במחיצת הגאון החסיד רבי אליעזר דוד זצ"ל, חשו בעליל ענוות תום, גאונות עצומה ובקיאות מופלגת במכמני תורה, בשילוב חריפות ושנינות שאפיינו את דמותו רבת האנפין, יחד עם זיכרון מפליא, בו אצר לפרטי פרטים מאורחותיהם והנהגותיהם של צדיקים במחיצתם חסה והסתופף. שחזרנו מאוצר פניניו שהעלינו בשעתו על הכתב בגודל מעלת ימי החנוכה.
אור למטה מעשרה
וכך פתח הגה"צ רבי אליעזר דוד את שיחו: "ימי החנוכה המה ימים המאירים ביותר, וכל אחד יכול ליהנות מהאור. בעלי מדרגות בוודאי משיגים אורות גבוהים בימים אלו, אבל גם נחותי דרגה יכולים להגיע לאורות מיוחדים.
"בספרים הקדושים הפליגו במעלת ימי החנוכה ועל הסגולות והאוצרות המיוחדים המושפעים במיוחד בשעת הדלקת נר חנוכה. וכך מובא בספה"ק 'מאור עינים' (דרוש לחנוכה), כי כאז כן עתה, בכל דור, בבוא עת וזמן מצוה זו של הדלקת נר חנוכה, כביכול השם יתברך מוריד את עצמו למטה מעשרה אל האדם לקרבו, לכן אמרו חז"ל 'פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה'.
"והנה הפתילות הם בני אדם שאין נדלקין בשבת – שהאור אין נאחז בו מחמת שהפתילות לא טובים, ואי אפשר לעלות ושיאחז בהם האור, ובחנוכה כן מדליקין בפתילות אשר לא טובים, כי השם יתברך כביכול, בעצמו מוריד את עצמו אל האדם ומאחיז בו את האור, להדליקו ולשוב ולחזור אל השם ולעובדו בהתלהבות ובשכל גדול כנ"ל, וזה נעשה בכל שנה בבוא הזמן של מצות חנוכה. וגילוי מדרגות אלו מובאים גם בספרים הקדושים".
'שהחיינו' טרם עלה לעולם העליון
הוספנו את ששמעתי ממו"ז הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל, שסיפר את ששמע מהגה"ק רבי יהודא הורוויץ זצ"ל מדז'יקוב זי"ע: שהרבי מאטיניא היה גאון עולם, ואמר ששמח לעלות לעולם העליון, אבל הוא רוצה לעשות 'שהחיינו' טרם עולה לעולם העליון. וכן היה שנסתלק בליל ראשון של חנוכה – כ"ה בכסלו, העמידו את המנורה להדלקה וברך 'שהחיינו', ולאחר מכן הסתלק. ואמר שהכין את עצמו להסתלקותו, כמו שחתנים מכינים עצמם לחתונה. ואכן הייתה אצלו חתונה, כי מי שמכין עצמו לעולם העליון, הרי הוא בשורה טובה לו שעולה למעלה.
ענה וסיפר הגרא"ד זצ"ל בנועם שיחו ומתק לשונו, והצביע למובא בספר 'מפי ספרים וסופרים' על המועדים:
"הרה"ק רבי חיים מאטיניא זי"ע היה מתלהב מאד בחג החנוכה, וראו בזיו עבודתו יותר ממה שראו אצלו בשאר החגים, ואכן זכה שנסתלק ביום ראשון דחנוכה לאחר שהדליק את הנר הראשון.
"שמעתי מאדם נאמן מאד, הרה"ח רבי שמעלקא גריפל זצ"ל, שבעצמו ראה את עבודתו השגיבה, ואלמלא שמעתי ממנו את הדברים לא הייתי מאמין לזה, וגופא דעובדא הכי הוה: ערב חנוכה אחרי הצוהריים, כשהיה הרה"ק מאטיניא בבית חולים שכיב מרע ומסוכן מאד; ראה איך שהכינו לו מנורה פשוטה שיוכל להדליק בו הנרות לפנות ערב, והבחין שלא הביאו לו את המנורה שהיה רגיל להדליק בה כל ימיו. שבמנורה שלו היו לו עוד כמה הידורים, שהיה נעשית מכסף וכדומה להידור המצווה, לכן ציווה על העומדים סביבו שילכו שוב לביתו ויביאו לו את המנורה שלו דווקא. הסובבים אותו שהבינו ששעותיו ספורות ולא נשאר לו זמן רב לחיות, חששו דאדהכי והכי לא יזכה כלל להדליק את הנרות, וניסו להסביר לו ולשכנעו שאולי עדיף שידליק עתה במנורה הפשוטה מאשר לא ידליק כלל, כי יעלה כבר לעולם שכולו טוב. אומנם הוא לא שת ליבו לדבריהם ושלח אותם להביא את המנורה שלו. ואכן, כשחזרו והכינו את המנורה, הדליק עליה בברכה ובצלילות הדעת, ורק אז נסתלק לעולמו, זכותו תגן עלינו. והרה"ק רבי יהודה'לע הורוויץ מדז'יקוב זצוק"ל, היה מתלהב מאד מעובדה זו, שרואים בה מעט מגודל קדושתו".
האיך עושים את ה'הכנה' למצוה
המשיך הגר"ד פרידמן בנועם שיחו ואמר: "ברם צריכים לדעת איך לגשת למצוות ההדלקה, שכן ישנם אנשים, המדליקים גפרור ובזה מסתכם מצוות נר חנוכה ויוצאים ידי חובתם וחסל. מאידך, יש הניגשים בהכנה גדולה טרם מעלים את האור ומדליקים את הנרות, מטיבים את הפתילות, מכינים את הבזיכים ומוריקים את השמן. בשעה זו מתבוננים בניסים שהקב"ה עשה לישראל וכדי לפרסמם ציוונו להדליק נר חנוכה. גם מי שאינו בעל מדרגה, ליבו בוער בקרבו ויודע מרת נפשו ושפלות מצבו, ומפיל תחינתו: רבש"ע יה"ר מלפניך שנרות אלו יאירו אפלתי, ומעט מאור נרות החנוכה ידחה הרבה מהחושך הסובב אותנו.
"וכך גם אמר הרה"ק בעל ה'בית אהרן' מקארלין זי"ע בתורתו לחנוכה (הובא בספה"ק מח עב), אודות הכנה לנר חנוכה, שאין אנו יודעים איך לעשות את ההכנה למצווה, וצריכים אנו לפחות להתבייש ע"כ שאין לנו שכל לעשות זאת: 'און דאס איז טאקי דיא הכנה פון די מצוה', – וזאת ההרגשה, הבושה שאין לנו שכל לעשות הכנה למצווה זו, הרי שזו היא אכן ההכנה של המצווה.
"והוסיף לבאר על אומרם ז"ל: 'עד שתכלה רגל מן השוק' שפירושו שבזמן שנגמר בחינת ה'רגליים' – היינו בדורות הנמוכים של עקבתא דמשיחא, גם הם יתמלאו אורה וקדושה במצוות נר חנוכה. כשאדם מתבונן בזה, אז על אף שהוא במצב נמוך בעיניו, בשפלות מצבו מתעורר הוא להדליק נר חנוכה בפנימיות הלב ובהתרגשות פנימית, ואז בכוח המצווה להגביהו מאוד מאוד, באור הנרות להאיר את נשמתנו".
התלהט הגראד"פ והמשיך: "אם מדברים על ההכנה, איננו מדברים על ההכנה של לימוד ההלכות על בוריין, שזה דבר פשוט, שכל יהודי צריך לדעת ההלכות טרם ניגש למצווה, וזה הכנה דהכנה של המצווה. אנו מדברים על להיות עסוק ושמח עם המצווה עצמה. כפי שהנני זוכר את הרה"ק רבי יהודה'לע הורוויץ זי"ע שהיה בודק ומעיין איך לעשות המצווה מן המובחר, למהדרין מן המהדרין, וגם במצות עשה שהזמן גרמא היה מחפש מדי שנה בשנה להוסיף בהידור כדי לקיים המצווה ביתר שלימות. כמה ימים לפני חנוכה היה דן ומפלפל עם מקורביו בארוכה, עם איזה פתילות כדאי להשתמש בהדלקת נרות חנוכה? אלו דולקות טוב יותר? ואלו יפות ומהודרות למצוות נר חנוכה. מרוב אהבתו למצווה, היה תמיד מעיין עוד ועוד איך להוסיף ולקיימן בשלימותן ובתכלית ההידור".
קדושת ימי החנוכה
סיים הגה"צ רבי אליעזר דוד זצ"ל את נועם שיחו, ואמר: "ראוי ונכון ללמוד ולעיין בספרי החסידות בימי החנוכה. דברים נפלאים מובאים בספרים הקדושים ב'בית אהרן', ב'דברי חיים', ב'בני יששכר', ובמיוחד בספה"ק 'קדושת לוי'.
סיפר מרן אדמו"ר הרה"ק רבי ישראל מרדכי מראחמסטריווקא זי"ע מה ששמע מבעל המעשה, שהגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל קבע מקום תפילתו בבית החסידים אשר ב'בתי ראנד' בירושלים עיה"ק ת"ו, והיה נמנה בין המתפללים. שנה אחת טרם ימי חנוכה הראו להגרא"ז מלצר את הספר הקדוש 'קדושת לוי' ואמרו לו שספר זה מדבר בענייני חנוכה. ביקש ממנו הגרא"ז שיואיל להשאיל לו את הספר, ואכן נעתר הלה בחפץ רב והשאיר את הספר בידו. ויהי ממחרת נכנס הגרא"ז לבית המדרש לתפילת שחרית אחר שעסק בלימוד 'קדושת לוי' במשך הלילה שעות רבות, ומיד בכניסתו ניגש הגרא"ז אל החסיד ואמר לו: 'עד עתה לא ידעתי 'מאי חנוכה', כעת לאחר הלימוד ב'קדושת לוי' ידעתי מאי חנוכה!'"
צילום: שוקי לרר
