ברשות ראשי ומנהלי הארגון הקדוש "ושננתם" ובראשם מחותני הרב הגאון רבי בערל קארניאל שליט"א, משפחת טאובר הנכבדה חתני המייסד הדגול הגה"צ רבי עזריאל טאובר זצ"ל, נכדו המנהל הרב אברהם ישעי' דונט, רבנים ודיינים, ואחרונים חביבים החבורה הקדושה והנפלאה של משנני התורה והנבחנים היקרים.
המנחה הנכבד הרב טוביה פריינד הזכיר שהנני זוכה לעמוד בראש ארגון הפועל למען שמירת והצלת בתי עלמין באירופה, ושאתם לומדי התורה זוכים לדובב שפתי ישנים בקבריהם. ובכן, ברצוני להוסיף – ודאי שהנכם זוכים לקיים בשלמות את דברי חז"ל "כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר", אך לא רק זאת, המעמד הנשגב הזה מדובב את לבבות החיים – את כל המכירים ונחשפים להישגים הנפלאים שלכם. אך לא תמיד הם מוצאים את המילים לבטא את רגשי ליבם הלבבות ההומים. עומדים הם ונותרים פעורי פה בתדהמה בבחינת "נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וגו'".
כשהוזמנתי להשתתף במעמד הקדוש ולשאת דברים, סיכמתי עם המזמינים שאתכבד להגיע אך ללא משא דברים. כעת כשהפצירו בי לשאת דברים והסכמתי, אני נאמן להבטחתי, משום שאין זה פי המדבר אליכם, אלא ליבי! כשרואים את המחזה הנפלא של אלפי בחורי חמד עמלי תורה שהגיעו להישגים עצומים בלימוד וידיעת התורה, הלב הומה על גדותיו ומבקש לבטא את רחשיו ורגשותיו והוא מתפרץ מאליו.
אבינו אב הרחמן
מקודם, כשהקהל הקדוש התעורר בשירת "אבינו אב הרחמן", עלה במחשבתי רעיון לקשר את המילים הקדושות הללו אל שמו של הארגון הנשגב "ושננתם". ברשותכם, אפרט את הרעיון שיש בו יסוד חשוב ביותר.
כידוע הנהגת הקב"ה כלפי כלל ישראל היא הנהגת אב ומלך כפי שאנו אומרים בתפילה "אבינו מלכנו". שומה עלינו להבין מתי הקב"ה מתנהג עמנו כאב ומתי כמלך.
מעלת לימוד התורה היא שעל ידיה הקב"ה מתנהג עמנו בהנהגה של אב ולא של מלך. הדברים האלה מפורשים ברש"י (דברים ו ז): "ושננתם לבניך, לבניך – אלו התלמידים, מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוים בנים שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם… וכשם שהתלמידים קרוים בנים שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם כך הרב קרוי אב שנאמר אבי אבי רכב ישראל וגו'". הלא לולי דברי רש"י היינו יכולים לפרש שבני ישראל נקראים בני ה' כפשוטו. אך רש"י הבין שאנו יכולים להקרא בנים רק כשאנו לומדים את תורת ה' – המלמד תורה לעמו ישראל.
על פי דברי רש"י נוכל להבין כמין חומר את נוסח התפילה אותה אנו מתפללים בכל בוקר ואותה שוררתם קודם ברוב רגש: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ. בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּבַעֲבוּר אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבָּטְחוּ בְךָ. וַתְּלַמְּדֵם חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. כֵּן תְּחָנֵּנוּ וּתְלַמְּדֵנוּ. אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן. הַמְרַחֵם. רַחֵם עָלֵינוּ. וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל…" הלא כבר אמרנו "אבינו מלכנו", ומה טעם אנו פותחים ואומרים "אבינו אב הרחמן", הלא הבקשה "המרחם רחם עלינו" יכולה גם היא להתייחס לפתיחת התפילה "אבינו מלכנו…"? אין זאת אלא משום שאחר שביקשנו מ'אבינו מלכנו' שילמד עמנו, "תחננו ותלמדנו", כעת כאשר הוא מלמדנו תורה, אנו נהיים בבחינת בנים, ועל כן אנו מבקשים מאבינו המלמדנו, שיש בכוחו להנחילנו, שנזכה להבין ללמוד וללמד.
זוהי גם המשמעות העמוקה בנוסח ברכות התורה "המלמד תורה לעמו ישראל" – כי על ידי שהקב"ה מלמדנו תורה, בזאת נוצר בינינו קשר כשל בן לאביו. ועל זאת שמחתנו בלימוד התורה ביודענו שאנו תלמידי הקב"ה המלמדנו תורה ובכך אנחנו נחשבים לבניו.
בנים אתם לה' אלקיכם
אך אין די בלימוד התורה. עלינו לעמוד בדרישה נוספת בכדי להיות בנים למקום. כך מבאר זקני ה"חתם סופר" (דרשות עיוכ"פ תקצ"ד) שהאבא הוא בבחינת אבא רק כשבניו מתנהגים באחווה זה לזה.
יסודם של דברים הוא, שכדי שהקב"ה יהיה אבא, עלינו להיות בניו. וכיצד נהיה בניו של מקום? עלינו לעמוד בשתי דרישות: האחת, על ידי לימוד תורה ואזי יקויים בנו "בנים אתם לה' אלוקיכם, זהו הלימוד שהעלינו מדברי רש"י בהם פתחנו את דברינו.
והדרישה השניה אותה למדנו מדברי ה"חתם סופר" היא דרך האחוה בין איש לרעהו, וברשותכם ארחיב מעט:
אמת ושלום
הנביא זכריה התנבא אודות ימי התענית שעתידים בב"א להפוך לימי שמחה: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה פרק ח'). המפרשים מסבירים שהקב"ה התנה את הפיכת ימי התענית לימי מועד ושמחה ב'והאמת והשלום אהבו'. ועלינו להבין מדוע הבטחה זו מותנית באהבת שלום ואמת?
מסביר זקני ה"שבט סופר" כי בית ראשון נחרב בגלל ביטול תורה ובית שני נחרב בגלל שנאת חינם. הסיבה לכך שאויבי ישראל הצליחו לשלוט בהם ולהחריב את בית המקדש היא משום שניטלו מישראל שתי ההגנות החיוניות ביותר שלהם – התורה והשלום. הגלות תסתיים רק לאחר שישובו שתי הגנות אלו ושוב אומות העולם לא יוכלו לשלוט בישראל.
כנגד ביטול תורה הנקראת אמת – כנאמר "אמת קנה ואל תמכור" – הזכיר הנביא "אמת" – להתחזק בלימוד תורה אשר היא הסגולה הטובה ביותר להרחיק את כל הצרות. "בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה". מדוע המשנה בחרה דוקא בכינוי "חורב" להר סיני, והלא כמה שמות יש לו? מפרש ה"שבט סופר" (פר' קורח) על פי דברי חז"ל (מ"ר שמות נא ח): "בשלשה שמות נקרא ההר הזה הר האלקים הר חורב הר סיני… חורב למה שבו נתנה התורה שנקראת חרב שנאמר (תהלים קמט) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם". ומפרש שהתורה היא החרב היחידה שבידינו כדי להלחם עם אויבינו ואין לנו שום מגן וחנית בלעדיה. על כן הבת קול יוצאת דייקא מהר חורב ומכרזת, שהלא החרב בידינו ע"י התורה להגן עלינו מכל רעה ופורענות, ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה, "והיא החרב להסיר מעצמנו כל אוי ואבוי ויסורין".
וכנגד שנאת חינם הזכיר הנביא "והשלום", וכפי שכתוב במדרש (ילקוט שמעוני הושע – פרק ד – רמז תקכ) "חבור עצבים אפרים הנח לו. רבי אומר גדול השלום שאפילו עובדים אלילים ושלום ביניהם כביכול אינו יכול לשלוט בהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מהו אומר חלק לבם עתה יאשמו, הא גדול השלום ושנואה המחלוקת". אם נתחזק במידת השלום ונתרחק מהמחלוקת והשנאה, יתוקן עוון גלות בית שני ונשוב לחסות תחת כנפי ההגנה הטובה ביותר שלנו – השלום.
את היסוד הזה של השלום המציל מפני פורענות למדנו גם מדברי רש"י (בראשית יא ט) המבאר מדוע דור המבול נאבדו מהעולם לחלוטין, ואילו דור הפלגה לא נאבדו: "אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם שנאמר שפה אחת ודברים אחדים. למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום".
לסיכום אשר דיברנו עד כה: אנו זקוקים לשני יסודות – תורה ושלום. א. לימוד התורה מכיל שתי מעלות – הוא הופך אותנו להיות בנים למקום, והוא מגן עלינו בחרב מפני אויבנו. ב. השלום אף הוא מכיל את אותן מעלות – הוא הופך אותנו להיות בנים למקום כדברי החתם סופר שכשיש אחווה בין האחים, אזי האבא הוא אבא, והוא מגן עלינו מפני שונאינו כדברי המדרש "כל זמן שיש שלום בישראל אין כל אומה ולשון יכולין לשלוט בהם".
וכשאני ניצב כאן מולכם, הנני נרגש עד מאוד לראות את הקהל הקדוש של הנבחנים המורכב מכל העדות והחוגים של עם ישראל. יושבים כאן יהודים הלבושים בלבוש שונה וכמובן דעותיהם שונות, אבל כאן הצטרפו כולם יחד כאיש אחד בלב אחד, כשיש מכנה אחד משותף לכולם – לימוד התורה הקדושה והמבחנים ב"ושננתם". אחדות זו לא ללמד על עצמה יצאה כי אם על הכלל כולו יצאה – ועל כן נבקש "ברכנו אבינו כולנו כאחד יחד באור פניך", כי בני איש אחד אנחנו העמלים ואוהבים את תורתך הקדושה.
ושננתם – ידיעת התורה
על פי דברי זקני חשבתי לפרש את דברי הפסוק (דברים ד ט) "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ". הלא אתם עסוקים בשינון התורה וידיעתה, וחוזרים שוב ושוב כדי לא להגיע לשכחה חלילה.
לשון הפסוק נראית לכאורה כפולה – השמר, ושמור נפשך. אך נוכל להבין את הדברים היטב על פי דברי זקני – כוחה של תורה כפולה ומכופלת, היא כחרב להגנה והצלה לגוף, ובודאי לנפש, שהלא "המאור שבה מחזירו למוטב". וכך אכן מדויק הדק היטב המשך הפסוק: "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ בְּחֹרֵב" – חורב דוקא – לכן כופלת התורה בלשונה ומצווה – השמר לך ושמור נפשך – כי אם לא תעסקו בתורה, תיחשפו הן לסכנת הגוף שהרי חרב התורה לא תהיה בידכם, והן לסכנת הנפש ח"ו. אך אם תעסקו בתורה, אזי תזכו לתועלת כפולה, הן טהרת הנפש והן הצלת הגוף מכל אויבינו מסביב.
מכפרין אלו על אלו
כולנו מכירים את המדרש (מ"ר ויקרא ל יב) על ארבעת המינים האגודים יחד ומרמזים על ארבעת חלקי העם המכפרים אלו על אלו כשהם נמצאים באגודה אחת – "עץ עבות אלו ישראל מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה, וערבי נחל אלו ישראל מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת, והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה…".
כשכולנו באחדות בבחינת "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם", ואין מחלוקת בינינו, אנחנו משפחה אחת ובנים לה' אלוקינו. ישנם כאלה שזכו לעסוק בדברי תורה, וישנם את אלה שאמנם לא זכו לשבת באהלה של תורה, אך הם מעריכם את לומדי התורה ובוודאי שאינם מתנגדים ומפריעים להם. ואלו משלימים את אלו, ומכפרים אלו על אלו. חודשים לפני המלחמה שפרצה בשמחת תורה כתבתי בעיתון כללי שאם לא תהיה בינינו אחדות, אנחנו מכניסים את עצמנו לסיכון נורא. הלא הקב"ה סילק מארץ ישראל את יושביה – שבעה עמים ושלושים ואחד מלכים, בכדי לשכן בה את עם ישראל. ומדוע? לשם סיבה אחת ויחידה "בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ". לכן אם תהיה אחדות והכל יעריכו ויכבדו את לומדי התורה, ניחשב כבנים ובזמן שיש שלום ושלוה אין כל אומה יכולה לשלוט. אך אם חלילה ההיפך, הלא נאבד את זכותנו על הארץ! ולצערי, התחזית הקודרת התממשה. ארץ ישראל לא יכלה הייתה לסבול את גילויי השנאה והאלימות, ולצערנו היא פתחה את גבולותיה בפני המון צמא דם.
כבר למעלה משנה וחצי שאנחנו זקוקים להתגלות של "אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו". וכפי שהסברנו, אתם! אתם אלה שיוצרים את בחינת האבא, אב הרחמן! אתם היכולים ללמד אותנו פרק באהבת וידיעת התורה! אתם הלומדים ומשננים בכל שעות היממה וגם בבין הזמנים בכדי להצליח ולעמוד בכור המבחנים של "ושננתם". ב"ה רואים את האושר על פניכם, אושר מיוחד השמור לשמחים בשמחת התורה. כלל ישראל צריך להיות מאושר על שזכה בלומדי תורה כמוכם. תורתכם מהווה את השמירה מפני כל צר ואויב. זו אינה אמירה בעלמא, זו עובדה ומציאות! ובזכותכם תהיה לנו בעז"ה ישועה גדולה.
להתפלל על רוח טהרה
מוטל עלינו להתפלל מעומק הלב עבור אחינו שיזכו כולם להכיר באור התורה ולחזק את ידי לומדיה – "שים שלום טובה וברכה" – לא רק עבורם, אלא גם עבורנו – אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים כשהאש משתוללת. עלינו להתפלל ולהתחזק. חזרנו לארצנו לאחר אלפי שנות גלות, ונזכה בעז"ה להאריך ימים עליה רק בזכות התורה – "ושננתם לבניך ודברת בם… למען ירבו ימיכם ובני בניכם על האדמה וגו'".
הכרת הטוב
יש החושבים כי אלו העוזרים ל"ושננתם" לעמוד בעלויות האסטרונומיות של החזקת הארגון, עושים טובה גדולה. לאמיתו של דבר, ברור שכמו שבמסחר אף אחד לא עושה טובה לזולתו, שכן המוכר נזקק לממון ואילו הקונה נזקק לחפץ. כך אלה שמחזיקים בהונם את לומדי התורה, זוכים בחלקם בתורה. אבל ההסתכלות צריכה להיות הרבה יותר מרוממת מאשר סתם יחסי תן וקח בין לומדי תורה למחזיקי תורה. מדובר כאן במושג של הכרת הטוב הנעלית ביותר.
התורה מלמדת אותנו מספר פעמים את גודל חשיבות מידת הכרת הטוב, ומכיון שאנו נמצאים כעת לפני חג הפסח, אזכיר את חידושו המתוק של זקני בעל ה"כתב סופר" בפרשת בשלח בענין הכרת הטוב בזמן יציאת מצרים: בספר תהלים נאמר "הים ראה וינוס". ודרשו חז"ל: "הים ראה וינוס, מה ראה? ארונו של יוסף. אמר הקב"ה, ינוס מפני הנס, דכתיב, וינס ויצא החוצה".
מדוע נס הים לכבודו של יוסף?
כדי להסביר זאת, יש להקדים ולשאול: מדוע לא נלחמו בני ישראל במצרים כשרדפו אחריהם, ומדוע זעקו בייאוש אל הקב"ה כשהגיעו אל מול הים? הרי מספרם של בני ישראל היה גדול, ויכלו להילחם במצרים.
אלא, שבני ישראל רצו בכל דרך להימנע מללחום במצרִים וביקשו כל פתרון אחר, מפני שרצו לקיים את דברי הגמרא: 'בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן'. כך גם ציוותה התורה בפירוש: "לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו", ורש"י מוסיף מיד כי על אף שעינו את בני ישראל, מכל מקום שימשו המצרים לבני ישראל אכסניה בשעת הדחק. לכן, גם כאן, רצו בני ישראל להימנע בכל דרך מלהילחם וביקשו בכל מאודם פתרון אחר.
למעשה, כך גם נהג יוסף, הוא הותיר את בגדו ונס החוצה, כדי לא לפתוח במריבה במקום ששימש לו אכסניה.
זו אם כן כוונת המדרש: מדוע נקרע הים, הרי בני ישראל יכולים היו להילחם במצרים? אלא שראה 'ארונו של יוסף', את אותו הטעם שלא פתח יוסף בקטטה בבית אדוניו, כאשר עם ישראל נהגו כן גם עתה בהכרת טובה למצרים ולא נלחמו בהם – או אז, נקרע הים כדי למנוע את בני ישראל מכך.
לפי זה, מתבארת התמיהה הידועה בתחילת פרשת יתרו: בתחילת הפרשה מביא רש"י על הפסוק 'וישמע יתרו' מדברי חז"ל: "מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".,מדוע דווקא שני ניסים אלה ומה מיוחד בהם?
אלא שיתרו חשש להצטרף לבני ישראל, כפי שכל זר חושש, שמא לא יקבלוהו בפנים יפות, וכיצד יתייחסו אליו. ואמנם, בני ישראל היו חייבים לו חוב גדול, שהרי היטיב למנהיגם משה, אסף אותו לביתו ונתן לו את ציפורה בתו, אך עדיין חשש יתרו, מניין שבני ישראל אינם כפויי טובה, ואף למי שמיטיב עמהם לא יגמלו טובה?
אולם, כששמע על קריעת ים סוף, הבין שאין מקום לחשש זה, שהרי כאמור, קריעת ים סוף אירעה רק בגלל מידת הכרת הטובה של בני ישראל, ואפילו אל מול המצרים שעינו את ישראל, וכל שכן יתרו.
וכאן באה גם השמועה על 'מלחמת עמלק', כי אלמלא מלחמת עמלק, ניתן היה לחשוב שמה שלא נלחמו עם המצרים לא היה משום מידה נעלה זו, אלא שאינם יודעים כלל להילחם ולכן אינם נלחמים. אך כשראה יתרו כי בני ישראל יודעים גם להילחם ובכל זאת נמנעו – מדוע? משום הכרת הטוב. אם כן, חשב, גם כלפי הם יכירו טובה. וזהו, "מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".
וכאן המקום להוסיף את דברי קדשו המפעימים של זקני ה"חתם סופר" בדרשותיו המבאר שאכן כל הסיבה שהקב"ה בחר את דרך ההצלה לבני ישראל על ידי שידוד מעשי בראשית בקריעת הים, היא בדיוק לשם כך – כדי ללמדם את מעלת מידת הכרת הטוב – שלא יצטרכו להילחם במצרים.
ההגנה האמיתית של כלל ישראל
לכן מעבר לזכות העצומה של להיות נמנה על עצי החיים המחזיקים בתורה ותומכיה מאושר – כל כלל ישראל צריכים ומחוייבים להכיר טובה לכל הנמצאים כאן ולכל אלפי הנבחנים שאינם כאן. רק בזכות לימוד התורה כולנו נחשבים כבנים למקום וזוכים להארת פנים ולהגנה כרחם אב על בנים. כלל ישראל כולו חייב לכם. בקדושת התורה הנכם מגינים על עם ישראל. רק מעטים הם היודעים את האמת על כמויות הניסים והנפלאות המתחוללים מדי יום ביומו. די אם נזכיר את הנס הגדול שארע עמנו בתחילת המלחמה, כפי שידוע כי התכנית המקורית הייתה שהחיזבאללה יצטרף מהצפון אל החמאס בדרום, כשבתכניתם של צוררים אלו היה להיפגש בתל אביב! הקב"ה ברחמיו סימא את עיניהם, והתכנית הנוראה לא יצאה אל הפועל, כשאין לכך שום סיבה טבעית. אנו מאמינים באמונה שלמה שכל הניסים האלה מתרחשים בזכות כוח התורה שלכם!
בהתמסרותכם העילאית לתורה מתוך זניחת העולם הזה ותענוגיו, שעות של עמל ואגלי זיעה הנוטפים על הגמרא עד לידיעתה בשלימות – אתם זוכים למלא שני תפקידים נעלים – פתיחת עיניהם וליבם של ישראל, והגנה עליהם. אתם אלה הראויים להתפלל לאבינו שבשמים שיערה רוח טהרה ממרום, רוח של אהבה ואחוה שיכירו וידעו הכל במעלתם של לומדי התורה ושרק בזכותם מתקיים תנאי כניסתנו לארץ.
ובשכר זה יקוים בנו "הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם", "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". ובזכות אברכים ובחורים מופלגי תורה, נזכה להתגשמות הפסוק "קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ", וכפירש"י: "משנאיך – אלו שונאי ישראל שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם..", ומה אנחנו ממשיכים לומר? "כי מציון תצא תורה" – שהלא כאשר מתקיים "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם", מתקיים גם המשך נבואתו של ישעיהו הנביא "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
ברכה מיוחדת לראשי ועסקני הארגון הקדוש המוסרים נפשם בשליחותם, וכדברי ה"שפת אמת" (ויקרא תרל"א) המבטא בלשון קודשו את מהותו של המלאך: "כי באמת כל איש ישראל שנשתלח בעולם לעשות רצון אבינו שבשמים נק' שליח ומלאך. אך כי המלאך אין לו שום דבר רק השליחות… וצריך להיות כל מעשה האדם רק כדי להיות נעשה רצון ומבוקש השי"ת. ואז נקרא באמת מלאך שהרי מוצא לעצמו בכל מעשה שליחות וקיום רצונו ית'… כמו מלאך שעוסק תמיד בשליחותו ית' שאין לו דבר אחר בעולם". זכיתם לבטל גופכם ורצונכם באופן אדיר ונפלא, ואין לכם דבר בעולמכם אלא לקיים את רצון ה', יעזור השי"ת שתזכו להמשיך ולהגדיל תורה ולהאדירה מתוך בריות גופא ונהורא מעליא.
ובימים נשגבים אלו, בניסן עתידין להגאל, שתתקבלנה תפילותינו ונזכה לגאולה השלמה בקרוב בימינו.
