הרב שפריי: שלום הרב שלמה, בשבוע האחרון קיבלתי פניות רבות על הטור הקודם, מצד אחד אנו מדברים על התקשרות כבסיס ותנאי הכרחי להתפתחות של אישיות עצמאית, מצד שני אנו מתרחקים בתכלית מכל הנהגה שעלולה לפתח תלות, מה רע ביצירת תלות חינוכית לצורכי קידום מצבו החינוכי והרוחני של החניך?
הרב רוזנשטיין: מה באמת?
הרב שפריי: נדבר קודם על המנהל שסיפרתי לך עליו בשבוע שעבר שהצהיר על פעולות קונקרטיות שהוא פועל על מנת שהחניך יפתח בו תלות ולאחר שמתבססת התלות הוא מנצל אותה לטובת קידומו של החניך.
הוא עושה זאת באמצעות דאגה מעשית לרווחתו הנפשית והגשמית עד כדי שרווחתו תלויה בו ומשעה שהתלות מתבססת היא ממונפת על ידו להנעה לפעולות או להימנעות מפעולות שלדעת המנהל מקדמות את האינטרס של החניך.
החניך בתורו פועל על מנת שלא לאבד את אהדתו של ספק הרווחה, אינו מפעיל ובוודאי לא מפתח חשיבה עצמאית, אינו מסוגל להעריך ולהתחבר לדברים עפ"י מידת ערכיותם. מרחב הפעולה להתנסות בבחירות עצמאיות לא קיים עבורו. עיניו נשואות לרצות את האדון, שהאדון יהיה מרוצה ממנו כדי לא לאבד את אהדתו. הרב שלמה, היית מסכים שזה יהיה המשגיח של בנך?
הרב רוזנשטיין: השם ירחם, ממש לא, הוא יתפתח נכה לגמרי.
הרב שפריי: אם נרצה להגדיר זאת בשני משפטים זה יהיה כך: מטרת העל בחינוך היא לחבר אדם לעצמו, לאמן אותו לפיתוח מיומנויות של חשיבה עצמאית, יכולת עצמאית להבחין בין טוב לרע, ולהחזקה עצמית. מטרת מאמיני קונספירציית התלות היא לחבר את החניך אליהם, זו חשיבה מניפולטיבית שהכי רחוקה מחינוך, זו חשיבה של פחדנים. אני לא יודע כבר מה יותר מסוכן לחניך, המשך הימצאותו של גורם התלות בחייו או אי-ההיכרות שלהם.
***
הרב רוזנשטיין: מה אתה חושב כללית על העולם הזה של פרסי עידוד. לכאורה זה גם קשור כי קיומה של התניית גמול מנתקת את החינך מהערך העצמי של הפעולה ומחברת אותו לגורמי תלות חיצוניים יש בנושא הזה שני מכתבים ממרן הגרא"מ שך זצוק"ל מתקופות שונות, פעם אחת הוא כותב לא יקום ולא יהיה, צריך לחנך את הילדים על ללמוד לשם ללמוד וכנ"ל בקיום מצוות, ומאידך במכתב שנכתב 12 שנים קדימה הוא מעודד מתן פרסים. לעצמי פשטתי את הסתירה הזאת כביכול בין המכתבים, בדבר מאוד קל ופשוט: הבטתי על התאריכים של המכתבים וראיתי פער של 12 שנה, קורים דברים ב-12 שנה.
הרב שפריי: בוא נחשוב יחד ואולי דווקא נתחיל בסיפור קטן. מתקשר אלי השבוע מלמד ושאל אותי מה דעתי על חלוקת פרסים לתלמידים לעידוד תפקוד והתנהלות נאותה בתפילה לכיתות ג-ד. אני מחזיר לו בשאלה, מה אתה אומר? עונה השואל אני חושב שזה מרגיל את הילדים שהכל מסחר. אמרתי לו, אני מתחבר למסקנא אבל מטעם אחר, אני סבור שהנזק היותר גדול הוא בזה שההורים נהפכים לסוחרים, הם מוותרים מראש על פיתוח יכולות השפעה ובונים מערכת הפעלה שמבוססת על תמלוגים, ייתנו יקבלו, לא ייתנו לא יקבלו.
הרב רוזנשטיין: אני נזכר, שכשנבחנתי בישיבה קטנה בשיעור ב' על שלושה פרקים בעיון במסכת גיטין קיבלתי פרס סט שלושה ספרים. היום הבנים שלי חוזרים מהישיבה ומהחיידר ועל מבחן קטן מקבלים פרסים גדולים יותר. זאת אומרת שבעולם אירעו מספר דברים בתפיסת החיים ובדרך שבה גם הילדים רואים את העולם הזה.
במסגרת ארגון 'דרשו' עלינו פעם למרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, לשאול לגבי חלוקת מלגות לבחורים. מרן זצוק"ל אמר בחכמתו המופלגת: לבחורים אל תיתנו כסף, תשמרו להם את הכסף ותפקידו להם בחשבון ליום החתונה. תכתבו להם מכתב: הרווחת החודש הזה 250 ש"ח במבחן, יש לך עכשיו כך וכך בחשבון, ולפני החתונה תעבירו את הכסף, וזה מה שאנחנו עושים.
***
הרב שפריי: הורים שרוצים לחסוך את המריבות אחרי סעודת שבת החליטו על מבצע, כל אחד מוריד מהשולחן את הכלים שלו ושוטף אותם, ביום ראשון מקבל 5 שקלים. להורים זה שווה כי זה חוסך להם מריבות או שעה של עוזרת. תסכים לקבל את זה?
הרב רוזנשטיין: חד משמעי לא, אתה חלק מהמקום כאן וזה מתפקידך.
הרב שפריי: אז למה הרבה נופלים בזה?
הרב רוזנשטיין: כי זה קונה להם שקט, הם לא נותנים גמול, הם קונים שקט.
הרב שפריי: בסוף אנו צריכים לוודא מהי מערכת ההפעלה שבאמצעותה אנחנו מניעים אנשים ותלמידים לפעולה. יש אדם שמפעיל בכח אישיותו והכריזמה שלו. יש אדם שמפעיל בכח האמונה בצדקת הדרך, הלהט. יש אדם שמפעיל מכח הכנות שלו. יש אדם שמפעיל מכח חשיבות הנושא. אוי ואבוי לאדם שאיבד אחת מכל האפשרויות האלה ונצרך להשתמש במנגנון הפעלה מסחרי, שאז המשמעות היא שאין לך השפעה על הילדים.
הרב רוזנשטיין: כאן מגיעה ה'כוכבית' שאומרת: כל זה במשימות שגרה, אבל אם אני מבקש מהילד 'משימת מצוינות' אני בהחלט יודע ויכול לומר לו, בשביל משימת המצוינות הזאת תקבל תמריץ.
הרב שפריי: צריך לדאוג שהתמריץ לא יהפוך למסחר, לפרופורציה בין פעולה לתמריץ.
הרב רוזנשטיין: כשאתה אומר לילד: אם תלמד טוב אקנה לך מרצדס, זה פסול לחלוטין. אבל אם יש תמריץ שהכותרת שלו 'אני מעריך את המעשה שעשית', זה משהו סמלי, לבטא את הערכתי ואהבתי למעשה החשוב שעשית.
הרב שפריי: אז בוא נעשה סדר. ראשית נבחין בין פעולות בסיסיות ללא בסיסיות, שנית יש הבדל מהותי בין לתת פרס בהכרזה מראש לבין לתת פרס בדיעבד. יש משהו עוצמתי בפרס קטן ככל שיהיה שאני מביא אותו לאחר מעשה בהפתעה, מאשר פרס עליו הכרזתי מראש.
מפני שאם אני נענה ליוזמה להביא פרס מלכתחילה, זה מסחר. אני לא נותן, ההוא לקח. אבל אם אני יוזם, זה עולם אחר לגמרי. ההבדל הוא לפני או אחרי.
ואגב, זה מה שאמרתי למחנך שהתקשר אלי: אתה רוצה לעודד תלמידים שילמדו טוב? קח לך משימה יומית, לתלמיד שלדעתך ראוי להערכה תן סוכריה בעשר אגורות בהפתעה ותאמר לו: זה שלך היום. הוא מיד ישאל, הרב'ה, מה קרה? תאמר לו: ראיתי שמישהו ניסה להפריע לך, גם לא נלחמת בו וגם המשכת ללמוד כראוי.
הרב רוזנשטיין: מה שבעצם אתה אומר, יש כאן את התמריץ בלא שיהיה 'דיל'.
הרב שפריי: אכן, המסר המרכזי שעבר לתלמיד, אני רואה אותך כאדם, אני רואה את השתדלותך. הסוכריה היא היכי תמצי לבטא הערכה זה לא הכסף, אלא הערך הנפשי. הרי מה בן אדם רוצה שייראו אותו
כשהרמב"ם מדבר על חלוקת קליות ואגוזים, הוא לדבר על לבסס עסקת חליפין . הרי כל אבא ואמא מחלקים ממתקים, אז תעשה את זה בביהכ"נ כדי לצרוב את התודעה שביהכ"נ זה מקום נעים. גם יכול להיעשות כביטוי של הערכה, לאמור, רואה אותך ואת השתדלותך. לקחת את זה מעולמות של שכר ועונש למקומות שאני רואה אותך.
הרב רוזנשטיין: מה שהעלית כעת זו סוגיה ענקית בפני עצמה, להפוך את ביהכ"נ וגם את מקום הלימודים למקום חווייתי. על כך נשוחח בע"ה באופן מיוחד.
