מלאכי חסד בוינה

מלאכי החסד והרחמים בחברת 'ביקור חולים' בוינה מלווים במסירות את סופר 'במה' הרב ישראל פישר שנפצע בגולה, ועתה, לאחר שבחסדי שמים התאושש, מגולל על הכתב את סיפור ההצלה וההודאה לד' יתברך * "ועל ניסיך שבכל יום"

שלום לכם קוראי היקרים. דער מענטש מיינט און רבש"ע לאכט (האדם חושב והבורא צוחק) יהיה תיאור ממצה למדי מהקורות אותי בערבו של צום שבעה עשר בתמוז, בו תכננתי צעדי בקפידה מרבית, לוח זמנים עמוס ונוקשה עמד לפני, בהם היה גם כתיבת שני טורים למגזין 'במה', כהחזר חוב לקוראיי הנכבדים.

חשבתי להגיע לספר להסתפר לפני שלשת השבועות, אך ברגע אחד מצאתי את עצמי מיטלטל בדרכים לא מתוכננות על ידי, אך בוודאי שהוחלט עליהם מראש על ידי אב הרחמים.

מדורינו העוסק בימי שגרה בסיפור חייהם של קהילות ישראל בגולת אריאל, הפך למדרבן אמוני, בראש וראשונה עבור עצמי, ושיתפתי אתכם בהרגשתי קוראים נאמנים ונבונים. והנה, באבחה אחת הושלכתי לניסיון שתכליתו מבחן האמונה. 

***

לא פשוט להיפצע באף גיל, באף מקום, וודאי לא במדינה שהרפואה בה אינה מהמשופרות והמתקדמות. כשנאסוף את הנתונים יחדיו, נקבל מתכון כמעט בדוק לתוצאה לא טובה בלשון עדינה, שלא לדבר על עוצמות הכאב שמפלחות וקודחות אל תוך תוכי הקדקוד ונוגעות בעצב ובעוצמה שהאדם הבריא לא מודע בכלל ליכולת סבל של עוצמה בהירה ומזוככת שמפלחת את הגוף, מותירה אותך פעור פה ולרגע אחד אפילו בבהלה שמאיימת להתפשט בבעתה.

וכך מצאתי עצמי לאחר מסע ארוך שנמשך יותר מ-12 שעות ארוכות בדרכים, כשכל אבן בדרך מעיפה טיל כאב חדש, כל מהמורה נדמית כהר, כמו שמציינים חז"ל על ימי הזקנה, רח"ל.

בשעה 02:00 לפנות בוקר י"ז בתמוז, מצאתי עצמי בפתח דירה זרה בעיר זרה כששלט בכניסה לבית מבשר שהגעתי לחברת 'ביקור חולים' בוינה. באמצעות קוד יהודי בעברית נכנסנו לבניין. צלחנו עוד קוד עברי ונכנסנו לדירה, צלחנו עוד קוד ונכנסנו לחדר, ושטף דמעות חמות הציף אותי, הפעם לא של כאב, אלא של הלם אמיתי.

***

הדבר הראשון העולה בראש כששומעים דירת ביקור חולים, הוא קיטון עם מיטה מוצעת להניח ראש דואב, וברוך ד' שלא תם חסדו ויש מי שדאג עבור זה.

אך מה שאני מצאתי הוא דירת אירוח שמהבחינה הגשמית אין מלון 5 כוכבים מותאם לחרדים שומרי תורה ומצוות שאני מכיר שישתווה אליו. וכל זה הוא רק הקדמה לבחינה הרוחנית נפשית.

שוו בנפשותיכם, אברך מקומי שרעייתו הובהלה בערב בשבת ללדת בבית הרפואה ובעלה מתלווה אליה כמובן – והנה, ב"ה היא נקלטה במחלקה, הוא מביט בשעון ו… שבת המלכה נכנסה, הוא בבגדי חול מחפש פתרון… כאן בדיוק נכנסה חברת ביקור חולים לתמונה.

כשהוא יעלה לדירת האירוח ימתין לו שולחן שבת ערוך, כמובן עם ערכת קידוש והמוציא ביתי מפואר, מטבח מאובזר ומוכן עם מאכלי השבת החביבים על עם מקדשי שביעי מוכנים על הפלטה, שום דבר ממה שהורגל בביתו לא יחסר ממנו, מים חמים ושקיות תה וקפה לשבת מוכן גם מוכן, אפילו שטריימל עם בעקיטשע (כמובן עם גרטל מהודר) ימתינו לו, וכשהוא יחפש לראות מה מונח מתחת לשטריימל, יגלה שהכינו עבורו טלית של שבת עם עטרה מוכספת כראוי לבוא אל המלך.

כן, קוראים יקרים, בשעה 02:15 נפלטה מפי שירת "הבט משמים וראה", "קיק ארופ פין אימעל און זעיי" של ר' מרדכי בן דוד, ודמעת הכאב התערבבה עם דמעת התפילה על החסד העצום שהקב"ה אופף אותי בתוך ים הייסורים, וכך זה אולי היה נשמע קצת סוריאליסטי, כשהשיר הבא היה: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי, שבתך ומשענתך המה ינחמוני"…

***

שינה מרובה לא יכולתי לחוות בכאבי התופת ובזכות מגפת הקורונה נאלצתי להמתין לשעה שבע בבוקר, כל עכבה לטובה, ורק אז התייצבתי בבית הרפואה. 

הקפדתם הרבה, הביאה להפרדתי ממלווי, ושעות רבות מאוד של ייסורים והמתנה לתשובה שלילית לקורונה חלפו עד שקיבלתי את האבחנה הרפואית שהנה אני עולה לאשפוז וניתוח דחוף! כשרופא חמור סבר מסביר לי את חומרת הפציעה ובלא ניד עפעף מבקש שאחתום שאני מודע לאורך הניתוח (עד 5 שעות) ולסיכויי ההחלמה (40%).

ריבונו  של עולם חישב אחרת, חשבונו הוא טובתי, אי-אבחנתי בכך, או אי-ראותי את זאת, מעיד עלי על היותי קצר רואי, על היותי פגום אבחנה. אך מדרך הטוב להיטיב, אני משנן לעצמי, וכאן לפחות החלו להזריק לי חומרים שהכהו את הכאב, הפילו עלי תרדמה…

***

בעצת עסקני העיר ובליווי צמוד של אחי היקר והאהוב יו"ר "מגן לחולה" הרב בנימין שליט"א, הניתוח נדחה ליום שישי בבוקר, בו יופיע לניתוח מנהל המחלקה בעל הניסיון הרב.

כל עכבה לטובה, ולאחר שהייה בת שעתיים בחדר הניתוח, אחר שכל ההכנות כולן הושלמו, רגע לפני עטית מסכת הנרקוזה, הופיעה רופאה והודיע לי שהפרוטזה לא מתאימה ומעלים אותי למחלקה… עירוב עסקניה המסורים של הקהילה הביא לשחרורי בליווי תרופות, וזאת למודעי, יום שהייה בבית הרפואה עולה 1,331 יורו. לא פחות. 

שבת קודש עם כאבים עזים חלפו תוך ניגוני שבת והתעניינות אנשי הרפואה ועסקני הקהילה, שלא הרפו מאתנו לרגע, דאגו לכל מחסורנו, באהבה ומסירות, וביום ראשון התבשרתי שהניתוח נדחה ליום רביעי… כל עכבה לטובה. בינתיים, מסבירים לי שהניתוח יהיה ביום חמישי… עוד עיכוב לטובה…

יום רביעי, הגעה בשעת בוקר מוקדמת לבית החולים, בדיקת קורונה שניה כמתחייב מהנוהל שלהם, המתנה ועליה לאשפוז לקראת הניתוח מחר בבוקר, אלא שאז מודיע לי הרופא, שבורג מסוים טרם הגיע, וכך בתחושה מופלאה שבאמת חסר לי בורג, אני משתחרר הביתה בשביל לחזור למחרת בבוקר לעוד בדיקת קורונה (לא הרבה אזרחים עשו שלוש בדיקות קורונה בשבוע אחד…) והפעם ברוך השם מצאו לי את הבורג החסר והכל הלך כשורה בחסדי שמים.

***

הסיפור נשמע אולי כבדיחה עצובה, כתיאור מצב אבסורדי ורשלני אפילו, אך מבדיקת הדברים, וכשמדובר בבית חולים אוניברסיטאי נחשב מאוד מאוד, במדינה שהדייקנות היא השם הנרדף שלה, צריך להיות עיוור צבעים, עיוור אמונה, לא להבין שבורא עולם שתל מסרים בדרך, הכין פתקאות וסימניות, שהקריאה האלמותית, את אחי אנכי מבקש, מופנית אלי, הגידה נא לי בורא אב רחום וחנון היכן הם רועים… 

וכך, כשהררי הרהורים אפפוני, נכנסתי לחדר הניתוח, תוך שאני ממלמל לעצמי: הנה למדתי זה עתה עוד פרק כואב באמונה, עוד ניסיון עם מחיר לא פשוט, תרתי משמע. זהו לימוד יקר של אמונה, ואולי בדרך צחות אסביר את הפסוק בתהילים (ל״א ו׳) בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ד' ק-ל אֱמֶת. פירשתי לעצמי: בְּיָדְךָ, היד שלי שהיא לא שלי, היא כולה של הבורא יתברך שהפקידה בידי, אַפְקִיד רוּחִי, אני מוסר פיקדון זה ברוח שכל ונשמה, בידיעה שהפיקדון חוזר לבעלים, פָּדִיתָה אוֹתִי, הקב"ה יפדני בעז"ה מהייסורים והחולי, אך יש לו תנאי: שזה יהיה ד׳  ק-ל אֱמֶת, שזה יהיה מתוך אמונה אמיתית שהשם הוא מידת הרחמים, הוא גם ק-ל במידת הדין, דן אותנו באמת, באמונה, שכל הקורה לנו הוא מוכרח ואמת וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד.

***

זיכני בורא עולם לפקוח עיניים, לראות עושר של חסדים מסביבי, נסים ונפלאות ממש שהתרחשו איתי בימים הארוכים באשפוז בבית הרפואה ושקורים לנו כאן בימים אלה ממש. דברים שאני מנוע להעלותם על הכתב, אך הם המחישו לי בצורה ברורה וחד משמעית, שזכיתי בזכות ולא בחסד במכות ובמכאובים, שהם כולם נטו לטובתי ונפשי, כשתקוותי ותפילתי, אבל לא על-ידי ייסורים וחוליים רעים מלווה אותי בפרק הזמן הלא מבוטל שאצטרך עוד לשהות כאן.  

שלכם באהבה אין קץ, תודה על החסד שהזכרתם אותי בתפילתכם, רק הקב"ה ימלא שכרכם משמים בכל מילי דמיטב. ישראל (הכהן) בן רייצ'ה רייצ'יל. בשורות טובות ושנזכה לגאולה האמיתית בקרוב.

תוכן קשור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד על הבמה

קבל את המגזין
ראשון למייל:

במה 69 הרב אברהם בייפוס מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה

'סגולות' לפרנסה

  בפרשתנו אנו לומדים על ירידת המן. דור המדבר לא היו צריכים להשתתף בהרצאות בנושאי אמונה וביטחון בכל הנוגע לפרנסה. היה ברור ומוחשי כל כך

'שבת שירה' – ישראל נדמין לקן ציפור

השבת הקרובה, פרשת בשלח, מכונה 'שבת שירה'. מנהגים מיוחדים יש לשבת זו, הקשורים לשירת הים וקשורים לפרשת המן. רבים אף קוראים בשבת זו פרשת המן.

אמנות ההתבוננות

יציאת מצרים היתה תלויה במשה רבנו. מרגע שנולד הוכן להנהיג את העם. ברגע היוולדו, כבר אז התמלא הבית אורה, ועל כן נאמר, "ותראהו כי טוב",

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן