ימים קשים עוברים על עם ישראל בכללותו ועל יושבי ארץ ישראל בפרט. ההרגשה היא כצאן בין שבעים זאבים, כאשר רבים כל כך נטבחו באכזריות רבה בעיצומו של חג שמחת תורה שחל בשבת קודש, אך ורק על עצם היותם יהודים. הלב כואב ודואב על האסונות הקשים וסיפורי הזוועה, יחד עם הדאגה הגוברת בראשיתה של מלחמה מדרום ומצפון, כאשר אף אחד אינו יודע כיצד תתפתח מלחמה איומה זו, שלא תגבה קרבנות נוספים חלילה.
ברגעים קשים כאלה, בהם אין איש יודע על מה ולמה יצא הקצף הגדול ומה ד' דורש מאיתנו, עלינו ללשכת הגזית, למעונו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט"א, ראש ישיבת חברון וחבר מועצת גדולי התורה, לקבלת הדרכה ודעת תורה וטללי חיזוק נוחם הנצרכים כל כך בימים אלו.
"דברי רהב של כוחי ועוצם ידי"
כולנו הרגשנו קירבת ד', ימים נוראים, אלול, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, שמיני עצרת, קירבת ד' מיוחדת, ופתאום מגיע כזה דבר, וכך היה כבר במלחמת יום הכיפורים, זו אינה הפעם הראשונה, איך מסתכלים על הדבר הזה במבט של תורה.
מרן ראש הישיבה שליט"א: צריך לחלק את התשובה לשלשה חלקים. ראשית, רואים מול העיניים את דברי הערוך לנר במנחת עני פר' האזינו, שבשנים הכי קשות שהיו לכלל ישראל ר"ה היה בשבת וכפי שהיה השנה, ומצד שני היו גם שנים שהיו יותר טובות מכל השנים. בשנים שר"ה חל בשבת לא היה את כח השופר, מצד אחד חוסר התקיעות זה סכנה, וכשהיה חסר את הכח הזה היו השנים הקשות לכלל ישראל, ומצד שני היו שנים שהתגברו על הדין גם בלי השופר, ורבנן אמרו שיקוב הדין את ההר, שבשביל שמירת שבת לא עושים חשבונות, ועושים מסירות נפש, והערוך לנר מפרט דוגמאות למאורעות הקשים שהיו לעם ישראל בשנים כאלו, וגם לשנים הטובות.
החלק השני הוא העיתוי של חמישים שנה מאז מלחמת יוה"כ, רבינו בחיי בפר' משפטים כותב שחמישים שנה נקרא 'ימות עולם' ועבדו לעולם נקרא חמישים שנה, ובפר' ויקרא הוא כותב שימות עולם, חוזרים לשורש הראשון ומתחילה התחלה חדשה, אחר חמישים שנה חוזרים לשורש הראשון, ומתחילה התחלה חדשה.
איננו יודעים חשבונות שמים, אבל אחרי מלחמת ששת הימים היה במדינה שכרון גדלות וכח, דברו אז שהצבא הוא הצבא הכי חזק והכי גדול בעולם, וכשפרצה מלחמת יוה"כ אמרו רבותינו שהייתה אז הרגשה מופרזת של כוחי ועוצם ידי, ובזכרוני עוד מהישיבה שדיברו על זה מרנן ראש ישיבת חברון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, המשגיח רבי מאיר חדש זצ"ל, מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל, שהכוחי ועוצם ידי התנפץ כנגד העיניים.
גם כעת אחרי חמישים שנה שפחות או יותר החזיקו מעמד, היה מעין הרגשה כזו, וזה כעת חזר והתנפץ באותה צורה, ובפרט שבתקופה האחרונה אנשים חסרי אחריות דברו הרבה דיבורים נוראיים בצורה של כוחי ועוצם ידי, על הכוחניות, ובמקום מסוים אף אחד לא מתבונן במצב הזה, מצב של סכנות נוראות, מדרום החמאס, מצפון חיזבאללה, מאחוריהם איראן, והשליט האיראני מדבר כמו היטלר בזמנו, רוצה להשמיד את כל יושבי ארץ הקודש ה"י, וזה מצב של סכנה, ומבחינתם לא קיים כלום חוץ מדברי גאוה ורהב, הפקרות שאין כדוגמתה (ושמעתי על בחור שהיה בתהליך התחזקות ונפרד מרבו לפני סוכות כשהיה צריך לחזור לצבא, ואמר לו שיוצא בלב חרד כי רואים כל הזמן את הערבים בהתארגנויות ופורצים פרצות בגדר ולא עושים כנגדם כלום, ונודע שנהרג, הי"ד) ואח"כ הערבים טבחו למעלה מתשע מאות אנשים, ושוב חוזרים ומדברים כוחי ועוצם ידי באופן נורא ואיום, דברי גאוה ויהירות, אנשים נטבחים לנגד עיניכם ואתם עומדים חסרי אונים, ואתם ממשיכים עם כוחי ועוצם ידי.
אני רואה אצל הבחורים הצעירים שנגררים אחרי כל נוסחאות השחץ והגאוה כלפי השלטונות, שיש בהם אנשים מופקרים וחסרי אחריות וכאן שלחו לנו שוב משמים את התזכורת, לדעת שאנשים התרגלו לתעמולה הנוראה הזו שזה גאולה, יש לנו מדינה, כח של עם ישראל, ושוכחים שכל זמן שמשיח לא הגיע אנחנו עדיין בגלות, והכוחי ועוצם ידי הזה חדר גם לתוכנו, אנחנו רואים בעיניים שעל פי דרך הטבע אין לנו אפשרות לחיות כאן, ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים.
ובנוגע לתקופה שבה נפתחה המלחמה, זה לא רק בזמן של קירבת ד', אלא עוד יותר מזה, בזוהר הקד' כתוב שעד שמיני עצרת הקב"ה שולח את השפע לאומות העולם, ומשמיני עצרת הקב"ה שולח את השפע והברכה לכלל ישראל, ובזמן זה של חלוקת השפע היה הסתר פנים נורא, וזה נושא שצריך לעורר אותנו, שההסתר פנים היה דווקא בזמן חלוקת הברכות.
ישנה בחינה של כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, והס"ק מקלם אמר שענין זה אינו נוגע רק לאדם, אלא גם נוגע לזמן, דהיינו שככל שהיום יותר גדול כח הקטרוג של השטן יותר גדול, ויתכן שיש עלינו תביעה להתחזק ולהתבונן מה תפקידנו, מה שהקב"ה הראה לנו כזה הסתר פנים ביום הזה, אי אפשר להמשיך את החיים כמו שחיינו עד עכשיו, זה לא שייך.
העבודה באחרית הימים
לאור האמור, מה העצה להתחזק ומה כדאי לעורר.
מרן ראש הישיבה שליט"א: יש שני נושאים שנראה שכדאי להתמקד בהם, הפסוק בירמיה ל' ז' אומר, 'עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע', ובירושלמי ריש תענית אמרו, רבי אליעזר אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם, א"ל ר' יהושע וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם, איך יתכן, א"ל ר' אליעזר, הקב"ה מעמיד עליהם מלך קשה כהמן (נדמה שמבחינתנו המלך קשה כהמן הוא השאח הפרסי, והוא אכן נמצא באותו מקום, בפרס) ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין, מ"ט, עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע, א"ל ר' יהושע והא כתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו מה עבד לה רבי אליעזר תשובה וכו'. ופי' הקרבן העדה ולא בכסף תגאלו אלא בתשובה, וכסף היינו הצדיקים, וה"ק ולא בזכות הצדיקים שבדור תגאלו אלא כל אחד בזכות עצמו על ידי התשובה. הגמ' קשה, אבל המבואר כאן שבזכות התשובה ובזכות הצדיקים יגאלו, ואח"כ אומרים שלא בזכות הצדיקים אלא בזכות עצמם.
מבואר בירושלמי שבזמן אחרית הימים איננו יכולים להסתכל בהסתכלות של כלל, ובהסתכלות שניתן לסמוך על הצדיקים שיעשו בשבילנו את העבודה, אלא כל יחיד ויחיד נגאל בזכות עצמו, כלומר, לכל אחד יש את המקום שלו בגאולת אחרית הימים, בחבלי משיח יש לכל אחד את העבודה שלו, והנושא הזה אינו חשבון הנפש של כלל ישראל, אלא לכל יחיד ויחיד יש את העבודה שלו, וגם אם הוא לא צדיק, לב יודע מרת נפשו, אדם אינו יכול לסמוך על הכלל, אלא רק על העבודה העצמית שלו.
ודאי שיש מושג של כלל וכפי שמצאנו שגוזרים תענית על הכלל, ותפילת רבים, אבל חלק התשובה שייך לכל יחיד בעבודתו העצמית, ובזה הוא משפיע על כל העולם.
הנושא השני הוא ענין התפילה, והוא שייך גם לנשים, והוא נוגע לענין כוחי ועוצם ידי.
המהר"ל מבאר פעמים רבות שכל ענין התפילה משמעותו שאדם אומר שאין לו כח עצמי, אלא נתלה לגמרי בקב"ה, דהנה נחלקו הרמב"ן והרמב"ם אם תפילה היא דאורייתא או מדרבנן, אבל גם הרמב"ן שסובר שתפילה היא דרבנן, מכל מקום בעת צרה היא ודאי דאורייתא, כנאמר בפסוק דברים (ד' ז') כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כד' אלקינו בכל קראינו אליו, שבזה נאמר חיוב תפילה דאורייתא בעת צרה, וענין זה הוא שבעת צרה עבודת האדם היא לתלות את עצמו בקב"ה, יסוד התפילה הוא שאין לנו כח עצמי, וזה לדעת הרמב"ם בכל יום, אבל להרמב"ן, העבודה הזו היא בעת צרה, להרגיש שאיני יכול בעצמי, אלא תלוי לגמרי בהקב"ה, וזה בדיוק היפך ההרגשה שהרגישו עד עכשיו, כח ועוצם ידי, וכתב הרמב"ן שבתפילה תהיינה עינינו ולבנו אליו לבדו כעיני עבדים אל יד אדוניהם, והוא כדברי המהר"ל, שאין לנו כח עצמי כלל מלבד הקב"ה.
החלק הזה שייך גם בין הנשים, שיש להן כח תפילה, שהוא לתת את ההרגשה הזו כלפי הקב"ה, שאין לנו כח עצמי, ויש מקורות לזה שנשים שייכות יותר לתפילה כי אין להם את הכח של תורה.
אנחנו מצפים רק אליו, והלב מרגיש שרק הוא יכול לעזור לנו, ובזה יש חיוב מיוחד של תפילה דאורייתא.
ההרגשה שחושבים מה יגידו ואת מי ומה יפציצו וכו'.
מרן ראש הישיבה שליט"א: זו השאלה, לאיפה עינינו, האם מה חיל האויר יכה, או שעינינו אל ד'.
הדבר השלישי הוא, בפרשת האזינו (דברים ל"ב מ"ג) נאמר הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו. ברמב"ן מבואר שפרשת האזינו כוללת את כל ההיסטוריה של עם ישראל, ובסיום שיחה זו נאמרה ההבטחה של הקב"ה בפסוק זה, וכתב רש"י שבאותו זמן, לעתיד לבוא ישבחו האומות את עם ישראל שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם, בכל הצרות הנוראיות, מלחמות, אינקוויזיציות, שואות, פוגרומים, ולא עזבוהו, וזה לא סתם, יודעים היו בטובו ובשבחו, למה לא עזבו את הקב"ה – כי כלל ישראל יודעים שכל מה שהקב"ה עושה אינו לרע, אלא יודעים בטובו ושבחו, אין לנו הבנה והשגה במשפט הקב"ה, למה הקב"ה עושה את המשפט, ואיך התכלית שממנה יצא הטוב, אבל כלל ישראל לא עזבוהו מכיון שהם ידעו שהקב"ה אינו בא להרע לנו, אלא רק להיטיב.
לפעמים צריך מלך קשה כהמן כדי להביא את הגאולה, היום זה מלך קשה כהמן שביקש להשמיד להרוג ולאבד, וזה פרס, והוא היחיד מכל אומות העולם שמדבר ממש כך, ואומרים שהאיראנים הם אלו שעומדים מאחורי כל זה.
'בשלי הסער הגדול הזה'
ישנה הרגשה שמסתובבים איתה, נקווה שעכשיו יחזירו להם…
מרן ראש הישיבה שליט"א: הנושא כאן אינו נושא של נקמה, אין לנו שום ענין 'להחזיר את הרוממות של מדינת ישראל' ואת 'הכבוד הלאומי', יש לנו נושא אחד ויחיד, שהקב"ה ירחם על עמו שנוכל לחיות כאן חיי שקט ושלוה בלי להיות כצאן טבחה, הרי עם כל 'הצבא החזק' אנחנו כעת כצאן טבחה, בתרפ"ט היינו כצאן טבחה, ועכשיו יש כאן צבא כביכול 'חזק וגדול', ואנחנו כאן שוב באותו מצב.
ישנו בלבול מסוים שצריך לעשות בו סדר, מצד אחד יש לנו הרבה אמפתיה לכל יהודי באשר הוא, גם אם אינו שומר תומ"צ, אבל מצד שני אנחנו רחוקים מהציונות, ואיננו רוצים להזדהות עם המדינה, ואנחנו צריכים רק את התורה.
מרן ראש הישיבה שליט"א: הם יהודים, תינוקות שנשבו, אבל כעת הנושא איננו ציונות ולא מדינה, צריך להפריד את הנושא של המדינה והציונות, זה לא הנושא, אלא עכשיו זה עת צרה, הם באו להרוג את כולם, באג'נדה של להשמיד להרוג ולאבד, הם עושי דברו של איראן, ואם הם יכנסו הם עלולים ח"ו לשחוט את כולנו, החמאס מחפשים להרוג יהודים דתיים, כי הם סבורים שהם מעוניינים לעלות להר הבית, הם רואים ביהודי הדתי את היהודי האותנטי.
בני נוער אלו שאתם מדברים עליהם החזו"א אמר שהם תינוקות שנשבו, הם גדלו בבתים שלא קראו ולא שנו, ובזמנו באחת המלחמות אמר מרן הגרי"ז זצ"ל לרבי עמרם בלוי זצ"ל שיונה הנביא לא אמר 'הציונים אשמים' אלא 'בשלי הסער הגדול הזה'.
וככלל, מי נשאר היום ציוני חוץ מכמה יחידים, וגם אותם יחידים אינם ציונים באמת אלא מכוונים לעצמם.
עם ישראל נמצא בסכנה, המחבלים השתלטו על עשרות ישובים, באיזורים שנמצאים שם מאות אלפי אנשים, כו"ע מודו שהחיזבאללה יותר חזקים מהחמאס, עשו ועידת פסגה לפני שבוע, סתם עשו את זה? הם גם מחכים לרגע הזה, ואיזה סכנה יש עכשיו אם הם יכנסו ליישובי הצפון.
נתניהו הולך להוביל כעת לעזה, מישהו יודע מה מחכה להם שם? הכל מלא מנהרות ומארבים, האם אין חשש שהולכים לקחת נוער שלם כצאן טבחה, הוא משתולל וחושב אני יראה להם אני יעשה סוף, אבל כמה יכולים חלילה ללכת לטבח, הרי מדובר כאן על חיים ומוות, וכולנו נמצאים באותה סירה, כל הפיגועים האחרונים היו ביהודים חרדים.
המבט על כלל ישראל: כשהייתי בישיבה גם במלחמת יוה"כ וגם במלחמת ששת הימים הנוסח של רבי יחזקאל ושל רבי מאיר חדש ורבי חיים שמואלביץ, כולם דיברו להשתתף בצער השבויים, החיילים, והפצועים, זה אחינו בית ישראל.
השאלה המעשית היא האם בחור יכול לשבת וללמוד, ואם קשה לו אומרים לו בא תעזור, תקלף תפו"א, תחפור קברים וכו'.
מרן ראש הישיבה שליט"א: בתקופות הקשות ביותר, עוד בזמן מלחמת השחרור לא נתנו לבחורים לצאת, אמרו להם להישאר בישיבה, התפקיד של הבחור הוא לשבת וללמוד. וגם בחור שקשה לו, איני יודע אם באמת צריך אותם. ולא מהעזרה של הבחור תבוא הישועה. תורה מגנא ומצלא, מדברים על תורה, ואתם עושים תורה, אתם צריכים לשבת וללמוד, תאמינו בכח התורה ותתחזקו.
תפקיד ההורים
מה תפקיד ההורים בבית בשעה זו?
מרן ראש הישיבה שליט"א: לא צריך לחשוף את הילדים לכל תמונות הזוועה, אין בזה שום תועלת, וזה בא רק מסקרנות גרידא.
צריך לחזק את הילדים מבפנים ולומר שכלל ישראל עבר הרבה קשיים והתמודדויות, ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו כפשוטו, אנחנו בגלות, ומאמינים שהקב"ה מצילנו מידם, וכדאיתא בחז"ל שזה כבשה אחת בין שבעים זאבים, כבר אלפיים שנה שעומדים עלינו לכלותינו, וביומא ס"ט ע"ב אמרו שלא רצו לומר גבור ונורא, איה גבורותיו איה נוראותיו, עד שאמרו שהן הן גבורותיו והן הן נוראותיו, אדרבה, מבחינת טבע אין לנו קיום בין מאות מיליוני הערבים, אבל הקב"ה מצילנו מידם, וזה החיוב שלנו, אם אנחנו חפצים לעזור לכלל ישראל, וגדלנו עם תורה מגנא ומצלא, ואנחנו מאמינים בזה, אי אפשר לומר כעת זה בין הזמנים, קשה לי, אני רוצה להנות מהחיים, זה שעת חרום, נערים בני גילך מוסרים את נפשם – זה יהיה המסירות נפש שלך, מה רוצים ממך? את התורה מגנא ומצלא.
זה התפקיד שלך, וזה לא דרישה כ"כ גדולה, אתה בין כך לא יכול לנסוע לצפון או לחו"ל, ומה לקחו ממך, כמה ימי בין הזמנים, על מה מדובר כאן? תעשה את זה בשביל כלל ישראל, ובשמחה.
תכיר בזה שאתה עוזר לכלל ישראל, תשמח על הזכות שיש לך להגן על עם ישראל, לחזק את עם ישראל. ולמה להסתכל על זה שאני מסכן שאיני יכול לבלות את בין הזמנים. כמה זמן עבר מבין הזמנים אב?
הרב אליאב מילר שליט"א, יו"ר 'לב שומע': ב'לב שומע' אנו אומרים לפונים, הקב"ה נותן לאדם כח להתמודד גם עם מראות נוראיים, בזמן השואה אנשים שרדו מראות קשים ולצערינו גם היום. אדם יכול להחזיק כי הקב"ה גוזר וגם מקיים את האדם בתוך הגזירה. אבל יש מצבים שהקב"ה לא גזר עליך, אתה יושב בבית והולך לראות את כל המראות שרק בשדה הקרב רואים, מכיון שהוא לא גזר את זה עליך, אין לך את הכוחות להתמודד עם זה, מי אמר שהוא ייתן לך את הכוחות להתמודד עם הניסיונות שאתה מביא על עצמך.
מרן ראש הישיבה שליט"א: אלו דברים מאוד נכונים, חשוב שישמעו את זה.
מה לומר לילדים שמפחדים מאזעקות וחוששים מכל סיפורי הזוועות שאירעו בטבח והחטיפות?
מרן ראש הישיבה שליט"א: ילד שמדבר כעת שמפחד מאזעקות, ועל זה שלקחו ילדים לשבי, צריך לדבר איתו אמונה. זה דבר שצריך לדבר כל הזמן, וצריך גם להגיד שב"ה אנחנו לא נמצאים בגבול, והערבים לא מסתובבים כאן, ולא צריך להיבהל, וכל השנים עם ישראל עבר צרות, ותמיד נשארנו עם הקב"ה.
הרב אליאב מילר שליט"א, יו"ר 'לב שומע': שלחו אנשים מ'לב שומע' לסייע נפשית לאנשים שרחוקים מאוד, הם מספרים שהאנשים הכי רחוקים יושבים ואומרים תהלים…
מרן ראש הישיבה שליט"א: אכן זה מה שדיברנו שבסוף כולם יודעים וחוזרים לקב"ה, חבל שנזכרים בזה רק ברגע האחרון.
השיבנו ד' אליך ונשובה.
ניתן להאזין לשיחה שהתקיימה במעונו של מרן ראש הישיבה שליט"א וכן לדברי חיזוק נוספים מרבותינו גדולי ישראל שליט"א וענייני חיזוק בנפש וחינוך בקו 'לב שומע' 8147* שלוחה 8
