"ילד שובב הייתי", מספר בנו של רבי בן ציון פלמן זצוק"ל, "ואחרי מספר פעמים בהם קפצתי על המיטה בחדר הילדים היא התפרקה לחלקים, הקרש הארוך שהחזיק את כל המיטה ניתק ממקומו ואבא זצ"ל מיהר לתקן ולהרכיב את המיטה בשנית.
לפני שהתחיל ביקש ממני אבא לשמור על הקרש הארוך בו היו נעוצים מספר מסמרים גדולים. אבל מלאכת התיקון היתה מרתקת ומעניינת ואני הנחתי את הקרש על הרצפה ונעמדתי להביט בידיו העמלות של אבא.
"תוך כדי עבודה, מבלי ששם לב לכך, התיישב אבא על הקרש ושלושה מסמרים גדולים ננעצו בבשרו. שמעתי גניחה, הסתובבתי, וראיתי לתדהמתי את הדם המטפטף. נחרדתי והצטערתי מאוד, הבטתי בו, אך הוא לא אמר מאומה רק חשק את שפתיו בכאב. פרצתי בבכי ספונטני.
"אבא", אמרתי לו, "עשיתי משהו לא טוב, אני מצטער, אני רוצה לעשות טוב!" אבא הישיר מבט חודר לעברי, התעלם מהדם ומהכאב, ואמר לי נחרצות: 'יצחק, אם אתה רוצה לעשות לי טוב, תשב ותלמד, זה יעשה לי טוב'".
המסמר חדר לעומק מילימטר? המשפט חדר לעומק קילומטר…
בשבועות הקרובים ה'מלמד' בחיידר היה מופתע מההתקדמות הלימודית שלי. אבל לא יכולתי להסביר לו, והוא לא יכול היה להעלות בדעתו, כמה דם שפך אבא בשביל כך.
"איש אשר רוח בו" (כז, יח) נאמר בפרשת השבוע, איש רוח, מעלה נשגבת ומרוממת שכולנו שואפים להגיע עדיה.
האם חשבנו לעצמנו פעם, איזו רוח נושבת בנו? בבית שלנו? מהי המנגינה הנשמעת לאוזני ילדינו?
ר' בן ציון פלמן זצוק"ל היה אומר: במידה בה מקפידים ההורים על שמירת המצוות, כך ייחרט הרושם בלב הילדים. כאן החינוך מתחיל וכאן הוא מסתיים!
אם נקח את הדברים לתשומת ליבנו, נשתדל להפיח בבית אך רוח של טהרה וקדושה, רצון להתעלות ולעשות הטוב והישר בעיני הקדוש ברוך הוא, נזכה לראות בע"ה את הילדים פוסעים בדרך הוותיקה והישרה, ברוח ישראל סבא, ועושים ומרווים אותנו בנחת רוח אמיתית.
