שמן ודמעות בהדלקת נרות באיטליה של יוון

שלום לכם וברכת חנוכה שמח יחד עם ברכת ערב ראש חודש שלוחה לכם הקוראים היקרים ולכל בית ישראל – מעומק גלות יוון, כפי שנראה מיד.

השבוע, עת ניגשתי לכתיבת הטור השבועי, חלפה בגווי צמרמורת של ממש. מסוג הצמרמורות, שאין באפשרות שיחוו אותן מי מיושבי הארץ הקדושה והטהורה.

העניין והצמרמורת קשורים למקום שהותי בעת הכתיבה, בעקב המלוכה של מי שבעטיים אנו מדליקים את הנרות הללו קודש הם.

 

***

 

השבועות האחרונים אנו עוסקים במסע למעמקי היבשת האיטלקית, לאזור הדרומי הפחות מתויר בה. אך המתנתי לימי החנוכה, לספר לכם שאיטליה שאנו מדברים עליה היום, היא היוון הקדומה, היא מקום משכנם של מלכיה שיצאו לכבוש את פלטרין של מלך, הם – הארורים האלה, נכדיו של עשיו השונא של יעקב אחיו, נבחרו להיות שליחיו יתברך, להחריב ביתו ולהגלות בניו משולחנו.

איטליה של יוון, שבמקורה היא מתנת יעקב אבינו לעשיו ירושה בברכתו, כפי שלמדנו לפני שבועיים בפרשת השבוע "משמני הארץ" (בראשית כ"ז, ל"ט). ומביא רש"י הקדוש את מדרש בראשית (בראשית רבה פרשה ס"ז אות ו) "משמני הארץ – זו איטליאה של יָוָן", כך גם מובא בילקוט שמעוני (אות קט"ו) על הפרשה. תיכף נחזור לעניין השמנים…

איטליה נוצרה לאמונתנו אמונת חוסן, בעטיו של מאורע הקשור לשלמה המלך ע"ה (בבלי שבת נו:) איטליה היוונית מוזכרת גם במסכת מגילה (ו:) "אמר עולא: איטליה של יון זה כרך גדול של רומי".

גיאוגרפית – יוון של היום – ממוקמת ממש מול חופיה הדרומיים של איטליה. בהרבה מקומות בהיסטוריה מוכרת רומי כדרומה של איטליה.

למכירים בינינו את מפת איטליה, היא מזכירה צורת מגף ארוך.

החלק הראשון שלה, המחובר ליבשת אירופה, הוא בעצם מגף צר וארוך שמוקף מים מ-3 כיווני היבשת (ומכאן שמותיו: חצי האי האפניני, חצי האי האיטלקי, המגף האיטלקי), כשהחלק השני של המגף הכולל את כף הרגל והבהונות, מאזור מסינה ומילאצ'ו הצפוני של האי, ועד לקצהו הדרומי בבהונות של מרסלה, טרפאני והאיים האגאדיים הקטנים המחוברים אליהם, הם איים נפרדים מהיבשה האירופית, והם סובבים כולם בים. במרכז האי, אנחנו נתקלים באזור סיציליה ורגוזה – שהם המרכזיים בערי הדרום המרוחק.

 

***

 

נחזור לעניין שלנו – לחנוכה. אקשר הדברים שביאר הגאון רבי יעקב כולי זצ"ל, בספרו מעם לועז על התורה (בראשית כ"ז ל"ט-מ): שאלתו הגדולה, איך יתכן שעשיו ישתלט על עיר אחת בעולם, אם לפי ברכות יעקב אביו, העולם שייך ליעקב?

ומבאר רבי יעקב כולי זצ"ל עפ"י דברי הגמרא במסכת שבת (נו:) כאשר נשא שלמה המלך את בת פרעה, ירד מלאך מרקיע ונעץ קנה בים, והיה הקנה גדל עד שאפשר היה לבנות שם הרבה בתים, ובהמשך הזמן נעשתה עיר גדולה, וזוהי איטליה.

היות והעולם נברא בשביל יעקב אבינו, כמו שבירכו אביו יצחק, לכן לא מצא לתת לו אלא את איטליה של יוון שהיא עיר חדשה שלא הייתה קיימת בבריאת העולם. הפלא ופלא.

נמצאנו למדים, מאותו שרטון שגדל שם בימי שלמה נבנה צריף אחד. וכהמשך הדברים בגמרא שם: "מתניתא תנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזהו איטליאה של יון", כלומר, הצריף של שלמה, התרחב לעוד צריף שנבנה ביום שהכניס ירבעם עגלי זהב התרבו שם הבתים והתיישבו שם. צאצאיהם, הם הם מחריבי הבית.

יש מלומדים הסוברים שאפילו עיר הבירה האיטלקית רומא = מקום משכן הטומאה, שאנו יודעים שכלי המקדש ספונים במרתפיו, שהוקמה בסמוך לנהר הטיבר ע"י הלטינים הקדומים, היא מיצירתו של המלאך גבריאל שנעץ קנה בים, כאשר צורתה המוארכת של רומא הסמוכה לנהר הטיבר המוארך, יוצר מאין אי שנוצר יש מאין ע"י המלאך.

 

***

 

עתה הנכם מבינים מדוע אני נתקף צמרמורת בעומדי אל מול המנורה הזעירה, הניידת והפשוטה בתכלית, בה אני מדליק את נרי הקט, נר קטן שבוקע ממנו אורו של עולם, אור שכח התורה ונצחיותה, גובר על קני הים שננעצו בים, כי בעת שקול יעקב גובר, נחלש בהכרח ידו של עשיו. הרגשה שכזו של רוממות החנוכה ונרותיה הקדושים באיטליה של יוון, היא הרגשת רוממות מופלאה…  תפילתי ודמעתי על לחיי, שהנס שזכינו לו אז ע"י כוהניך הקדושים, ימשיך להשפיע על נכדם השואף ומתפלל לגילוי שכינתו יתברך בעולם, כשנר החנוכה יוסיף להבת קודש, לכפר על הטעון כפרה כמובא בספרים הקדושים.

רק עכשיו, אחרי שנעמדתי דומיה אל מול המנורה הטהורה, אוכל לצאת אתכם לדרך מרתקת ויפיפייה שמשום מה לא זוכה ליחס ראוי. מיקומה קרוב לארץ ישראל והאקלים השורר בה בחורף הוא פנטסטי.

לסיום, לפני שאשכח… פריט היסטורי מרתק.

הנסיעה בחבל הארץ הדרומית היא בעצם נסיעה מתמשכת בין מטעי זיתים שאין להם סוף, הוא אחד מהגידולים העיקריים של יושבי הארץ. אני מדבר על מטעים עתיקים ממש, עצים בני מאות רבות של שנים שלא נס ליחם ועדיין מנפקים מדי שנה תנובת זיתי שמן מהטובים והאיכותיים בעולם.

עונה זו של השנה בה אני כותב את המדור, היא עונת המסיק, ובכל הארץ ניתן לראות על האדמה פרוסים מסביב לכל עץ ועץ, ריבועי רשת בד גדולים, והמוני אנשים עם מזמרות זיתים ידניות או חשמליות, מנענעים והולכים, ממלאים את כליהם בזיתים מכל מגוון הגדלים והסוגים.

בתי הבד באזור, חלקם עתיקי יומין עם ניחוח שאף נייר ותמונה לא יוכלו להעביר את ריחם העז והרענן, עובדים במלוא הקצב.

משהו מעניין שלמדתי בסיורים הללו:  בתי הבד הבוטיק הללו, מתמחים בעירוב סוגי שמנים. לכל בוטיק והייחודיות שלו. שאלת יין הנסך המעורב בבתי הבד, אינה מאפשרת בשום אופן לצרוך/לטעום מהשמנים שנראים מצוין. צריך להיות ממש מצוי בסוד העניינים ולהכיר איזה בית בד פועל באיזו שיטה, מה שבהכרח מרחיק אותנו שומרי הכשרות, מאותם בקבוקי שמן שמצוין עליהם שזה טבעי, אך לא שמעורב בזה יין או חומץ בן יין וכד'.

על הסיורים בערי החוף הקסומים לאורך חופי בארי ולאצ'י, נרחיב בע"ה בהמשך הכתבות.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן