בנבל עשור רננו לו: קווים לדמותה של אחת המהפכות התורניות החשובות של הדור הנוכחי – העמדת כוללי הערב כנדבך מרכזי בהעמדת 'בנין תלמיד חכם' * עשור לחלוצת המהפכה – רשת הכוללים "רינה של תורה", וראשי הכוללים פותחים לראשונה צוהר לעולם המופלא של תורה בשעות הלילה * מאחורי הקלעים של ההקמה והתנופה בהצבת הבשורה והייעוד: סדר שלישי בעוז ובתעצומות! * העומדים בבית השם בלילות
ירוחם, אייר תשע"א.
צללי ערב נדמו כמעט בבת אחת, נמוגים בעבותות המדבר. אפלת הליל פשטה וכיסתה את עיר הספר הדרומית. אדים אחרונים עלו מהאוטובוסים בצמתים, הדי החנויות שקטו זה מכבר. צלילי הילדים נשמטו מן הרחובות אל הבתים הרבה קודם לכן. כבכל אחד מאלפי אמשים אחרים בשעה הזו, אף בערב זה מתכנסת היתה העיר אל עצמה, איש לביתו ומשפחה גרעינית לקליפתה. שאון המכוניות מן הכבישים הראשיים היה הד רחוק, מהול באורות מרצדים שהפיגו חושך מדברי מעבר לאופק.
נגב, ערב, שקט. שגרה.
אחד, ועוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד. ואז עוד שלושה. שבע דמויות הגיעו כמו במתואם, זו אחר זו, אל בית המדרש המרכזי "בית פנחס". הדלת נפתחה, בחריקה סתמית שוודאי היתה מניסה כל תחושה של גודל הרגע, לו רק רחשה שם. אבל זהו היה עדיין רגע סתמי באופן מובהק, גם ללא הצורך בתרועת התזכורת השגרתית העולה מהדלת הוותיקה. כמקובל וכנהוג, מישהו נתקל בכיסא, מגבעת חיפשה מקום על המתלה הצפוף, אצבעות גיששו אל מתג החשמל.
מצמוץ, הזזת סטנדר מן המעבר, וידיים מתרגשות חלצו גמרות מן ארון הספרים. חשקה עמומה השתלהבה, והסיטה הצידה טרדות ועייפות. הגמרות נפתחו, העיניים נפקחו, הצלילים נשפכו.
המהפכה החלה.
לחזק את הברגים
כבכל מהפכה ראויה לשמה, משמעותה והשלכותיה נודעו רק לימים. איש מהם לא ידע כי באותו לילה אביבי ניטעו גרעיני אחת המהפכות התורניות החשובות ביותר שאירעו בשנים האחרונות בעולם הכוללים. האדמה הצחיחה הניבה פירות שפרחו ועלו בכל הארץ, וקבעו בתנופה מושגים חדשים בקומתם הרוחנית של אברכי הכוללים: העמדה והעצמה של מושגי 'כולל ערב' כנדבך מרכזי ומהותי, והאדרת כל מאפייני 'סדר שלישי' כאבן דרך משמעותית בדרכי ההתעלות.
עשר שנים לאחר אותה התחלה מינורית באחד הריכוזים החרדיים המרוחקים ביותר, עומדת "רינה של תורה" כשם דבר בעולם התורה בכלל ובעולם הכוללים בפרט. עשור של צמיחה והבאת הבשורה והכלים למקומות שונים לא קבעו את מעמדה ושמה כמו עצם הרעיון, הבשורה והגישה: סדר שלישי בשטייגען של סדר א'. בכמות, באיכות, במלוא גדלות הרצון והעמל.
שינויים גדולים יכולים להתחיל ברעיון מהפכני, אלא שכאן לא היתה שום יצירה מעין זו. נהפוך הוא. מושג 'כולל ערב' כמקום לימוד מקובל לאברכים היה גם היה. אולם לעיתים גדלות היצירה היא לא במקוריותה, אלא בכיוונון העדין המביאה אל דיוק וביטוי עז ומוחשי, מעין העוצמה וההשתאות בעת שנתקלים בעיבוד המדגיש את הנצרך, עיבוד המביא רעיון מוכר אל תכליתו באופן מושלם. יהיו אף שיאמרו שמהפכות מסוג "חיזוק ברגים" שכאלה הן אף קשות יותר: נעדרת חדוות שינוי המוסכמה, נחסר הענין והסקרנות האנושית והציבורית המסייעים למיזם ומעוררים התלהבות. הצורך לא נראה בוער, הסיכוי נמוך: לך והמצא את הגלגל כאשר הוא כבר הומצא.
אבל פילוסופיות מעין אלו לא עמדו לנגד עיני מקימי כולל "רינה של תורה" בירוחם תשע"א, וטוב שכך.
שמץ של רעיון נבט, תמצית תפיסה עלתה ופרצה מן הנגב: רצון עז ל"חזק את הברגים" במושגי ודרכי לימוד סדר שלישי בקרב עמלי התורה. הא ותו לא.
"ותו לא" אמרנו?
עשור לאחר התנופה האדירה שיצרו הכוללים מבית "רינה של תורה" ברחבי הארץ, עם למעלה מ-450 אברכים ההוגים בהם מידי לילה, יצא "במה" לחקור, לשמוע ולנסות לעמוד על סודות הלילה של עמלי התורה בשנת תשפ"ב. לילות שהן גבוה מעל גבוה ממה שהיה מוכר לאורך שנים, שעות אשר קובעות מידי ערב מושגים חדשים בעמל התורה ובהגייתה כמצווה, יומם ולילה.
כרצון איש ואיש
"המסגרת שבה נוצקה 'רינה של תורה' הייתה ייחודית מן הרגע הראשון בכך שנועדה מראש לתת מסגרת עצמאית. לאברך יש במשך היום את הכולל 'שלו' בסדרי א' וב', רובם המוחלט עם צורה אחידה שדורשים ותובעים מסלולים, מבחנים וכדו', והוא למעשה צריך את הזמן של הלימוד 'שלו'. לחזרות האישיות שלו, לספר שהוא כותב, ללימוד שהוא אוהב והוא מתחבר אליו, ובמשך הזמן הוא לא מצליח להגיע אליו" אומר בשיחה נדירה ל"במה" ראש הכוללים הגה"צ רבי מרדכי ליבר הלוי כהן שליט"א, ומדגיש: "בשביל זה קמה רינה של תורה, לתת לאברך את ה'ליבו חפץ'. זו התכנית המקורית והבסיסית, אך לא רק: הלימוד עצמו הוא בנושא הנבחר על ידי כל אברך, אך יש דרישה שכל אברך ילמד עם חברותא וכן יגיש תכנית לימודים בתחום שבו בחר לעסוק. בחלק מן המקומות יש גם מבחנים – היו תלמידי חכמים מיוחדים שהכינו מבחנים לכל אחד מן האברכים על החומר שלו, אבל את הסגנון של החומר ואת הקצב קבע האברך עצמו".
"עם השנים, ולצד האפשרות ל'ליבו חפץ', התארגנו אברכים בתוך הכוללים ללמוד נושאים מסוימים בהם חפצו, כמו סוגיות ייחודיות ולא שכיחות, נושאים בהלכה שפחות דנים בהם וכיוצא בזה. כל זאת במטרה למלא את החלק של התלמיד חכם שעדיין חסר להם, להשלים את הנושאים אליהם לא מספיקים להגיע אצלם בכולל במשך היום. יש דרישה לחברותא כי הכולל לא מיועד ללמוד לבד, ואין להשתמש בלימוד במחשב למשל, כדי שתהיה אוירה של בית מדרש, אבל העיקרון הוא 'ליבו חפץ'. כאמור, עם הזמן הוקמו מסלולי לימוד מגוונים לחפצים בזה, כמו דף היומי ודף הכולל, או אם זה מסגרות הלכה של יורה דעה, אורח חיים, שבת והלכות נדירות יותר. הכל זה עדיין בעינינו זה 'ליבו חפץ', משום שאברכים התאגדו, לקחו ראש חבורה מהכולל ופתחו מסגרות כרצונם".
"הסיבות לבידול הן משום ש'רינה של תורה' רואה כמטרה וכשליחות לתת את מה שאין. הגיעו הצעות מפתות לחבור לכל מיני אפשרויות ומקורות משאבים, ולהיכנס לתחום של כולל יום, שהוא דבר נצרך" מוסיף הרב הגאון רבי חיים יוסף שטיגל שליט"א, העומד בראש המפעל הגדול מאז הקמתו. "אלא שאנו נועצנו שוב ושוב בגדולי ישראל שליט"א שהורו לנו שהייעוד שלנו זה כוללי ערב. יש רשתות גדולות של כוללי ערב, איננו היחידים, אבל הן מתקיימות ומיועדות לצורת לימוד מסוימת ולתחום ספציפי, כעין 'כולל טהרות' המפורסם ואחרים. אנו רואים זאת כשליחות כללית של העצמת והאדרת שעות הערב כהתעלות בקנייני התורה באשר הם, ולכן אנו נמצאים שם. דווקא בשעות הערב, דווקא ליבו חפץ, ובכך להיות חלוצים לפני המחנה. אלו ההוראות שקיבלנו שוב ושוב מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, ובתחום זה אנו נשארים ובסייעתא דשמיא מובילים את הבשורה. כשמקבלים עוד ספר שכתב אברך, והוא אומר לנו שבלי הכולל הוא לא היה מגיע לזה ושהכל נכתב 'אצלנו', מבינים שוב ושוב עד כמה יש בזה צורך".
"הבדל עצום בין הלומד כל היום, ללומד גם בערב"
"אברך שלומד בכולל ערב מוכיח בעצמותו שהוא שייך לתורה זה סדרים שבדרך כלל אין מחוייבות כ"כ, במשך היום ב"ה נמצאים כולם בכולל, אבל בערב זה כבר נהיה קשה, קשה לאשה, קשה לילדים, קשה לאברך עצמו, זה קשה! באמת קשה! ואם בכל זאת הוא מתאמץ ולומד הוא מראה בזה שהוא שייך לד'. ושבתם וראיתם… כמו שיש הבדל עצום בין מי שלומד מאה פעמים למאה ואחד כך יש הבדל עצום בין מי שלומד כל היום, למי שלומד גם בערב, הוא מוסיף עוד יותר מה שאחרים לא עושים, זה אמנם קשה בהתחלה, אבל הוא מראה בזה שייכות לה'. ובזה הוא עושה מציאות חן. יעזור ד' שנמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. בברכה שיצמחו כולם בתורה ובמידות וביראת שמיים".
(מתוך דברי רה"י הגאון הגדול רבי שרגא שטינמן שליט"א, במעמד פתיחת זמן חורף תש"פ בכולל "רינה של תורה"בחיפה)
יש יתרונות מיוחדים בלימוד בלילה?
"דבר ראשון יש יתרון בכל שעת לימוד ובכל דקת לימוד, בין אם היא בלילה ובין היא ביום" מחייך הגרמ"ל כהן שליט"א. "אם מוסיפים זמני לימוד, זה כבר חשוב וכמובן קנין נצח בזה ובבא. מלבד זאת, אכן אפשר לראות כי היה זה ועודנו נושא שראוי להתחזק בו, והמטרה היא להפוך את שעות סדר שלישי לשעות מנוצלות חרף כל הקושי. הדרך שלנו מהבחינה הזו, היא להעמיד את הכוללים בצורה של חשיבה ותהליך מושקע ככל הניתן ולראות בזה נדבך מהותי בבניין כל תלמיד חכם, ולא חלילה כפתרון רופף כלשהו לסגירת היום. מבחינת אברך שזוכה לעמול בתורה כראוי בערב, זה מחייב ומרומם באופן שאין לתאר, ומכניס מושגים של סדר שלישי כדבר קבוע. דווקא בגלל שזה קשה".
"זה לא קשה רק ללומדים" הוא מוסיף. "זו מציאות שאינה קלה למשפחה ולאברך, ומי שעושה את זה הוא כבר במעלה אחרת. זה באמת כך. היוצאים ללמוד בכל ערב מגיעים לבנין האמתי של התלמיד חכם, שיש לו שיעבוד לבורא עולם. הוא לא סוגר את היום ב19:00 בערב, אלא מחיל על עצמו עול נוסף ואמיתי. לא ברור של מי ההקרבה יותר גדולה, של האישה או האברך, אבל זה מצריך מאמץ בזמן ההשכבה של הילדים, הזדרזות בארוחת ערב וסידורים אחרים, לעיתים ויתור על שמחות, אבל זה מה שיוצר את קומת הבנין האמתי והאישי של תלמיד חכם. יש יתרון בשעבוד הזה. אגב, רה"י הגר"ש שטינמן שליט"א אומר לנו כל הזמן שלא כל אברך מתאים לזה, אבל מי שמתאים – צריך לקחת את זה כמו עול לכל דבר וענין. עול שרק ממנו צומחים. זה מיועד למי שיכול לעמוד בשעבוד של כל ערב, ומי שיכול מקבל את היתרון הגדול של שייכות להשם, בלתי לבדו".
ברקע השם 'רינה של תורה' בתפיסה הציבורית, קיימת מוכרות בציבור למעמדות התפילה הידועים והמסוגלים לישועה, המתקיימים בזמני רצון מספר פעמים בשנה בסדר המתוקן והמקובל לישועות. במהלך השיחה המרתקת מתברר שהדבר החל מכולל פורים שנעשה ע"י הרשת, כחלק מפעילות "רינה של תורה" להרבות תורה בשעות הלילה. "בסופו פתחו את ארון הקודש, החלו לומר תהילים בבכיות גדולות ואנשים שם פשוט זעקו את נשמתם, בהתעלות מיוחדת של תפילה אחר לימוד רצוף בזמן מיוחד" מתאר הרב שטיגל. "היו שם ישועות שאין לתארם, לרבים ממש מן הנאספים. התחילו להגיע סיפורים: אברך שלא היה לו ילדים נפקד, שמות רווקות מבוגרות שהוזכרו התארסו. כשהגענו עם הדבר לרבותינו גדולי ישראל ואל מי שעליו התבטא רשכבה"ג מרן ראש הישיבה זצוק"ל כ"מחזיק במפתח זיווגים שבדור", ליבם של ישראל הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטין זצוק"ל ואל יבדלחט"א רשכבה"ג מרן שר התורה שליט"א, זכינו וקיבלנו בידינו מהם סדרי התפילה המתוקנים לזמן ולמקום כפי הענין, לאותם פעמים בשנה שיש ואפשר להגביר כוח זכות. משם באנו ומכוחם הגענו, להביא כוח התורה והתפילה לישועת כל אחד ואחד".
"נהיה דבר עצום, אות ומופת לבקיעת שערי שמים למקרים לא פשוטים ובאופן כללי לפתיחת שפע וברכה" מתארים בהנהלת הכוללים. מאז פשט המנהג: עשרות אלפי שמות לאורך השנים, עשרות אלפי ישועות. "התנאי היחיד למסירת שמות הוא תרומה, קטנה יחסית, להחזקת הכוללים, וכך מלבד שזכינו להיות צינור ושליחים למעמדות תפילה מרובי זכויות וישועות באופן שאין לתאר, משם גם נסמכו הכוללים ויכלו לגדול ולהתקיים. לא היתה פה שום תכנית או כיוון מראש, אלא נקיות אמת, טהורה ומוכחת: זכויות החזקת תורה והשתתפות בכוח התפילה בזמן המיועד לזכות ורחמים, ואת היתר אנו ואלפים כבר זכו לראות בעיניהם. וכשעלינו ועימנו חיבת הקודש של רבותינו גדולי ישראל שליט"א המעודדים ומלווים אותנו בכך, זו כבר סייעתא דשמיא מיוחדת. וכמו שכתב מורינו רה"י הגאון הגדול רבי שרגא שטינמן שליט"א ורגיל לומר לנו זאת תדיר: 'באים בכוח מעשיהם, דוחים גזירות ורואים ישועות. הכוח של 'רינה של תורה' במעמדות זה לא רק הג' שעות שלומדים לפני התפילה, אלא זה הכוח של הלימוד בלילה של האברכים במשך כל השנה כולה, זה חלק מכוח עמל התורה שאיתו 'משתמשים' בתפילה ומבקשים רחמים".
אות חיבת הקודש
חרף זאת ויחד עם שותפים נאמנים ויקרים המוזילים מכיסם להחזקת הכוללים, אין הקומץ משביע את הביקוש העצום והגובר לבשורת "רינה של תורה". "החזון הוא להגיע לכך שבכל יישוב וריכוז של בני הישיבות הקדושות, יהיה שם כולל של רינה של תורה" אומר רבי חיים יוסף שטיגל. "במצב של היום לא שייך להתרחב, אבל בעז"ה זה קורה. כמעט בכל ריכוז של בני ישיבות, מבקשים לפתוח כולל 'רינה של תורה'. יש גם המון שפותחים כולל ערב משלהם, ומבקשים הכוונה וכן רשות להשתמש בתקנון שנוצר אצלנו אחרי שנים של ניסיון והדרכה מגדולי ישראל שליט"א".
אכן, מלבד ההכוונה הצמודה של רה"י הגאון הגדול רבי שרגא שטינמן שליט"א ועימו הגאון הצדיק רבי בנימין פינקל שליט"א, זכו הכוללים למה שנכספו לו רבים וטובים – קשר איתן וחיבה מיוחדת מנשיא הכוללים רשכבה"ג מרן שר התורה שליט"א, אשר נושאם על ליבו תדיר ומעורב בכל הכרעה.
למעשה שורש הענין עוד לפני שנים רבות. הגאון רבי יהודה שטיגל שליט"א, ראש הכולל הראשון בירוחם בו עסקנו בפתיחת השורות, חביב ומקורב עשרות בשנים לרשכבה"ג מרן שר התורה שליט"א, אשר בעת שהותו בדרום לבריתות וכדומה, נהג להתאכסן אצלו. "זו אולי תחילת הקשר, אבל מעבר לכך אין לנו הבנה, רק יכולים אנו לומר שבחסדי שמים זכינו לחביבות גדולה ויוצאת מגדר הרגיל מעבר לקשר האישי (גם ראש הכוללים שליט"א מחותן למרן – בנותיו נשואים לנכדיו)" אומרים בהנהלת הכוללים. "זכינו גם לחביבות אצל בנו ויד ימינו הגאון רבי יצחק שאול שליט"א. וכל שאלה קטנה כגדולה עולה על שולחן מרן שליט"א וכל הוראותיו מיושמים במלואם בכוללים. בין היתר עלו לאורך השנים שאלות כגון האם לשלם על לימוד מוסר, אלו אברכים לקבל, האם להכניס אברכים בשנה ראשונה לחתונתם, וכדומה. כן אנו נועצים תדיר עם רשכבה"ג מרן שליט"א בבחירת ראשי כוללים ובתכונות הנצרכות להיות בהם, וכן בהתייעצות והכרעות לסדר התפילות והמקומות המסוגלים לישועה לקראת מעמדות התפילה, ולמעשה בכל נושא ונושא. למשל בשנה האחרונה בנוגע ללימודי סדר זרעים, מרן עודדנו והורנו לקיים בכוללים לקראת שנת השביעית, מסלול מיוחד בהכוונת בנו הגרי"ש קניבסקי שליט"א. ב"ה זכינו ביותר, מאז נוסדה רינה של תורה היא נמצאת על שולחן רשכבה"ג מרן שליט"א בכל העניינים, ועל פיו יישק כל דבר".
אין בית מדרש בלא חידוש
עוד טרם הכנת הכתבה ומפי השמועה, וביתר שאת כאשר נמשכת השיחה המיוחדת ועולים נקודות והיבטים, לא ניתן שלא לשים לב: יש משהו דינמי ב'רינה של תורה', תחושה של מגמת התחדשות בלתי פוסקת. שום דבר לא מונח כמובן מאליו. כל מה שניתן לשפר ולהוסיף, נשקל ומקודם למען האברכים.
הרב שטיגל שומע את הדברים ומהרהר. "כנראה יש בזה משהו. אכן יש בכוללים ובוודאי בהתנהלות הרבה 'חידושים'. כחלק מזה, פעמיים בשנה, ערב תחילת הזמן, מתכנסים כל ראשי הכוללים וראשי החבורות בראשות גדולי ישראל מנחי דרכינו הגאון הגדול רבי שרגא שטינמן שליט"א והגאון הצדיק רבי בנימין פינקל שליט"א, ודנים ומטכסים עצה וחשיבה בכל דבר ודבר למען האברכים ולמען רוממותם. למשל, כיצד מצד אחד לקבוע כללים במסמרות ולהעמיד ההתעלות כראוי וכרף מחייב, ומצד שני שהכל יהיה מתוך אוירה טובה וללא קשיים, מתוך הבנה ורוממות האברכים והאתגרים השונים. בין היתר, אחת ההנהגות שנטבעו בכוללים באותם דיונים בהוראת מורנו רה"י רבי שרגא שליט"א -כמדומני בשם אביו מרן רה"י זצוק"ל – שלא לתעדף אברכים במלגות על מסלולים. לא לעשות אפליה בין 'ליבו חפץ' לבין המסגרות. מאז שהתקבלה ההוראה שינינו את המדיניות בכל הכוללים על פי דבריו. בסיס המלגות שווה בכל מקום, ורק הרוצה להוסיף מבחנים מקבל התוספת".
עקרון סמוי נוסף שמלווה את הכוללים, מייחד מאמץ ועדיפות משמעותית לפתיחת כוללים בריכוזים חרדים רחוקים ומתפתחים, ואכן, פריסת הכוללים יוצרת רשימה המקיפה את המקומות המוגדרים – או שהיו מוגדרים – כ"פריפריה חרדית". את ירוחם כבר הזכרנו, ולצידה ערים כמו אופקים, פתח תקווה וחיפה, מודיעין עילית, נווה יעקב, רמות, פרדס כץ ומערב ב"ב.
"הגענו למקומות חדשים שלא תמיד היה בהם בכלל בית מדרש בלילה, ונדלק האור. מלבד הכוללים והאברכים שאצלנו, לצדם ועימם, הגיעו בעלי בתים, אברכים אחרים שאינם מהכולל שלנו בהכרח, ונהיה בית מדרש חי ותוסס. חד משמעית יש לנו ענין לפתוח במקומות חדשים ומתפתחים, ואפילו בבני ברק בשכונות קצה. בית המדרש של 'רינה' החיה את האזור בכל המקומות הללו" אומר הרב שטיגל.
ראש הכולל בבני ברק הגאון רבי גדליה הוניגסברג שליט"א מוסיף: "אין לתאר את ההשפעה על המקום מבחינת מושגים ואפשרויות של שטייגען. מעבר לזה נוצר גיבוש קהילתי, והכולל יצר קשר בין האברכים הצעירים, קשר תורני, וחיבור של אברכים מן הסביבה. הרי כולל ערב מטבע הדברים מיועד לבני המקום, בניגוד לכוללי היום שאליהם לעיתים נוסעים מרחוק וכדומה. זה יצר בתי כנסת ובתי מדרש בנויים לתלפיות בקשר של תורה, רומם את מקום הלימוד ואת רבני המקום שפעמים רבות מכהנים בתפקיד בכוללים, וההשפעה התורנית היא אדירה".
"העקרון הלא סמוי הוא, שבכל דרך שאפשר אנו מרוממים את האברך ומייקרים אותו. ראשי הכוללים נושאים כל יחיד וזה תנאי גדול אצלנו" אומרים בהנהלת הכוללים שוב ושוב. "אנו מעלים על נס כל ראש כולל שיודע לבוא כמה דקות מוקדם יותר, ולהכין בשקט לאברכים חלב לקפה ועוגה, שמא יש מישהו שלא הספיק לאכול ארוחת ערב כראוי, במטרה לייצר תחושה טובה ומחממת לב. האווירה והגישה הזו היא חלק בלתי נפרד ממה שאנו שואפים ועמלים לייצר".
ימים של קורונה והתעלות
מטבע הדברים, תקופת סגרי הקורונה הצריכה רף חדש של חידושים ומאמצים. "מיד אחרי פסח שעבר התכנסנו לאסיפה בשיחת ועידה בחדר שידור חי" מתאר הרב שטיגל, "ודיברנו על זה שעכשיו שכולם בבית, האברכים למעשה נמצאים עם כל המשפחה ומתקשים ללמוד, חסר ביישוב הדעת בגלל הילדים. הזמן היחיד היותר איכותי ומתאים, זה מאוחר יותר, בערב. ולכן המקום שלנו הופך לקריטי ומהותי פי כמה. התקשרתי למורנו רה"י רבי שרגא שליט"א והצעתי להאריך את סדרי הכולל ל-4 שעות, למרות שזה כמובן יעלה יותר. הוא חשב והשיב לבסוף שרק להוסיף חצי שעה, יותר מזה זה כבר בגדר 'תפסת מרובה'. וכך מקומות שסדר לימודם שעה וחצי הפכו לשעתיים, ומקומות שלימודם שעתיים עלו לשעתיים וחצי".
"הכלל של חברותות חובה נשאר גם בתקופה זו. היה פשוט כולל בטלפון. היו הרבה שלא אהבו בהתחלה, וחשבו שאי אפשר ללמוד בטלפון, אבל מהר מאד זה נכנס לכולם ופשוט עבד נפלא. למעשה אנשים למדו ללא הרף, היה שטייגען טהור: חיוג, ברכת שלום וצלילה ממושכת לסוגיה. אי אפשר לתאר את העוצמה שזה נתן לכל אחד. בגלל תוספות הזמן, זו התקופה הכי יקרה שהיתה לנו מבחינה כספית, אבל קיבלנו כאלה תגובות מרגשות, שזו התקופה הכי יקרה לליבנו מבחינה מהותית וערכית. זה היה תורה מתוך מאמץ והרגל לא שגרתי, וכל האברכים קיבלו מושג חדש שנכנס לעצמות: מושג של ניצול הזמן. נוצר חיבור של תורה שנתן אפשרות והמשכיות גם כשהיו אברכים שנכנסו לבידוד, וכמובן המשיכו ללמוד בטלפון. וכך היה ריבוי תורה דווקא בתקופה שנשמטו ורעדו כל מערכות החיים הרגילות. הטלפון גם הרגיל אברכים רבים להמשיך עם החברותא את סדרי לימוד האישיים של השלמות בשישי שבת וכדו'. הקמנו מערכת טלפונית מסועפת ומושקעת, לכל סניף יש שלוחה וחדר ועידה, עם אפשרות להגיב לחידושים ולהערות של כל אברך. פשוט מערכת חיים חדשה שהתחדשה. באותו ערב שבועות טרחנו לשלוח לכל נשות האברכים ספר תהילים מעור, ביטוי קטן לחלקן והקרבתן דווקא כאשר האברך כביכול 'בבית' ואז מתנתק ללימוד ממושך בטלפון. זו תקופה שלא תישכח מכולנו, של שטייגען והתעלות בכל מצב".
וכך, עם נקודות האור בתוך הקורונה שהבליחו והאירו את שנת העשור, נכנסה המהפכה הבלתי-מהפכנית אל המשך דרכה ויעדיה: לחזק את הקיים ולהעצים את הנדרש, להציב על סדר היום את סדר הלילה, לעמול ולגדול ולגדל. רק בזמן קיץ תשפ"א נפתחו כוללים חדשים בקרית אתא, עפולה ותל ציון, כאשר זמן אלול האחרון נפתח בתנופה וב"ה בסימן ריבוי הספסלים התמידי עם כולל נוסף בביתר עילית, ויחד יותר מ-450 עמלי תורה שוקדים על תלמודה ב-14 כוללי "רינה של תורה" ברחבי הארץ. כל שנותר לקוות ולהתפלל הוא, שהעשור הבא ימשיך את הצמיחה והשגשוג המופלאים שזכתה "רינה של תורה" לקבוע בהיכלי התורה, ביתר שאת ועוז.
