שמונה בבוקר, עשרות ומאות אלפי סידורים נפתחים ברגעים אלו ברחבי הארץ, ילדים וילדות רעננים ונרגשים לקראת היום החדש פותחים בתפילת שחרית בקולות זכים, צלולים, תפילת תינוקות של בית רבן. המילים יוצאות מפיהם במתיקות ועריבות "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".
אם נתבונן לרגע במילים אלו, בהן בחרו חז"ל לפתוח את תפילתו הראשונה של היהודי מדי יום ביומו, תעלה הפליאה מאליה. והרי אלו היו מילותיו של בלעם הרשע ובעזרתן בקש לקלל את ישראל. תקוותו היתה לעקור את בתי המדרשות, הישיבות והכוללים, קיווה שייחרבו ולא יוסיפו לעמוד עוד, והשם יתברך הפך את קללותיו לברכות. שנאמר: "וישם דבר בפי בלעם".
אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו. ביקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות – 'מה טובו אוהליך יעקב'; לא תשרה שכינה עליהם – 'ומשכנותיך ישראל' וכו'. אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, שנאמר: 'ויהפוך ד' אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ד' אלוקיך'.
כמה מרגש הדבר! כל אותן קללות שרצה בלעם להביא ח"ו על עם ישראל והשם הפכן לברכות – באו וחזרו לקללה ולפורענות לעם ישראל, והתקיימו בהם, מאחר שחטאו. רק דבר אחד נותר בברכתו ובעוצמתו: מה טובו אהליך יעקב – בתי מדרשות, מעוזי התורה.
מאז עד היום התרגשו ובאו על עם ישראל 'בלעמים' רבים ושונים, כולם הבינו את סוד מהותו של העם הנצחי ובקשו לעקור אותו מן היסוד. הגרמנים ימ"ש מיהרו לשרוף את בתי הכנסיות והישיבות הקדושות וכך רצו לעשות הקודמים והבאים אחריהם, ל"ע. אבל נצח ישראל לא ישקר.
בימים אלו, כשהחשש להמשך קיומו של עולם התורה עלה לכותרות, כשדברי הבלע(ם) מאיימים להטריד את שלוות הנפש, ניצבת אותה ברכה בפרשת השבוע בבטחה, בהבטחה. כי אהבך ד' אלוקיך…
