הפתרון (לדעת שלפעמים אין פתרון)

מסעב חסן יוסוף, הוא בנו של השייח' חסן יוסוף, אחד ממייסדי ומנהיגי החמאס בגדה המערבית. האיש חצה את הקווים ושימש במשך שנים כמשת"ף של השב"כ הישראלי. בספרו "בן החמאס" הוא מתאר את הטעות הנוראה שעשתה ישראל בהסכמי אוסלו.

1.

מסעב חסן יוסוף, הוא בנו של השייח' חסן יוסוף, אחד ממייסדי ומנהיגי החמאס בגדה המערבית. האיש חצה את הקווים ושימש במשך שנים כמשת"ף של השב"כ הישראלי. בספרו "בן החמאס" הוא מתאר את הטעות הנוראה שעשתה ישראל בהסכמי אוסלו.

הוא מתאר כיצד עברה עליו ילדותו. עד נעוריו המאוחרים הוא אפילו לא ראה כלי נשק. צריך להבין שהשטחים היו אז בשליטה מלאה של ישראל. תנועת החמאס שאביה היה בין מקימיה באמת הסיתה את הנוער לפגוע ביהודים אך כל מה שהיה להם זה אבנים, וכל ה"מבוקשים" ה"מבוקשים הכבדים" ו"ראשי הטרור" היו מסביב ל… אבנים. אתם יודעים מה… סכינים.

מסעב עצמו נעצר בפעם הראשונה בתור נער, למשך כשנה בגלל… שזרק אבנים, ועל האבנים הללו הוא חטף כאלה מכות ופגיעות מהשב"כ עד שנשבר והפך למשת"ף. היום אגב, אסור להרביץ ככה גם למחבלים שהרגו יהודים… שתבינו את הכיוון ההפוך שמנהיגי המדינה המונהגים על ידי התקשורת הלכו אליו.

ישבו אותם מנהיגי המדינה וחשבו כיצד לעמוד מול טענות הציבור על אי השקט בשטחי יהודה ושומרון, שזלג פעם בחצי שנה לדקירה של חייל או אזרח בתחום הקו הירוק.

לו היו מסכימים לשמיר שאמר שאין מה לעשות במדינה אנשים לפעמים חוטפים אבנים וגם נדקרים, לו היו מבינים שהפתרון הוא להבין שאין פתרון, לא היינו מגיעים למצב הנורא שהגענו אליו.

אבל העם שלנו חכמולוג (הגדרה לטיפש שחושב שהוא חכם), הוא זרק את שמיר מהשלטון והעלה את רבין שחתם את הסכמי אוסלו ובתוך מספר חדשים כולם התגעגעו אל אבני חברון וג'נין כי במקומם באו כלי נשק, רובים, פצצות ופיגועי מתאבדים.

זה, כי רצו להביא "פתרון".

לחשוב מה היה קורה אילו רבין היה ממשיך לאוסלו ב' וג', היינו מקבלים ביו"ש את מה שאנחנו מקבלים כעת בעזה.

2.

כמה שנים של שקט, ואז הגיע שרון לשלטון. הוא התחיל דווקא טוב, חייבים להודות. בניית גדר ההפרדה, מבצע "חומת מגן" והפיכת ג'נין למגרש חניה אחד גדול, דווקא עצרו את טרור המתאבדים.

ואז נוצרה בעיה בעזה. מחבלים תקפו כלי רכב בירי, ופעם אחת העזו לזרוק טיל על אוטובוס של ילדים ולגרום לפציעה של כמה מהם (ילדי משפחת כהן).

וכשיש בעיה צריך פתרון, לא?

ומה הפתרון שמצאו?

לגרש את כל המתיישבים היהודים מעזה, כולל משפחת כהן שרגלי ילדיהם נקטעו בפיגוע. זה הפתרון שמצאו.

אמרו להם: זה לא פתרון. תיווצר בעיה חדשה. הערבים יצטיידו בנשק הרבה יותר חזק מכדורים ופצמ"רים (שזה ברזלים שנופלים). יהיו להם טילים".

"ברגע שייפול פצמ"ר אחד מעזה אנחנו נעלה את עזה בלהבות", הבטיח אריאל שרון. "טילים אה?", גיחך ח"כ (לשעבר) מאיר שטרית מעל בימת הכנסת, "עוד לא שמעתי טענה מגוחכת מזו".

ההתנתקות התבצעה. וכעת כולם מבינים שיכול להיות שהפתרון לבעיית הפצמ"רים הייתה להבין שאין פתרון, ושצריך להתמודד עם הבעיה ולא לנסות לברוח ממנה דבר שעלול להוביל לבעיה חמורה פי כמה.

3.

הדברים נכונים גם לחיי היום יום של בני האדם.

כאשר מציגים בפני בן אדם בעיה, הוא חש צורך לספק פתרון, וההנחה השגויה הזו יוצרת יועצים רעים ועצות רעות.

מפעם לפעם מגיעים אלי (ובוודאי גם אליכם) להתייעץ לגבי שינוי במקום לימודים/ עבודה. לעיתים מדובר במישהו מאד קרוב כמו בן הזוג או שכן או חבר.

בדרך כלל הם יבואו עם שק של טענות כלפי המקום הקודם: משכורת נמוכה/ יחס לא טוב/ קושי בעבודה. בדרך כלל אתם תחושו מעט לחץ, משום שאתם נדרשים לתת מענה לבעיה, ותתפלאו, קורטוב של אשמה באופק במקרה שלא נתתם פתרון.

ומה הפתרון שמוצאים רוב בני האדם? "תעבור", "תדבר עם הבוס ותגיד לו שיש לך הצעות אחרות", והכי גרוע "קח אבטלה חצי שנה ויהיה לך ים של זמן לחפש עבודה".

ברוב הפעמים עצות אלה הינן עצות רעות. הבן אדם יוצא ממך עם המון כוח – למלאכת ההרס שהוא הולך לעשות לעצמו…

4.

ואני אומר: לפעמים הפתרון הוא לומר ש"אין פתרון". לפעמים הפתרון הוא להותיר את המצב הקיים גם אם איננו מושלם. והכי לפעמים הפתרון הוא לספר לבן אדם שמצבו אינו כה רע כמו שהוא מתאר, ומצבם של אחרים גרוע משלו.

אבא שלי שיחי', שהוא אדם חכם מאד, הזהיר אותנו משחר ילדותינו שלא להתפטר משום מקום, ולא, ואפילו לא לאיים בהתפטרות…

הוא טען שאם נרמז לבוס שיש הצעות אחרות, הבוס עשוי לרמז לנו שניענה להצעות אלה ואם נאיים בהתפטרות הבוס שלנו עלול לקפוץ על המציאה ולקבל אותה…

בן אדם שמקבל עצה ללכת לקבל אבטלה ובינתיים לחפש, עשוי לגלות שחצי שנה עוברת מהר… כמעט כמו חצי שנה, ואז יבואו שנים קשות ומרות בלי עבודה ובלי הצעות עבודה וסופו שיתפשר על מקום פחות טוב עם בוס פחות טוב ועם משכורת נמוכה מזו שהוא מקבל היום.

5.

אישית, השתדלתי לשמוע בקול אבי שיחי', מעולם לא עברתי מיוזמתי משום מקום בגלל פיתויים לשכר טוב יותר, או אי שביעות רצון מהמקום הקודם (פרט למעבר מעבודתי רבת הסיפוק כמחנך להקמת וניהול "המרכז לילד ולמשפחה", מעבר שבתחילה לא רציתי בו, אך "נכפה" על ידי גדולים ממני והתגלה כדבר הטוב שקרה בחיי). הורי לימדו אותנו להיות מרוצים מהמצב הקיים וזו אחת המתנות הגדולות שהם העניקו לנו.

את ספריי אני מפיץ אצל אותו מפיץ איתו התחלתי לעבוד לפני עשרות שנים, מדפיס באותו בית דפוס, עם אותו ספק נייר, באותו צוות שעושה את מלאכת הניקוד/ הגהה/ עימוד וכו'.

זה לא אומר שלעולם אסור לעבור ממקום עבודה לאחר, זה אומר שצריך לבדוק בדיקות מדוקדקות לפני שעושים דבר כזה.

אל נסיק מכך שלעולם אין פתרון לשום דבר. אלא שיש לפעמים מצבים שאין להם פתרון. נא לשים לב להבדל (אחרת אנשים לעולם לא יציעו פתרונות).

לכל דבר יש פתרון, אך ישנן בעיות שהפתרון שלהם הוא לדעת שאין פתרון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן