פעמיים באהבה יהודי מקבל עול מלכות שמים בפסוק "שמע ישראל" ועושה זאת באור ובחושך. יהודי לא רק מצהיר אמונים לבורא יתברך שמו ושייכות לישראל סבא, אלא פונה לעצמו, לנשמתו האלוקית הנצחית והונצחת, מזכיר למי ולמה הוא באמת קשור בעבותות אהבה, פעם גלויה ופעם מוסתרת, חלק ממה הוא. הרי סוף כל סוף – של אין סוף!
השבוע התפרסם מחקר על כח החיוך. התברר כי השפעת התנועה המורכבת הזו של המרכז במח המפעיל עשרות שרירים בפנים על מנגנון הכאב בגוף מפעימה – ירידה בכ-40 אחוז מעוצמת הכאב!
בתור ילד לא הייתי מסוגל לרדת לסוף דעתו של סבי, ר' ברוך ז"ל, שעבר תלאות המהפכה, פוגרומים איומים, שואה, מלחמת העולם השניה ואיום יום יומי על חייו של השלטון הסטליניסטי, אך תמיד כששמע בשורה שאינה קלה היה מחייך עם דוק דמעות בעיניו.
"בשכבנו ובקומנו", לפני ייסורי הגלות הנוראה במצרים התברכנו מפיו של יעקב אבינו ע"ה להיות כל אחד הוא עצמו על כוחו ותכונותיו המופלאים. ליתר דיוק – לראות את ידו יתברך בנו. הלכה שהשתמרה למעשה רק בחלק מהציבור שלא להביט במראה – ביטוי לכך שההתבוננות האמתית היא על ידי תרגול עצמי לראות בנו רק אותו יתברך. הרי אחרי המעשים נמשכים הלבבות וחסידים הקדמונים ידעו לזכך את עצמם וכך גם גדולי ישראל בדורנו להבחל"ח להיות דבוקים ב"בלתי להשם לבדו".
כשיהודי מכיר את עצמו היטב ידע גם ידע כיצד לזהות את "יצרו" דווקא ומתוך כך לכבשו בצורה המיוחדת לו ולהגיע לדרגה של "כובש את יצרו" ולא יצר הכללי הבלתי מזוהה.
***
אמר דוד המלך ע"ה: "המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד". כאן הרמז לייחודיות של ישראל: אם האומות במצב של עמידה יציבה כורעים גם אם טרם נפלו. הרי מחשבתם כבר עם גמירות הדעת בנפילה סופית. מה שאין כן ישראל הקדושים:" קמנו ונתעודד" – מעידים המילים הללו על הנפילה שקדמה לקימה, אלא שעידוד במחשבה תחילה הוא זה שמרים אותנו מכל המעמקים.
לפי ההתרשמות של הרופאים המתמודדים עם הגל החדש של הנגיף במוטציות המתחדשות נראה, כי הם יודעים יותר מקודמיהם לפגוע בצעירים ולאלו שלא משתייכים לקבוצות הסיכון. הדבר מלמד על שבירת הגבולות של המעורבות בכאבו של הזולת. נדרש מאתנו להתאחד עוד יותר.
***
פנים חדשות באו לכאן – זכיתי השבוע להיוודע שוב ביתר שאת וביתר עוז בכח האכפתיות וההתאחדות והפעם מדובר במערכת רשמית שאינה מעוררת יותר מחלוקות ציבוריות בשל טיפולי הבית בשיתוף פעולה עם קופות החולים שמאפשרת למנוע בסייעתא דשמיא חלק ניכר מהאשפוזים בפרט לחולים יחסית יציבים הסובלים מזיהומים שונים גם בחומרה משמעותית ומחלות כרוניות בתקופת התפרצותם וכולל טיפול ברמה טובה ביותר בחולי קורונה. המסגרת מאפשרת מתן טיפולים דרך הווריד באנטיביוטיקה ותרופות שונות מורכבות וחוסכת סיכוני האשפוז ובפרט במציאות העכשווית של מצוקת המקומות.
פנייתו של הגוף האחראי על טיפולי הבית "צבר" לרופאי קופת חולים "כללית" המתרחשת בשבוע של אחדות השבטים וברכתם נותנת בסייעתא דשמיא תקווה וכח לרבים, המטפלים והמטופלים.
לפני כחודש הגיע אלי לטיפולי ילד מתוק עם הפרעה קיצונית התנהגותית ובעיית קשב וריכוז בחומרה נדירה שטופל במספר תכשירים שגרמו לפגיעה קשה בתפקוד גופו וגדילתו וכן תופעות הלוואי נוספות הקשורות לתפקוד המח. ההורים בקשו לעלות מינון התרופות עוד יותר כדי להרגיעו והדבר היה מסוכן בעליל. בקושי רב ובסייעתא דשמיא עלה בידי בסופו של דבר לשכנעם לאזן את מצבו הבריאותי לפני שממשיכים להשתמש בתרופות ודקה לפני כן כמעט נכנעתי ללחץ מובן מצדם, אלא שראיתי מול עיני שכלי את עתידו של הילד והצלחתי לעמוד על שלי שהוא שלו בעצם.
בחסדי שמים התבשרתי השבוע שלא רק שהילד שב לאיתנו אלא גם מצליח בלימודיו ולמרות שחזר ליטול תרופות גדל והתפתח לאחר פסק זמן שהיה נדרש לשיקומו הנכון.
כמו כן חוויתי בימים הללו "תחיית המתים" של ילד אחר, כעת כבר בחור לאחר בר מצווה שסבל לפני תקופה מפחדים בעוצמה ששיתקה וריתקה את חייו והיה נראה כמעט כניצול שואה מרוב סבלו וכעת בצוותא חדא עם ההורים הבחור קורן שמחה וחיות המאחד במקרים הללו והלימוד מהם כשעל היהודי לקום ולהתמודד בכל מצב ולהשתמש באוצרות כוחותיו הנשגבים בכל עת וזאת בחינת הגאולה המאירה בעומק הגלות והיא זאת שמאחדת ומשמחת, בברכת עליית השבטים לכולנו!
