סיפורו של מחולל המהפכה

 

בשנת תשמ"ט, 1989 למניינם, גדול הדור רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל ועמו יזמים תלמידי חכמים אנשי מעוף, הגו רעיון של הקמת עיירה חרדית במרכז הארץ, באזור מודיעין. תהליך האישורים לא היה ארוך במיוחד בהכוונה של משרדי הממשלה דאז. והרעיון החל לקרום עור וגידים.

בחודש תשרי תשנ"ד, 1994, היה האכלוס הראשון של העיר – בתושייתם של היזמים יראי ד'.

רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל קבע שישאלו את מרנן: רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, רבי אהרן לייב שטינמן זצ"ל ורבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל את מי להכתיר כרב העיר.

כולם יחד התייצבו לצד העיר העתידית – להעמיד 'עיר על תילה'. להכתיר בה מרא דאתרא להסמיך רבני קהילות ומורי צדק. עם הסתלקותו של רב העיר הם הכתירו את בנו לממלא מקום אביו כ'מרא דאתרא' במלא מובן המשמעות.

רוב התשובות לשאלות שנבעו מבעיות בראשית, הפנה הרב שך לרב שטינמן. באופן ביצועי ופרקטי כבר אז, רוב התוכניות עברו בחדרו של רבי אהרן לייב שטינמן. רבי אהרן לייב, נכנס לעובי הקורה עם ה'לשם שמים' שלו, בחכמתו ובתבונתו האגדית, והוא זה שניווט, הקים, הדריך על כל צעד, גם יזם רעיונות של הקמה ופיתוח של עיר חרדית.

כיון שהרעיון עצמו היה נועז ביותר, להקים עיר חרדית ברמה הרוחנית הגבוהה ביותר, ולנהל אותה פיננסית על טהרת הקודש, היה חובה להעמיד לצידה אדריכל כמו הרב שטינמן שהוא 'אדם' גדול שהיה לו את הסייעתא דשמיא האלוקית.

העיר התחילה את דרכה, עם תושבים מהקבוצה הליטאית וקבוצה של חסידי קרלין. עיר שכולה חרדים שומרי שבת ורובם אברכים בני תורה, ולכן העיר נזקקה לחכמים מתוחכמים ולמחוללי רעיונות מורכבים ומפותלים להקמתה ולקיומה היום יומי.

זו הייתה מלאכת אומן קשה מאד. לעמוד מול מערכות חוקיות של המדינה, ויחד עם המערכות הללו לבנות עיר מושלמת על פי תורה לתושבים בני תורה.

רבי אהרן לייב מרגע הקמתה ליווה את העיר, ביוזמות רוחניות מחד גיסא – להקמת כוללים בעיר המתחדשת, בניית ישיבות ומוסדות תורה, וניווט עניני הדת בשלמות, ובמקביל, עודד בעלי הון ובעלי חברות עסקיות בארץ ובחו"ל לפתיחת מקומות עבודה לנשים בצביון הראוי. הוא הדריך את ראש העיר כאב רחום, בעצה עמוקה – בכל דרכי הניהול מול השלטונות, במטרה לנהל עיר למופת שתוכל לפעול על פי חוקי התורה בכל דבר וענין למרות המערכת החוקית הכללית. ובעצתו, ראש העיר בנה תשתית מערכתית ופיננסית לטובת התושבים בכל המערכות המונציפליות, ללא סטייה מחוקי התורה. נס להתנוסס. רבי אהרן לייב ליווה את העיר והציב קווי דרך ברורים, מה מותר ומה אסור, מה לכתחילה ומה בדיעבד.

 

תפנית ללא ויכוחי ה'בחירות'

תפנית מיוחדת, התרחשה בשנת 2000 – י"ט אלול תש"ס, בעת שנבחרה לראשונה – מועצת העיר וראש העיר. ללא בחירות. בהסכמה כללית של התושבים לעדותיהם ולשבטיהם, ליטאים ספרדים והחסידים.

רבי אהרן לייב שטינמן ועמו כל גדולי ישראל, היו סבורים שהליך זה הוא חלק מהמטרה, להוכיח קבל עם ועדה שעירייה המושתתת על דעתם של גדולי ישראל ורבני העיר, יכולה למנות לעצמה ראש עיר מוסכם על כולם, ללא בחירות, כחלק משלטון התורה.

רבי אהרן לייב ועמו גדולי הדור בחרו אז בהרב יעקב גוטרמן, והם ביקשו להעתיק את הדרך והרעיון לערים נוספות.

ראש העירייה של עיר בני התורה – הרב גוטרמן, היה נכנס אליו בתדירות רבה, לפעמים מידי יום ביומו, זאת מלבד הקרבה המיוחדת והאישית, הייעוץ וההכוונה שקיבל רבה של העיר האיש על העדה – רבי מאיר קסלר, ומלבד כניסתם של ראשי הקהילות והרבנים שהגיעו חדשים לבקרים להתייעץ ולרכוש הדרכה רוחנית.

רבי אהרן לייב אמר כמה פעמים באוזניו של ראש העיר כי עיני שלטונות הכלכלה למיניהם בארץ ובחו"ל נשואות לבחון בזכוכית מגדלת את הצלחתכם, וכי זכותנו תהיה לדורות הבאים, להוכיח כי אפשר לבנות כיום, עיר תורנית בטהרתה נס להתנוסס, למרות היותנו לכאורה חלק ממדינת ישראל בשנות האלפיים. זו זכותו וחובתו של ראש העיר החרדית הגדולה לחולל מהפיכה כזו.

בסבלנות אין קץ פסיעה אחרי פסיעה, מהמסד ועד הטפחות, שלב אחרי שלב יד ביד עם רבני העיר וראשיה, ליווה רבי אהרן לייב את העיר עד ימיו האחרונים, גם ממיטת חוליו. "ויהי בונה עיר". והעיר קמה וגם ניצבה, עם הפנים שלה לעתיד מוצלח בס"ד.

בספר 'חכימא דיהודאי' הנוכחי מתגלים סיפורים עתירי חכמה ולצידם שיחות ממושכות אישיות וציבוריות בהנהגת העיר, בעת שראש העיר הרב יעקב גוטרמן שליט"א שהה בחדרו של מרן זצ"ל. להלן טעימה, מעשה נפלא ומיוחד עם מוסר השכל רב.

 

מדוע הרב שטינמן סירב להגיב?

 

הרב שטינמן ייעץ רבות לעשירים ומחזיקי תורה, שימנעו מפרסום, המכלה להם מהשכר הטוב בעולם הבא, והיה מצטט באוזניהם את דברי הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רמ"ט סעיף י"ג: "ועל כל פנים לא יתפאר האדם בצדקה שנותן. ואם מתפאר, לא די שאינו מקבל שכר, אלא אפילו מענישין אותו עליה".

והנה מעשה שהיה.

רֶבּ אהרן-לֵיבּ הגיע לבקר בישיבה חדשה בקרית ספר, בפתח הביקור במעמד ראשי הישיבה ובהצטרפות ראש העירייה הרב יעקב גוטרמן, הצביע אותו ראש הישיבה ואמר: "כל מה שרואים כאן זכינו לו אודות למאמציו ומסירותו של ראש העיר גוטרמן". היה ברור כי רֶבּ אהרן-לֵיבּ שומע. אך לא התייחס. כאילו לא נאמר דבר.

לאחר מסירת השיעור לתלמידים, סייר מעט בבניין הגדול החדש, ושוב נאמר לו אישית לאוזניו: "אנו חייבים הכרת הטוב לר' יענקב גוטרמן על מאמציו".

וכך שוב לקראת היציאה, המלווים אמרו בהתפעלות והזכירו את ראש העיר המסייע מפה ומשם – בחכמה ובמסירות" ורֶבּ אהרן-לֵיבּ כאילו לא שומע.

תמיהה עמדה בחלל.

התכופף ראש המוסדות לאוזני גדול הדור ואמר לו "חוששני כי כיון שגוטרמן הוזכר כמה פעמים וראש הישיבה לא התייחס, שמא יהיה לו צער". רֶבּ אהרן-לֵיבּ חייך בביטול (כמי שאומר: אל דאגה, אני מכירו, לא יהיה לו צער מכך) ואז הרצינו פניו ודמעה עמדה בעיניו הטהורות:

"אדרבה! כיון שאנו מכירים לו טובה, דווקא לכן לא הגבתי, כדי להשאיר לו משהו לעולם הבא, אתם רוצים בטובתו אז אנא מכם תשאירו לו משהו מהשכר הצפון למעשים טובים, כל השאר – כבוד ופרסום – אין בהם ממש לעומת השכר הטוב, והם מאבדים את רוב השכר, לכן לא הגבתי".

 

 

היהלום שבתפקיד

 

איש ציבור נכנס להתייעץ (הרב יעקב גוטרמן). בין הדברים סיפר כי קשה עליו מאד שליחות ציבור מסוימת שראש הישיבה הפקיד בידו, והיא לוקחת ממנו הרבה כוח גוף ונפש.

מרן חייך אליו לאמור: משל למה הדבר דומה למלך שביקש להעניק 'מתנת הערכה' לאחד משריו. קרא לו והוציא מגנזיו יהלום רב ערך והושיט לאמור: "כאות הוקרה על מעלותיך, על פעולותיך ועל מעשיך, קח את היהלום להערכה ולמשמרת".

השר הודה למלך ונטל את היהלום. אך הנה מאותו יום חייו נעשו כבדים וקשים מכפי שהיו עד אז. היו לילות שלא יכול היה להירדם, מחשש שמא היהלום ייגנב ושמא ושמא… ע"כ.

נשאלת השאלה, אמר רֶבּ אהרן-לֵיבּ, המלך היטיב עמו או הרע לו בנתינת היהלום…?

אתה בדווקא נבחרת בס"ד לפי כוחותיך, ליבך ונפשך – למען הכלל, אך וודאי שהקושי הוא גדול – בעקבות תפקיד היהלום שקיבלת וקושיים נוספים.

ואידך זיל גמור.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן