יש מחלה אחת שמגבילה אדם מילדותו ועד יום מותו ומשום מה היא אינה מוכרת כנכות * למגבלה הזו קוראים “עקשנות”
1.
יש מחלה אחת שמגבילה אדם מילדותו ועד יום מותו ומשום מה היא אינה מוכרת כנכות. למגבלה הזו קוראים “עקשנות”.
לפני שנדון בנושא יש להדגיש: השימוש בתכונת העקשנות בדברים ספציפיים, כמו למשל הקפדה על עקרונות רוחניים אינה נכות. היא אפילו יתרון, אך אדם שהוא “עקשן”, הנוהג בעקשנות בכל תחום בחייו – הוא נכה רגשית, ומוגבל מאוד בחייו.
זה מתחיל בימי הילדות. ילד עקשן, מגיע מהר מאוד לעימות עם חבריו ואפילו להחרמה כיתתית, הוא סובל מיחס עוין כלפיו גם מצד בני משפחתו הסובלים מאוד מחוסר הגמישות שלו ורואים בו נפש רעה ובלתי נסבלת. נראה להם שיש לו רצון פנימי לעשות להם רע. הם אינם יודעים שלבן שלהם יש קושי אמיתי לשנות דפוסי מחשבה, או להפסיק משהו שהחל בו. לו היה פיסח או קטוע רגל הם לא היו מתפלאים מדוע הוא אינו יכול לנוע ממקום למקום, אך הנכות הזו ששמה “עקשנות” אינה נראית לעין כמו נכות גופנית.
2.
בחיים העקשנות הופכת קריטית ממש. האנשים שאינם פרגמטיים, ואינם מסוגלים להתרכך ולהתפשר, נתקעים בכל פעם שנוצר הצורך שיתפשרו. וצורך כזה חייב להיווצר במהלך החיים.
אם בילדות נוהגים המבוגרים להזיז עצמם מפני הילד (ולכן רבים המקרים בהם הילד מסתדר מצוין עם מבוגרים ועם בני גילו ממש לא), הרי שככל שהאדם נעשה מבוגר כך פחות ופחות מתחשבים בעקשנותו.
לעקשן יהיו בעיות בשלום בית, עם חברותות בכולל, עם מעבידים וחברים לעבודה, בעיות שכנים קשות, עימותים ודיני תורה עם בעלי מלאכה, והוא נידון לבדידות ועוינות חברתית.
הייתי מדמה את העקשן למכונית ללא הגה, זה רק עניין של זמן עד שתיכנס בקיר, תסבול מפגיעות קשות ובסופו של תהליך תושלך לתהום.
ההגה שלנו הוא היכולת להשתנות. לא שינוי מהותי אלא רגעי, להתרכך, להתפשר, להשתלב, לחלוק, לוותר, לסלוח, לבקש סליחה, להתקפל ואפילו להיכנע.
אין להסיק מכך שאדם צריך להיות טיפוס שמתקפל ונכנע. אך אדם חייב לעשות בהם שימוש. מי שאינו יודע להשתמש בתכונות הנ”ל בעת הצורך, יסבול, כמו מכונית ללא הגה שנכנסת לאין כניסה.
החכמה היא לבנות אישיות עצמאית ששומרת על עקרונותיה, ועם זאת מוכנה לשינויים ופשרות במהלכיה מול הזולת (שלא על חשבון עקרונות רוחניים).
3.
ספר האבחנות הפסיכיאטריות, ה->ENG<D.S.M<HEB>, רואה בתופעת הסרבנות-עקשנות כהפרעת אישיות ואף קובע קריטריונים למתן האבחנה לילדים נערים ואף מבוגרים:
א. נטייה לאובדן שליטה עצמית.
ב. ויכוחים חוזרים ונשנים עם גורמים סמכותיים.
ג. סירוב לשיתוף פעולה וחוסר ציות להוראות או חוקים שנקבעו על ידי בעלי סמכות.
ד. הצקה מכוונת לזולת.
4.
פרעה היה הדוגמא הראשונה לעקשנות יהירה והרסנית. מקור העקשנות האובדנית של פרעה נבעה מכך שהוא האמין שהוא כביכול אלוהים, ולפיכך אינו יכול לטעות. אנשים שאינם טועים לעולם אינם צריכים לשנות דעות או התנהגות.
משה רבנו הגיע ליאור לפגוש את פרעה במטרה להוכיח לו כי איננו אֵל, ולפיכך התחושה שאיננו טועה היא כוזבת. אך פרעה שהיה עקשן ויהיר המשיך להתעקש והביא עליו ועל עמו את הכיליון, לעומתו, אצל משה רבנו שלטה הענווה ולא הגאווה, והנחישות הנבונה החליפה את העקשנות היהירה של פרעה. זהו ההבדל בין מנהיג אמיתי למנהיג בלתי ראוי.
5.
כדאי וצריך לאתר את העקשנות במועדה – ולטפל בה. הורים שעומדים מול ילדים עקשניים חייבים להתייעץ עם מחנכים ואנשי מקצוע כיצד להוציא את הילד מהקיבעון שלו. כדאי לעשות זאת כמה שיותר מוקדם כי לטפל בבוגרים עקשנים זה כמעט בלתי אפשרי, משום שבתור נאמנות לעקשנותם, הם מתעקשים שלא לגשת לטיפול.
מה שמשנה עקשנים כאלה – הם החיים. כלומר, הקירות הרבים שהם נתקלים בהם, או הסולמות שנלקחים מהם. מוטב אם כן מוקדם. כי אחרת, לעולם לא.
