בחירות לראש הקהל

 

ברוכים השבים למדורנו, כשבראשית דברי אבקש להדהד אולי את תמצית התגובות שקיבלתי מקוראי המגזין הנכבד, את מגוון הדעות ששמעתי בעקבות המאמרים שעסקו בגליל העליון והתחתון של יהדות ממלכת אוסטריה/הונגריה הגדולה.

לפני שאתחיל, אדגיש שמהרגע הראשון ידעתי שאני נוגע בעצב רגיש, כמי שמשפחתי באה מפה ומשם, ידעתי מבית סבא וסבתא על המושג… שלא לומר על עולם הדימויים העשיר שהתבטאו אלו על אלו.  באוזנינו כילדים זה היה מה שנקרא א'מחייה.

ולא שהבנו על מה ולמה חשבו הם כך, כי הכיתות שלנו כבר היו מעורבות מצאצאי שני הצדדים, ידענו שלא ההיסטוריה עיקר אלא עבודת האדם היא ורק היא תקבע את מעלתו ורוממותו בעיני חבריו לכיתת החיידר.

אבל הרגישויות מסתבר שורשיים, נובעים במבועי התרפקות היסטורית, וחלילה לנו להחשיב את אלו יותר מאחרים ולהיפך. מציאות הדורות הוכיחה שהמעמד והכבוד ניתנים למי שעמל ויגע על לימוד התורה, במי שעבד ועיבד את מידותיו.  כל השאר, בבקשה מכם, חייכו והעבירו אל ירכתי המידע.

 

***

 

השבוע הייתי עד מכלי ראשון בהליך בחירת ראש הקהל. לנו, יושבי ארץ הקודש, התפקיד הזה לא אומר כמעט מאומה, למעט קהילות קטנטנות שמתרפקות על העבר שסיפרו להם זקניהם. תכל'ס, אין כזה תפקיד ואין לו שום משמעות, מלבד מעמד/כבוד מדומה (על זה כבר אמר בשנינותו ראש הישיבה דמיר מורינו רבי חיים שמואלביץ זצ"ל: וכבוד מדומה הוא כלום בעיניך?) עד שהגעתי הלום.

מסתבר שיש מקומות בעולם, וביהדות בגולה זה לא רק תפקיד עם כבוד, אלא שררה עם הרבה עוצמה, כוח ללא מיצרים (כמעט) עד ליום הדין. או אז הבלון שהתנפח ייתר על המידה, נפח רוחו בקול רעש מביך ובאבחת הכרזה נותר ממחזיק בתואר… מאום! כלום, כי אנו כבר יודעים, שלא היה כלום ולכן נשאר כלום.

 

***

 

לצורך הבנת התפקיד, חיטטתי אחורה לראות מתי החלה? איך החל? אותו תפקיד רם עם עוצמה.  כפי שאנו קוראי המדור כבר יודעים, הכל החל מחורבן בית המקדש, מנטילת מקל הנדודים של עם שהכעיס ק-ל קנא ונוקם, ששילח את בניו אהוביו לגלות המרה, הטילם בין האומות ובחן אותם במידת הדין.

במקרה שלנו, ראש הקהל הראשון שהכרתי, היה מיודענו מהפרשה, יתרו חותן משה רעיא מהימנא  – הוא גם התווה דרך ועצה לראש הקהל, דיבר שם על ועדה מסדרת, ועדה מייעצת, שרי אלפים שרי מאות. ראש הקהל לשיטתו, הינו איש ארגון ומנהל שתפקידו לנווט ספינה בעצה ותושייה, תוך מתן למנהיג העליון, הרוחני, מעמד על של מנהיג העם.

לא אחדש לכם שהעצה הזאת לא ממש נשמרה לאורך ההיסטוריה, ראש הקהל לעיתים קרובות מדי, הרגיש חשב והתנהג כראש בלי עם, בלי מנהיגי עם רוחניים. אני ואפסי עוד.

חוקרים טוענים שמבנה החיים של היהודים שגלו לתחומי מושב מיושבים בנוכריים, אינם מתערבים בשכניהם, אינם אוכלים איתם, לא משתתפים בחגיגות אלו של אלו, הביאה אותם בהכרח להתלכד בין האחים לגלות. עם השכן המוכה והאביון יכול היה היהודי לשבת ולשיח את צרותיו, הוא היה שכנו למניין בחצר לתפילה, שניהם נפגשו בדרך אל הרב מהשוחט, זה שאלתו בריאה, רעהו שאלתו בכבד…

הגויים הבינו מהר מאוד, שלהתעסק עם כל יהודי בנפרד, עם חבילת צרותיו ובקשותיו, הוא בלתי ישים, לא אפשרי במנגנון החברתי שהגויים חיו בו. התגברות הנצרות בממלכה הרומית והתכנסות הגויים לקהילות כנסייתיות הדגימה והרחיבה את הפערים שכבר היו בין השכנים. נוצר צורך לנהל את החברים בקבוצה. שליטי הארץ היו חייבים גורם מתווך לגביית דמי החסות שהתושבים היהודים התחייבו לשלם תמורת אישור שהייה בארץ ניכר.

הכי נח, יעיל וקל מבחינת הגוי השליט, היה להסיר ממנו את האחריות לחיי נתיניו היהודים, להשליכם פנימה לתוך החצר היהודית, להרוויח שתי ציפורים בקליעה אחת. גם חיסכון בהתעסקות במה שאין לו עניין בו, גם שליטה מרוכזת בכספים שזרמו מהרחובות היהודיים לגזברי הקהילה, ומשם לכיס הפריץ/שליט/מלך…

 

***

 

כמו בכל חברה וארגון, יש חזקים וחלשים, עשירים ועניים, דומיננטיים ושקטים, כשהרוב תמיד יהיה שייך לחלשים, העניים והשקטים. השלטון ידע לזהות את המיעוט שיהיה לו ממנו תועלת, כך שפרנסי הקהל היו תמיד מהשכבה החזקה, העשירה, הדומיננטית. וכשאלה בחרו להם מתוכם מנהיג, נמצא שהוא השפיץ ולא בלימוד… הוא יהיה לרוב, החזק העשיר והדומיננטי ביניהם. במילה אחת: עז פנים…

אז קיבלנו מושג והבנה מי היה הרכז המרכזי, השחקן הראשי במערכת שטיפל בענייני היהודים, שזה אומר: מקווה טהרה ובית קברות, מלמדים ושוחטים, רבנים ודיינים ושאר כלי הקודש שבלעדיהם אין אפשרות ליהודי שומר תורה לחיות חיים שלמים. הוא נקרא בגלל יכולתו הכלכלית להחזיק את המשא הכלכלי, פרנס. או בשם הנפוץ יותר: ראש הקהל.

לא תמיד ראש הקהל הגיע לקריאת התורה של פרשת יתרו, בו השיא לחותנו את עצת הזהב, מינוי ועדה מייעצת ברמות אסטרטגיות וטקטיות עד הרמה האופרטיבית ביצועית. ומשום כך, סבלו יהודי הגולה לא פעם משלטון עריץ שטובתו ומעמדו מול הפריץ/שליט הגוי, היה חשוב לו יותר ממעמד אחיו הנאנקים.

הגוף הזה היה הבסיס המרכזי להתנהלות היהודים וחיי היהודים לדורותיהם, כשהשלטון המרכזי נתן אוטונומיה מוחלטת לוועד הקהילה, שנוהלה על ידי ראש קהל יחיד. בלעדי כמעט. יודגש כמעט בלעדי, כמעט יחיד. היו יוצאים מהכלל, ובהם ראינו פריחת הקהילות ושגשוגם, אך כשנקרא מעט אודות מסלולי חייהם ומגוריהם של רבים מגדולי מנהיגי העם ופוסקי הדורות, נראה שרשרת נדודים בלתי פוסקת מקהילה לקהילה… ולא בכדי.

על ההתנהלות והחיים בצל הקהילה, מה שימר ומה שבר אותו, מה התועלת ומה הנזק, נמשיך בע"ה בשבוע הבא.

 

***

 

זאת ההזדמנות האישית שלי להכיר תודה ולברך בברכת מזל טוב את הקהילה קדושה קהילת עדת יראים אורתודוקסיים פשט בהונגריה, לבחירתם בראש קהל חדש ודינמי, שהתחייב לחדש את חיי היהודים ולהשקיע בהצלת שארית הפליטה מרדת שחת לתהומות ההתבוללות.

כה לחי לראש המשמר הנכנס, ר' יהודה (רובי) דויטש שיחי', שרצוי ומקובל הוא לרוב מוחץ של אחיו חברי הקהילה החרדים בהונגריה, שיצליח השם דרכו. בע"ה, בסיוע הגאון הנודע רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א שמהודו ורוחו נהנית הקהילה עצה ותושייה, יפעלו להרבות כבוד שמים בעולם יחד שבטי ק-ה בשיתוף שאר הקהילות בהונגריה, באחווה ורעות, כשקריאת יתגדל ויתקדש שמי רבא תהדהד בעולם.

גוט שאבעס אהוביי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן