נס חנוכה הפרטי של המהרש"ל

בעת שהאוטובוס עשה את דרכו לעיר לובלין, להיכל ישיבת חכמי לובלין, ישיבתו של מרן המהר"ם שפירא זיע"א, זכינו לשמוע מאמרי פיו של מרן ראש הישיבה שליט"א, על המקום אליו אנו מגיעים כעת.

"לובלין היתה תמיד מרכז בכל גלילות של מה שנקרא גליציה. לובלין היתה ידועה באישים מיוחדים מאוד שחיו ופעלו בה. אנחנו מכירים את שמותיהם של המהרש"א, המהר"ם מלובלין, המהרש"ל קבור כאן בקהילה, רבי לייבל אייגר, נכד מרן הגאון רבי עקיבא אייגר, אחריו היה כאן הרב החוזה, אחד מארבעת התלמידים של רבי אלימלך מליז'ענסק שהיה אישיות כבירה, 'לא יאומן כי יסופר', הוא ורבי זושא אחיו. ברוב התקופות עבדו יחד. היה אדם גדול מאוד, מהקדמונים של עולם החסידות.

עיניים שצריכות לראות רק תורה

 

"רבי אלימלך מליז'ענסק חילק ארבעה דברים מכוחותיו לארבעת חסידיו. לחוזה מלובלין הוא נתן את כוח הראייה. החוזה מגיל צעיר, בן שתים עשרה, אולי קודם, לא פקח עיניים מעולם. אף פעם. עיניים שצריכים לראות רק תורה. אבל למרות שהוא לא הביט בעולם הזה, הוא ידע כל מה שמתרחש – לכן קראו לו 'חוזה'. בעיני הבשר שלו הוא לא ראה, תמיד סגר את עיניו, אבל הוא חזה הכל בעיני רוחו.

"בלובלין היו ממש גדולים ביותר. על יד לובלין קבור רבי צדוק הכהן, שהיה למדן גדול בהלכה ובשטח המחשבה. אנשים נפלאים, פלאי פלאות, היו כאן בלובלין. אלה הם רק חלק. מניתי את אלה שאני חושב שנהיה ליד קברם".

 

לימוד בצורה המשפיעה גדלות על הלומד

"הדמות המרשימה", הוסיף ותיאר מרן ראש הישיבה שליט"א, "דמותו של המהר"ם שפירא מקים ומייסד ישיבת חכמי לובלין. מחשבות רבות הוא חשב כיצד להוציא לפועל את חזון הישיבה ולבנותה באופן המשוכלל והטוב ביותר. הון עתק הוא שילם על אקוסטיקה בהיכל הישיבה, הביא מומחה מיוחד לשם כך, משום שהוא רצה שהלימוד יהיה בצורה כזו שתשפיע גדלות על הלומד. הוא לא הרשה לבחור ישיבה שיהיה כתם על הבגד שלו.

"מדי יום, בצהריים הוא היה שואל שאלה חריפה ועמוקה, ואחר כך היה יוצא בריקוד, כל יום! לא בחג ומועד. אל הישיבה התקבלו רק כאלה שידעו להיבחן על שלוש מאות דפי גמרא ומפרשים. היו צריכים לרצות להיות עילויים גדולים מאוד. הכרנו אחד מהם, מרן הגאון הגדול רבי חיים קרייזוירט זצוק"ל, גאב"ד אנטוורפן. הכרנו גם את מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצוק"ל, שהיה תלמיד ישיבת חכמי לובלין.

"המהר"ם שפירא הקים ישיבה למצוינים, ומהם יצאה תורה לכל פולין. היה לו ראש כביר ורצונות גדולים. איש חזון היה. הוא הלך מהעולם צעיר לימים, ל"ע. אחר שהלך מהעולם, הגאון רבי צבי פרומר זצ"ל, היה ממלא מקומו. אבל הישיבה כבר לא היתה אותה ישיבה. בחיי חיותו היא היתה אחרת".

 

"לכו בנים שמעו לי"

 

הגענו אל הישיבה הקדושה. הלב הומה. המבנה המרשים מזדקר במלא יופיו והדרו. בחזית המבנה המפואר מתנוסס הפסוק "לכו בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם". כאן דרך מרן הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זיע"א, האדם הענק שבענקים, שכל בית ישראל חבים לו את חייהם הרוחניים בהיותו מחולל הרעיון הכביר של לימוד הדף היומי שנתקבל בכל תפוצות ישראל.

למרבה השמחה, מבנה הישיבה נשתמר בשלמותו, ללא ביזיון. חדרי הפנימייה הוסבו למלון יוקרתי בו מתארחות כל העת קבוצות של מבקרים יהודים.

מעשה מבהיל

 

במהלך ארוחת הערב בחדר האוכל של ישיבת חכמי לובלין, סיפר מרן ראש הישיבה שליט"א מעשה מופלא שאירע עם המהרש"ל, המלמד אותנו מושגים חדשים ומרוממים בעמל התורה ובאהבתה.

"את הסיפור הבא כותב המהרש"ל עצמו בהקדמה למסכת חולין. זהו אינו סיפור בעלמא, אלא סיפור גדול וחשוב מאוד. כל אחד ואחד, מי שפתח את ההקדמה, ראה שהמהרש"ל נותן תודות ותשבחות להקב"ה על הטובות והחסדים שגמל עימו. בין השאר כתב שהוא רוצה להודות על נס חנוכה פרטי שהיה עימו. הוא לא מספר לנו מה היה הנס, ובאמת הרבה רצו לדעת, עד שמצאנו את פרטי הנס בספר של התלמיד שלו".

 

"הימים לא הספיקו"

 

"המהרש"ל – כדרכם של הגדולים של אותם ימים – היה שם לילות כימים בלימוד התורה. המהרש"ל עם הראש הכביר שהיה לו, הימים לא הספיקו לו, גם לילות היה צריך. מה היו עושים בלילה? חשמל לא היה, היו נרות. מי שהיה לו נר חלב, היה מאושר. פחות מלכלכים את הגמרא. נרות אחרים היו יותר מלכלכים. היו אומרים פעם: מה זה עולם הבא? לשבת וללמוד לאור נר של חלב, עם גמרא וילנא מאירת עיניים. מעין עולם הבא!

"המהרש"ל בעל ה'ים של שלמה' – כולם יודעים, 'ים של שלמה' מדבר כאחד הראשונים. חולק מפורש על ראשונים, היה גדול מאוד.

"המהרש"ל היה פעם באמצע סוגיה, לילה ארוך, נר אחד היה ברשותו. הדליק אותו, ונכנס לעומק הסוגיה, צולל במים אדירים. עוברת שעה, חולפות שעתיים, נר החלב מתמעט והולך, ועוד מעט עומד להיגמר. המהרש"ל עוד לא הרגיש שהוא ליבן את הסוגיה. חושב וחושב ולא יכול לחשוב סתם, צריך עוד פעם לעיין בפנים, לראות שהחידוש שלו מתאים למה שכתוב, אבל הנר הולך להיגמר.

"הגיע ממש לרגע האחרון של בעירת הנר, ואז הרים ידיים לשמים ואמר: 'ריבונו של עולם, אני עדיין לא סיימתי את הסוגיה, אבל לא ביטלתי זמני, ומי כמוך יודע שנתתי הכל ואני לא יכול להיות בלי ספר פתוח לפני. מה יהיה, לא יכול אחרת'.

"הפסיק להתפלל, נכנס שוב לעומק הסוגיה והחלב המשיך לבעור ולבעור ולבעור, ופתאום התבהרה לו הסוגיה. הרים ידיים לשמים ואמר: 'ריבונו של עולם, אני מודה לך!' והחלב נכבה.

"מעשה נורא!

"המהרש"ל היה צריך גם את נר החלב וגם לעיין בפנים.

"תחכה למחר, לאור יום.

"מה זה מחר?!

"צריך ללמוד!

"זהו הנס הפרטי של המהרש"ל. הסיפור הזה בל"נ אספר על קברו של המהרש"ל. יש הרבה מאוד מה ללמוד מהסיפור הזה".

(מתוך פרק לובלין, 'ורוממתנו' חלק ב' – פולין)

 

צילום: שוקי לרר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן