זה קרה במוצאי שבת שעברה.
בית המזוזה שנפל בבית עזוב באחד מרחובות שכונות 'הדרום' – כפי שמכונות בצפת השכונות החרדיות – נלקח בדחילו על ידי שכנים שגרים בצמוד במטרה להשיבו למקומו.
אלא שבהיות והאות ש' לא הופיעה מחוץ לבית המזוזה ולא נודעה צורת העמדת הפרשיות במשקוף, נפתח בית המזוזה כדי לבחון את הפרשיות. אלא שלמרבה התדהמה הופתעו השכנים לגלות כי במקום "פרשיות" היה שם כתב יד שנכתב בשפה זרה על דף בצבע חום, בלוי ודהוי, שבתחילה היה נראה באמת כקלף.
מבדיקה שנערכה לאלתר עלה כי נכתב עליו, בין היתר: "ברוך אתה ד'… שתהיה בבית הזה ברכה והצלחה…" ועוד.
השכנים התעוררו לשאלת בדיקת המזוזות הנדרשת לפי ההלכה, אך אין ספק שקשה שלא להתרגש מהגחלת היהודית הלוחשת: גם יהודי תם שלא בדיוק מבין מה יש בתוך בית המזוזה – מכניס בתוכו איזה דף אישי בכתב ידו עם תפילה להצלחה של הבית.
כמו תוחב הוא פתק לכותל המערבי.
***
הסיפור הזה החזיר אותי לסיפור אחר, דומה, שאירע בבית הכנסת העתיק קאסוב הממוקם בטבורה של העיר העתיקה.
היה זה לפני מספר עשורים, אז בית הכנסת, לצערנו, עמד בשיממונו, לצד שלל חורבות עתיקות שלא היה להן דורש ומבקש. שכניו של בית הכנסת היו אמנים מסוגים שונים, וכך גם קרה שבהיכל בית הכנסת התגורר אמן ציור.
האיש היה נטול כל זיקה יהודית אך מידי בוקר עשה לו מנהג של קבע. פתח הוא את ארון הקודש הישן שעוד נותר על עמדו מימים ימימה ונישק את ספרי התורה שהיו בפנים. "בוקר טוב", הוא הפטיר לעברם, "אהובים שלי!".
הוא לא ידע מה יש בהם, אבל הנשמה היהודית שבקרבו לחשה לו שמדובר במשהו עם הילה של קדושה, משהו אחר. והוא הרגיש צורך לנשק באהבה גדולה את ספרי התורה הקדושים.
להקשיב לקול הנשמה היהודית העורגת – ופשוט לדמוע מהתרגשות.
צילום-שי-ידאל-אל-פורת
