מאורעות בלואה וקביעת תענית כ' סיון

כ' סיון – מעביר רטט ומעלה דמע בעיני מי שבקיא בתולדות עמנו. היה זה ראש גולת אריאל בצרפת, רבינו תם, שקבעו כיום תענית וצום, לרגל מאורעות בלואה ועלילת הדם שבאה בעקבותיה, והעלאתם למוקד של יותר משלושים מבני הקהילה בשנת ד' תתקל"א

ברוכים השבים אהוביי הקוראים, למדור ששם תכליתו להכיר עולמו של הקב"ה, בראי ההיסטוריה היהודית.

גיליון זה לאור ויפציע בנקודות ההפצה, ביום י"ט לחודש סיון. מחר, יום ו', כ' סיון, הוא יום היסטורי מהותי בתולדות עמנו.

בחודש שעבר (גליון מס' 87)  הזכרנו מהמאורעות שעברו על עמנו בתקופה זו, וכבנים עיקשים, שלא מרפים ולא נותנים לשיני הזמן לכלות את זיכרון הדורות, את מסורת שלשלת המסורה, אנו דבקים באירוע שאירע לפני תתמ"ט שנים. 849 שנים הם הרבה זמן, בהם שיני הזמן עלולים להותיר את מכוותם בעצם חיסרון הידיעה. מדורינו זה, עוסק בין השאר בהנחת המאורעות, בהגשתם תוך הנגשה לבני דורנו, בפרט לצעירי הצאן.

***

כ' סיון – מעביר רטט ומעלה דמע בעיני מי שבקיא בתולדות עמנו. היה זה ראש גולת אריאל בצרפת, רבינו תם, שקבעו כיום תענית וצום, לרגל מאורעות בלואה ועלילת הדם שבאה בעקבותיה, והעלאתם למוקד של יותר משלושים מבני הקהילה בשנת ד' תתקל"א. 

סיפור העלילה שתיכף נספר אודותיה, הייתה אבן בוחן שטלטלה את יהדות צרפת. לראשונה בהיסטוריה היהודית, השלטונות שיתפו פעולה עם מלשן, למרות שלא הייתה שום הוכחה לוגית לטענתו. מעמד היהודים, השתנה באבחה חדה ולרעה.

לילה אביבי נעים ירד על העיירה לואה המנומנמת, באור לט"ו סיוון ד'תתקל"א. נהר הלואר החוצה את העיירה, פיכה באוושת גלי אביב רגועים, יצחק בן אליעזר היה שמו של היהודי תושב העיר שירד להשקות את סוסו בשפך הנהר, במקביל ליצחק, היה בזירה משרת גוי של בן אצולה שגם הוא השקה את סוס אדונו.

יצחק בן אליעזר נשא בחיקו חבילת עור לבן מעובד, וככל הנראה, נשמטה חתיכת עור מהחבילה ונפלה לנהר.

עד כאן, סיפור בנאלי, אפילו לא טריוויאלי. אך מסבב כל הסיבות, חישב אחרת.

המשרת הגוי חזר נסער לבית אדונו, סיפר כי ראה את היהודי יצחק בן אליעזר משליך גופת ילד שהרגו היהודיים אל הנהר.

מה שידוע לנו היום, שיחס של ניכור שרר בין יהודי העיר לבני אצולת בלואה, היחסים המתוחים שמעשה לא ראוי היו העילה לה, היו סיבה מספקת בשביל שאדונו של אותו משרת, ירוץ ויספר לתיאובלד או בשמו המוכר "טיבלט" את דברי משרתו. בתגובה תיאובלד, שהיה מעורב בקשר השערורייתי, הורה לאסור את כל יהודי העיר.

***

אותו מרושע, ביקש כופר כספי גבוה, כמו גם ביטול חובות התושבים ליהודים, אך הכומר של העיירה שכנע אותו שאין זה ראוי לכפר על נפש הילד הגוי תמורת ממון. החלופה הייתה צפויה, בדיקת מהימנות למשרת, במשפט הכנסייה. לראות האם הוא אמין.

המשרת הוכנס לגיגית מים, והיות שהוא – כצפוי – צף בגיגית, זה היה סימן מובהק מהשמים שהוא דובר אמת ואת היהודים דנו לשריפה בהעלאה למוקד.

עשרות מיהודי העיירה הובלו אל כיכר העיר, שם נערכו העצים והעלו את הקרבנות האומללים על המוקד.

העלילה הסתבכה, עת שלשה מהיהודים שהיו מלופפים זה לזה בחבלים, השתחררו כאשר נשרפו החבלים.

הם השתחררו, טענו שזה מהווה ראיה לחפותם, ועל כן הם זכאים להשתחרר, אך לא רשע מרושע כתיאובלד יקבל את הטענה, ולמורת רוח ודאבון לב הוא הורה על החזרתם למוקד.

הם לא וויתרו למנוול בנקל, וכאשר הוחזרו, הצליחו לתפוס איתם גוי מקומי, וגררוהו עמם למוקד.

תגובת תיאובלד ואנשיו הייתה מיידית: הם נורו וגופותיהם הושלכו למוקד, כאשר בסך הכל נהרגו 31 יהודים.

"ספר זכירה" לרבי אפרים מבונא, הוא המקור לסיפור המעשה, כשהוא מציין, שהקהילה עלתה על המוקד כששירת 'עלינו לשבח' על שפתותיהם. הוא מתאר את המנגינה שאותה שרו, "כי תחילה היה הקול נמוך ולבסוף הרימו קולם בקול גדול ויענו יחד 'עלינו לשבח' ותבער האש".

חלק מהניצולים נאלצו לשלם כופר נפש גבוה מאוד להצלתם, כך גם היה גורל שאר הקהילות שתחת אחריות אותו מרושע, כאשר את הילדים הקטנים לקחו למנזרים להמיר דתם.

***

כפי שציינו כבר עם תחילת הדברים, טלטלה עמוקה חוו יהודי אירופה וצרפת בפרט באירוע זה, שהיה ראשון ברצף אירועים שנמשכו קרוב לשמונים שנה עד לגזירות ה'ת"ח וה'ת"ט שביצעו הקו'זאקים האוקראינים המורדים בהנהגת חמלניצקי, ביהודי פולין שהרחבנו אודותם בגיליונות הקודמים.

היה זה רבינו תם, מאור הגולה, שתיקן מלבד התענית לדורות (גדול יהיה צום זה מצום גדליהו בן אחיקם) גם גזרות אבלות לתקופה שאחרי המאורע. בקהילתו של רבינו תם (קהילת טרואה = טרוייש)  גזר שלא ללבוש בגדי משי למשך שלש שנים, ולהתענות שני וחמישי עד סוף השנה.

סליחות רבות נכתבו על גזירות היהודים בכ' סיון שנתקנו כאמור ע"י רבינו תם, ובמהלך הדורות, צרות אחרונות משכחות את הראשונות כמאמר הגמרא (ברכות י"ג.) והצום ומנהגי האבלות דעכו, עד ל…  פרעות רינדפלייש, אודותם כתבנו בגליונות קודמים, אז, כשניתכו על עמנו צרות נוראיות, שוב חודשה התענית בכ' סיון.

***

גלגלי השנים שוב הקהו את הכאב, בבחינת צרות אחרונות משכחות את הראשונות, הצום שוב נשתכח, עד שהגיעו גזירות ה'ת"ח ה'ת"ט בפולין, וחודש מנהג הצום בכ' סיון לרגל הצרות הרבות שבאתנו.

צום כ' בסיון מוזכר להלכה במגן אברהם ובמשנה ברורה (הלכות תענית תקס"ו ס"ק י, …והוא הדין תענית של כ' סיון גם כן יש לקרות ויחל אף בשחרית אפילו כשחל בשני וחמישי, שתענית זה קבוע ונתפשט יותר בישראל משני וחמישי דאחר פסח וסוכות {ט"ז ןל"ח} ונראה לי – מוסיף המ"ב – שהיום שהתענית של כ' סיון אינו קבוע כל כך, שמתענים בו רק יחידים… דינו כשאר תעניתים. וכן בהלכות תענית תק"פ ס"ק ט"ז: גם נוהגין להתענות כ' סיון בכל מלכות פולין, נהרא נהרא ופשטה (מ"א).

נתפלל מעומק ליבנו, שיאמר השם לצרותינו די, ויביא פדות וגאולה לעמו ישראל, בבניין בית הבחירה במהרה בימינו אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן