האם הסתכלת היום לשמים

לא, זוהי אינה כתובת גרפיטי על הקיר, וגם לא סטיקר על אחת המכוניות בפקק המשתרך. זוהי פניה אל כל אחת ואחת מאתנו. התבוננת היום מסביבך? מבעד לחלון האוטובוס או הבית? ראית את העצים המתנועעים ברוח ואת ענני הנוצה הקלילים משייטים בשמים?

אם לא, אולי כדאי שתעשי זאת כעת. שניה אחת של הצצה לעולם הסובב אותנו עשוי להפוך את היום שלפנייך ליום אחר, יום של אור ואמונה, יום מלא חיים.

בפרשת השבוע כתוב, "ויאמר ד' אל משה הן קרבו ימיך למות" ונשאלת שאלה פשוטה: וכי יש חיות לימים? כיצד יוכלו הימים למות? מדוע נקט הכתוב בלשון הזו ומה עלינו ללמוד ממנה?

מתרץ המדרש תנחומא ומבאר לנו יסוד מדהים וכך הוא אומר: "אלא אלו הצדיקים, אף על פי שהם מתים, ימיהם בטלים מן העולם אבל הם עצמם קיימים… שאפילו במיתתן קרואים חיים". המדרש מוסיף ומסביר את ההבדל המהותי בין הצדיק לרשע, הוא אינו מתמקד באורח חייו ובהשקפותיו, לא מדגיש את הנהגותיו של הצדיק ולהבדיל את אלו של הרשע. המדרש מביא עניין אחד ושורשי: הצדיק מביט בשמש ומברך את השם ואילו הרשע מתבונן בסביבה ואינו עושה כן.

הפרט הזה, הוא הסיבה שהופכת את ימיו של הצדיק לחיים ולהיפך, החיבור והקשר הרוחני שנוצר בליבו של האדם השלם כתוצאה ממבט פשוט ורגעי על העולם הסובב אותו היא היוצקת תוכן אל ימיו ומעלה אותם לדרגה של 'חיים' האין זה מדהים?

וכי מה רוצה מאיתנו הקדוש ברוך הוא? שנעבוד אותו, שנרגיש תחת השגחתו ואהבתו הבלתי פוסקת, שלא נרגיש ולו לרגע אחד רחוקים או מנותקים חלילה. והדרך לכך כה קלה ובהישג יד, בחלון הבית! זה שפונה אל החצר האחורית והעזובה או אל הכביש הסואן, שמביא אלינו את המראות השונים, השמים הפרוסים והשמש המאירה מעלינו בכל יום מחדש ברחמיו המרובים.

בעיצומם של הימים הנוראים, רגע לפני החיתום, כשסימן השאלה "מי יחיה ומי ימות" מטלטל מעל ראשינו. ובפרט בעת טרופה שכזו, בה אין מי שיוכל לשער את שעתיד להתחולל אפילו בעתיד הקרוב. כשנתפלל ונבקש "זכרנו לחיים" לא נשכח לכוון ולהתחנן על חיים שיש בהם, על חיים של ממש, מלאים באמונה טהורה וקרבת אלוקים בכל רגע ורגע, "למענך אלוקים חיים".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן