שיחה מרוממת ונעלה במחיצתו של ראש ישיבת "כנסת חזקיהו" כפר חסידים, הגאון רבי יהושע מן שליט"א, במלאת עשור להסתלקות אביו, ראש הישיבה הגאון הגדול רבי דוד מן זצוק"ל * מעשים מופלאים ולקחים נדירים
ניחוח של הוד קדומים עם שלווה פסטורלית שורה על השיחה המיוחדת עם הגאון רבי יהושע מן שליט"א, ראש ישיבת "כנסת חזקיהו" כפר חסידים, שיחה קצרה שיש בה הרבה מן האיכות, על אביו הגדול, הגאון הגדול רבי דוד מן זצוק"ל, במלאת עשור שנים להסתלקותו.
רוחו הכבירה של הגאון הגדול זצוק"ל, אשר העמיד דורות של תלמידים בכהונתו בראשות הישיבה הגדולה, שורה עדיין על כתלי הישיבה, המשמרים בקרבם את היין העתיק של הישיבה שיסודה על-ידי מצוקי ארץ, ורבותיה בראשות ראש הישיבה הגאון רבי יהושע מן שליט"א, ממשיכים ומנחילים את טעמה הערב של התורה עם הייחודיות הנפלאה של כפר חסידים לדורות הבאים.
"צהבו פניו של מרן הגרא"מ שך"
בראשית השיחה ביקשנו לשמוע מעט מראש הישיבה שליט"א על אביו הגדול זצוק"ל, שנודע בכח התמדתו העצומה ועמלו הרב בתורה, יחד עם חשקת התורה שבערה בקרבו באופן מופלא.
"כבר בהיותו בגיל תשע", מתאר בנו, ראש הישיבה שליט"א, "הורה מרנא החזו"א זיע"א לאביו, מרן הגאון רבי מרדכי מן זצוק"ל, להוציאו מהחיידר ולשלחו 'אצלו' לתפארת ציון בבני ברק. אביו חס על בריאותו ולכן שילם וביקש מהגר"ש גריינמן זצ"ל שגר סמוך לישיבה כי בנו יסור אליו כל יום לשתות כוס חלב ולקבל חצי חבילת חמאה לחיזוק בריאותו. שם בישיבה המשיך בעלייתו, ואז נקרא להיות ממייסדי ישיבת פוניבז' לצעירים שם למד ממרנן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל והגרמ"י ליפקוביץ זצוק"ל.
"בהיותו כבן י"ג כבר היה 'פקיע שמיה' ועלה ללמוד בישיבת פוניבז' הגדולה, גם בישיבה זו המלאה בחורים מופלגים שלימים פארו את עולם התורה, ועל אף ששאר הבחורים היו גדולים ממנו בשנים, בלט משכמו ומעלה כאחד מגדולי העילויים שלמדו אי פעם בישיבה. וכפי שסיפר בימי השבעה אחד מחשובי ראשי הישיבות כי רבי דוד לא היה סתם המצוין שבחבורה, אלא היה 'מושג' בפני עצמו בישיבה, וההרגשה מצד כולם היתה הרגשה של התבטלות, ממש "כחגבים היינו" כלפי גאונותו.
"אחד הבחורים ראה פעם את מרן הגרא"מ שך זצוק"ל ניגש לאבא ושאלו שאלה עמוקה. אבא חשב מעט והציע תירוץ, אך מרן הרב שך דחה אותו ואמר, לא לזה התכונתי, וכך חזר ונשנה הדבר ובתירוץ החמישי צהבו פניו של מרן זצ"ל ואמר לו, לזה התכונתי. גם חבריו השתאו מעומק עיונו ומהירות תפיסתו".
"חתנא דבי נשיאה"
בהגיעו לפרקו בא הגאון הגדול רבי דוד מן זצוק"ל בברית הנישואין עם הרבנית שרה שתחי' מהמשפחות המיוחסות שבדור, בת הגאון הגדול רבי אליהו מישקובסקי זצוק"ל, הרב של כפר חסידים וראש ישיבת "כנסת חזקיהו". בבית גדול זה של הגאון "הרב" ורעייתו הרבנית הצדקת והמשכלת מרת שושנה ע"ה, נוסף גוון חדש בשיעור קומתו של רבי דוד כשהוא יונק הרבה מתורתו והנהגותיהם של חמיו וחמותו.
לאחר החתונה קבעו מושבם בישוב רכסים סמוך לישיבה, שם למד בכולל אברכים שע"י הישיבה. בשנת תש"ל עקב מחלתו של הגאון רבי אורי קלרמן זצ"ל, שהיה מגיד שיעור בישיבה, נקרא רבי דוד למלא את מקומו במשך מספר חודשים ובשנת תשל"ג נקרא לכהן פאר כמגיד שיעור בישיבה. בשנת תשמ"א לאחר פטירת חמיו מונה לראש הישיבה, והמשיך את פרק הרבצת התורה ביתר עוז.
"מתיקות התורה בשיעוריו הערבים"
שיעוריו של רבי דוד זצוק"ל נודעו בכל עולם הישיבות לשם ולתהילה.
בנו, ראש הישיבה הגאון רבי יהושע מן שליט"א, מוסיף ומתאר: "שיעוריו היו מיוחדים במינם, כמעט כל שיעור היה בבחינת 'עומר הבא מן החדש' ובכל ענין סלל דרך וכיוון חדש ששופך אור בסוגיא ומסלק קושיות ותמיהות. גם קושיות ופליאות עצומות שנלאו חכמי לב מלתרצן, וכן סוגיות ועניינים הידועים בעולם הישיבות כסוגיות עמומות ומחמת כך כמעט שלא נגעו בזה, אבא יגע ומצא והעלה פנינים שהפליאו את לב השומעים. שכיח היה שעל קושיות שידוע היה שאין שום דרך בעולם ליישבן, אבא היה מיישב לא בדרך אחת, אלא בכמה אופנים משמחי לב ומאירי עיניים. וכן בסוגיות שכבר דשו בהם רבים ונראה שאין כבר מה לחדש, אבא היה מוצא תמיד כיוון ונתיב חדש המאיר את הסוגיה ונתן לה פנים חדשות".
מוסיף ומספר בנו, ראש הישיבה שליט"א: "שיעוריו התייחדו בצורת מסירתם בשמחה ובנעימות המשולבת עם חריפות, כשפעמים רבות העלו חיוך על שפתי התלמידים במילותיו הקולעות בבואו לחדד את הקושיה ואח"כ כיצד התירוץ מיישב ומסלק את הקושיה מעיקרה. רבים העידו שמשמיעת השיעורים הושרש בהם כח מתיקות בתורה וכדברי האוה"ח הקד' הידועים שהיו מרגלא בפומיה של אבא, 'אילו היו בני אדם מרגישים מתיקות התורה היו משתגעים אחריה'. וכן היה צורת מסירתו כמסירתה באש, והיה ניכר כי כל נקודה וקושי בסוגיא, בוערת בליבו".
שליטה עצמית מופלאה
אצילותו ומידותיו היו לשם דבר. מעשה מופלא על עבודת המידות אנו שומעים מבנו, ראש הישיבה שליט"א: "אבא היה משתמש תדיר בחכמתו ומבטו הבהיר והעמוק בכדי לעבוד ולרומם את עצמו. לדוגמא, בעבר היה רגיל לעשן כמות גדולה של סיגריות ביום, במשך שנים רבות. יום אחד, כעשר שנים לפני פטירתו, הפסיק לעשן באופן מוחלט.
"הנסיבות שהביאוהו לכך, שהוא היה אצל רופא והלה אמר לו שאם ברצונו לשמור על בריאותו, עליו להפסיק לעשן. הוסיף הרופא ואמר כי בוודאי יקשה עליו מאד לעשות כן, ולכן בכדי להקל על הגמילה הוא נתן לו ערכה של כדורים שתפקידם לגרום לגוף דחיה לעישון. אבא לקח כדור אחד, ואז התבונן וחשב לעצמו, וכי אני צריך כדור חיצוני שיסייע לי לשלוט על גופי?! האם אינני בעל הבית על עצמי שאוכל להכריע את הצורך והרצון לעשן?! מרגע זה ועד סוף ימיו לא נכנסה סיגריה אחת אל פיו".
"אל תגיד לאבא שאני עניתי"…
מעשה מופלא ומיוחד מפי ראש הישיבה שליט"א:
"אחד הבחורים גולל במכתב נרגש ששלח לבני המשפחה את סיפורו בעת שהיה בשיעור ג', ואבא הבחין שאינו 'אוחז' כ"כ את השיעור. כשבירר פשר דבר נאמר לו כי הבחור הוא כבד שמיעה וכי הוא מתקשה 'לקרוא את שפתיו' של אבא. מה מאד הופתע אותו בחור לראות שלמחרת אבא הופיע כששפמו מקוצץ, וכך במשך כל השנה מידי תקופה קצרה היה אבא מקצר את שפמו בכדי שיוכל אותו בחור לקרוא היטב את שפתיו.
"במבטו הבהיר הביע את פליאתו על אלה שאינם עונים לטלפון, שבעיניו הדבר דומה כמו שלא לפתוח את הדלת בפני מי שדופק. לכן נהג תמיד להזדרז להרים את הטלפון בין בביתו ובין בישיבה כשהיה שומע את צלצול הטלפון ציבורי.
"אירע פעם שהרים את הטלפון בישיבה ואבא של בחור ביקש לקרוא לבנו. אבא הלך בעצמו, כהרגלו שלא היה שולח אחרים, לבן ואמר לו שאביו רוצה אותו בטלפון. כששמע האב שראש הישיבה הוא זה שענה לטלפון, ביקש מבנו להתנצל שאם היה יודע ודאי לא היה מטריחו. למחרת צלצל הטלפון ואבא שוב עונה, ועל הקו אותו אבא מבקש את בנו. קרא אבא לבן, אך הפעם הוסיף בקשה, תעשה לי חסד ואל תגיד לאבא שאני עניתי, אינני רוצה שיחוש אי נעימות"…
על כל נשימה ונשימה
בשנותיו האחרונות משהתגלתה אצלו המחלה, גברו ייסוריו למעלה ראש מחמת המחלה והטיפולים הקשים. אולם תמיד היה שרוי בשלווה וברוגע מתוך אמונה שלימה. "כמעט לא שמעו אותו נאנח גם שייסוריו היו כבדים מנשוא", מספר בנו, ראש הישיבה שליט"א, "ומאידך על כל דבר טוב אפילו איזה התקדמות כמעט לא מורגשת, היה מודה כל כך ומרגיש את חסדי ד'. אפילו כששכב מלופף בייסורים, היה משתדל ביותר כדרכו תמיד להנעים לסביבתו ולהאיר פניו לגדולים ולקטנים. וליבו היה ער וקשוב לצרכים של הזולת ושם לב אפילו לפרטים קטנים, שהרבה פעמים גם האנשים ה'בריאים' שסביבו לא הבחינו".
גם בתוך הייסורים התאמץ ככל יכולתו להמשיך בלימודיו ושיעוריו. "כשנה לפני פטירתו", מספר ראש הישיבה שליט"א, "הוציא את ספרו 'די באר' במדבר תנינא, בהקדמתו לספרו כתב: 'וביותר אודה את ד' בכל לבב בסוד ישרים ועדה, על שהוציאני מסכנת המוות בה הייתי שרוי לאחרונה, והחזירני לארץ החיים, ולהחזיק בעץ החיים להמשיך לעסוק בתורה ללמוד וללמד [ע' ברכות ל"ב אין עץ חיים אלא תורה]".
ביום י"ד סיון תשע"ב, נסתלק לבית עולמו לאחר שנזדכך ביסורים, וכבוד גדול עשו לו למחרת, בהלווייתו ובמספד גדול בהשתתפות אלפים רבים מכל קצוות הארץ ובראשם גדולי ישראל. מנוחתו כבוד בבית העלמין בכפר חסידים.
בשבילי כפר חסידים
תיבת נוח המוגנת והשמורה של היכל ישיבת "כפר חסידים" בלב היישוב הפסטורלי
עם הסתלקותו של הגאון הגדול רבי דוד מן זצוק"ל, מונה בנו, הגאון רבי יהושע מן שליט"א, למלא את מקומו בראשות הישיבה.
הלמדנות מבית מדרשה של ישיבת פוניבז' עם החריפות הבריסקאית חברו להן יחדיו בשיעוריו הערבים והעמוקים, אשר כבר נודע שמו לתפארה בטובי הכוללים בבני ברק בהם יגע ועמל, ועתה נמסרים בשיעורים בפני בני הישיבה ברוב להט ושמחת התורה.
הרמה הלימודית הגבוהה בישיבה מושרשת על ידי רבני הישיבה, חלקם ת"ח נודעים, אשר על אף המרחק בינם לתלמידים יש להם יכולת מדהימה לרומם ולהעפיל את הבחורים אל הפסגה הלימודית, תוך בניית התלמידים בלימודם ובאישיותם באופן מופלא ביותר.
צוות רבנים נרחב
מאז יסודה של ישיבת כפר חסידים הוצב בה דגש ייחודי של צוות רחב בישיבה המשקיע את כל כולו בבנייתו הרוחנית של כל תלמיד ותלמיד, דגש זה מוקפד עד היום ביתר שאת בישיבה.
יש מסירות של צוות רבני הישיבה המורחב להעמדת התלמידים לטיפוח הצמיחה שלהם בראש ובראשונה בלימוד ובעיצוב האישות שלהם, מתוך קשר אישי של הערכה עם כל תלמיד בכל תחום, החל מצמיחה בלימוד ועד מתן עצה וסיוע בעזרה והכוונה. טיפוח הפוטנציאל האינדיווידואלי לכל בחור נמצא בראש מעיינו של הצוות בישיבה. אם יש בחור שתחומים מסוימים יתנו לו מעוף והתקדמות בעליה בלימוד, הוא מקבל את כל הדחיפה בתחומים האלה מרבני הישיבה.
הרחק משאון העיר
הלמדנות הייחודית המתבטאת היטב בשיעוריו הלמדניים של ראש הישיבה שליט"א יחד עם כל ראשי ורבני הישיבה שליט"א, הינה פסיפס מרכזי ומרהיב בתיבת נוח השמורה והמוגנת של ישיבת ככנסת חזקיהו בכפר חסידים.
ייחודיות הישיבה הנמצאת הרחק משאון העיר, הרחק מאוד מכל האווירה הרחובית, באווירה פסטורלית ורגועה, משפיעה לאין ערוך על התלמידים. האווירה המיוחדת והנינוחה של היישוב נובעת מהישיבה ומשפיעה על הישיבה.
בדור שלנו, מיקום הישיבה, האווירה והפסטורליות הייחודית, משפיעים מאוד לטובה והכרחיים לצמיחתו של בן עליה בגיל הנעורים.
הווי ייחודי
ההווי החברתי של ישיבת כפר חסידים הוא מן הידועות. הישיבה עברה כבר כמה דורות ואת אותה התרשמות שהייתה לבחורים לפי חמישים שנה, מתארים היום הבחורים: אווירה מיוחדת ונדירה בין כלל הבחורים – חרף המעמדות הקיימים בין בחורים – של 'איש את רעהו יעזורו', הרגשה שהישיבה היא כמו משפחה, איכפתיות של בחורים האחד לרעהו, כאשר כולם מתקבלים בהערכה רבה וכל בחור בן עליה מוצא את מקומו ואת הפינה המיוחדת להתגדר בה.
רוחו של המשגיח
השפעתו העצומה של מרן המשגיח הגה"צ רבי דב יפה זצוק"ל, אשר כיהן כמשגיח הישיבה עשרות בשנים, מורגשת היטב עד היום בין כתלי הישיבה.
מרן המשגיח זצוק"ל הקרין מעצם אישיות רבת המעלה והשפיע על התלמידים, כאשר היה מעורר תמיד על עבודת ד' בצורה בריאה וישרה, מתוך הבנה פשוטה של החיים.
כאשר דיבר ללמוד מוסר, חלק מהענין המרכזי היה ללמד איך לחיות, איך עובדים את הקב"ה. מה שהקב"ה רוצה עושים ומה שלא – לא עושים. זה היה המוטו של המשגיח כל חייו וכך זכה להגיע לרום הפיסגה.
רוחו של המשגיח זצוק"ל חופפת על הישיבה ועל בני הישיבה המגיעים לישיבה ומושפעים מכך שהתפיסה הבסיסית שלהם על החיים היא לראות מה רצון ד' וכך לעשות, מתוך כך זוכים הם להתעלות בעבודת ד' ויראת שמים.
היסטוריה מפוארת
ישוב רכסים נוסד בשנת תשי"ב ע"י עולים חדשים מארצות שונות ותושבי המעברה ששכנה באזור. הישיבה שעברה ליישוב בשנת תשט"ו הקרינה על המקום, וזאת בנוסף להשפעתם העצומה של ראשי הישיבה ושל מרן המשגיח הגה"צ ר"א לופיאן זצוק"ל ומרן הגה"צ ר"ד יפה זצוק"ל, ואט אט שינה היישוב את אופיו.
תחילה נשארו להתגורר ביישוב חלק מבוגרי הישיבה ולאחר מיכן באו משפחות חרדיות נוספות. ברבות השנים נהפך היישוב למקום תורה שבו דרים אלפי משפחות של בני תורה, והוא משמש כמקום תורה הגדול והחשוב בצפון הארץ.
התבטאותו הנוראה של מרן הגרא"מ שך זצוק"ל
פטירתו הפתאומית של "הרב" זצוק"ל, גרמה לשבר גדול בישיבה, והיו שחששו כי רבי דוד הצעיר על אף שאין חולק על גדלותו, יתקשה למלא את החלל העצום שנפער.
סיפר הרב יוסף לב ציון שליט"א, מבוגרי הישיבה, כי דיבר עם מרן הגרא"מ שך זצוק"ל בנושא באותה תקופה, ואמר לו מרן הרב שך: "אם מחפשים מישהו שיהיה ממש במקומו של הרב זצ"ל, זה לא בנמצא כלל, ראה, הנה אני אומר פה בבני ברק את דברי ואין הכל שומעים לי ואילו להרב הכל נשמעו. כך שלהנהגתו של הרב אין תחליף. אולם אם מחפשים ראש ישיבה ת"ח גדול בתורה, אין כמו 'ר' דוד' שלנו. למדנותו הגדולה היתה מפורסמת עוד בבחרותו, וזכורני מהימים שלמד בישיבה שהתור של הבחורים לשאול בלימוד היה גדול אצלו הרבה יותר מהתור אצלי, לכן לדעתי אין נכון וראוי ממנו".
"הבית שלי איננו כאן"
כל מי שנכנס לביתו של רבי דוד זצ"ל, היה מתפעל מפשטותו היתירה, בלא שום פאר כלל וכלל. אולם רבי דוד והרבנית תחי' לא ראו בכך שום ענין.
בימי השבעה סיפר בעל מלאכה מבני היישוב, כי פעם אחת עשה עבודה בבית והביע את תמיהתו כיצד אדם נכבד כל כך דר בבית כה פשוט. רבי דוד הצביע כלפי מעלה ואמר: "הבית שלי איננו כאן אלא שם למעלה".
