בפרשתנו מסופר על המנורה הקדושה ועל אהרן הכהן שזכה לברכה "שלך יותר משלהם". המהות של "אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" שהפנימיות של שליחותו בכך ש"ונושא אהרן את שמותם לפני ד' על שתי כתפיו לזיכרון", דהיינו לזכור בכל עת ובכל מקום את כלל ישראל וצרכיו בגשמיות וברוחניות.
הרי למעשה אהרן הכהן בוויתורו ובאהבתו למשה רבינו העצים את כוחו ועל ידי כך זכינו ל"משה אמת ותורתו אמת". מה המהות של המסר שכל אחד ואחד מאיתנו יוכל ללמוד לחיי היום יום מכך, זו היא הענווה והביטול הבלתי מתפשרים של שני האחים לכלל ישראל.
המנורה מבטאה את כוחה של צדקותם בזה שמאירה את כל העולמות כולל העולם הגשמי שקשה להאירו משום שהחומר העכור מנסה לעמעם את אור התורה הקדושה.
***
זכיתי להיות עד לאירוע של קידוש השם כשמורי ורבי, כ"ק האדמו"ר מנדבורנה זצ"ל, בעל ה"באר יעקב", אשר בז' אדר חל גם יום הילולתו, נשא שיעור שנתי לרופאים בכירים מבתי החולים המפורסמים בארץ וחידד את המסר של העבודה המאומצת להצלת חיים בשבת דווקא, זאת כאשר כמעט כל שומעיו לא היו שומרי מצוות כהגדרתם.
מדוע היה צריך הצדיק להתאמץ ולעוררם לקיום מצוות 'וחי בהם", "ונשמרתם", כאשר לא היה מדובר באנשים שהקפידו על שמירת השבת?!
לעניות דעתי ההסבר הוא בכך שכשם שאהרן כשהיטיב והדליק את המנורה הקדושה ומשה רבינו ע"ה ש"קרן עור פניו" התכוונו להאיר בפועל לכל פינה המרוחקת ביותר והחשוכה בעולם וכשהצדיק תלמיד החכם מטעים ומתאים לכל נשמה ונשמה את הניצוץ שיחמם ושידליק אותה, בזה ממשיך את הנשמה ההיא לתכלית הנרצית.
העניין מתחבר ל"תורת אימך", שגם כאן זכיתי לשמוע מפיהם של הצדיקים כ"ק מרן האדמו"ר מנדבורנה בעל "באר יעקב" זצ"ל ולהבחל"ח מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, בשיחתם על עניין המקום של האמא אשר הזכרנו בכתבות הקודמות בהשראת האור הפנימי המיוחד בבית, כולל גשמיותו.
דווקא ובפרט בימי אדר יש ללמוד מאסתר המלכה כיצד מבירת החושך וארמון ההסתר ידעה להאיר את ליבותיהם של כל ישראל לתשובה מאהבה וזוהי הרפואה למכותינו בעת המצוק לכוון אותנו לבחור בטוב הגמור ולאורם נלך.
