמנם המטלות בבית קשות, אבל השמחה עוקרת את הקושי. משום שאנחנו זוכים לעשות דברים עצומים.

"הקשר עם הקב"ה כל הזמן, התפילות כל הזמן, אם אדם קצת חושב שעושה בשביל הקב"ה שיהיה לו נחת מאיתנו ובשביל זה באנו לכאן לעולם, הוא זוכה לשמוח ולשמח את הקב"ה, אין אושר גדול מזה.

"ברור שיש צרות ואסונות, אך מה שצריך לחזק אותנו שאנו יודעים שהקב"ה עושה לנו רק טוב. גם הגבירים לא הכל טוב אצלם, אני מכיר אותם. כשעושים ניתוח זה כואב, מאוד כואב, אך אנו יודעים שאין ברירה וצריך לעשות את הניתוח בשביל להחלים. עצם הדבר שאנו בידי הקב"ה, אנו יודעים שהוא רק חפץ בטובתינו, וגם אם איננו מבינים, אנו צריכים לדעת זאת ולשמוח עם הקב"ה.

"לא להיכנס למשברים"

"אדם שאירע לו אסון חלילה, הוא מברך, לא מקטר חלילה על הקב"ה. ועוד כתוב, מברכין על הרעה כמו על טובה, באותה שמחה.

"כשנפטרה הרבנית הצדקנית מרת בת שבע קניבסקי ע"ה, נקראתי אל רבן של ישראל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, וסיפרתי לו את המעשה המבהיל עם הרב אדרת זצ"ל. הרב אדרת נודע כמדקדק מאוד בזמנים של טרחא דציבורא, באופן חריג. הבת שלו נפטרה בהיותה בחורה, רח"ל. כולם ידעו שהלוויה בזמן, בפרט אצל הרב אדרת שכה הקפיד על הזמנים. אך למרבה הפלא כולם המתינו לצאת מסע הלוויה שעה וחצי ולא הבינו מדוע הוא לא יוצא מהאמבולנס, הרי הוא כה מקפיד על טרחא דציבורא.

"במהלך השבעה מישהו שאל על כך את הרב אדרת. הוא השיב לו את התשובה הנוראה: 'אתה צודק, אבל התחבטתי בהלכה כשם שמברכין על הרעה כך מברכין על הטובה, ונזכרתי שכאשר היא נולדה איך בירכתי בשמחה וכך עכשיו צריך לברך דיין האמת, לכן כה התעכבתי!

"שאלתי את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, וכי אפשר להבין כזה סיפור? התורה ניתנה גם לאנשים פשוטים, לא רק לרב אדרת… איך אפשר לומר דבר כזה לאדם, וכי אנו מלאכים? מה הפשט בזה? התשובה היא, כל אחד בדרגתו כך ההודאה. איי, זה כואב, מאוד כואב, כאן אנחנו לא מבינים, למעלה מבינים. צריכים לחיות עם ההרגשה הזו שמה שהקב"ה עושה זה טוב לנו, עם כל הכאב הנורא, צריך להודות להקב"ה שמנסה לעורר אותנו ולדבר אלינו. להצטער עם הקב"ה שכואב לו ולא להיכנס למשברים מזה, חלילה.

"כשיש שמחות, עלינו לשמוח עם הקב"ה וכשיש צער חלילה, השכינה בצער גדול מאוד, עלינו להצטער בצער של השכינה. מי יודע, אולי בזכות זה הקב"ה ירחם עלינו".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן