משנכנס אדר מרבין בשמחה
משנכנס אדר מרבין בשמחה. המקור הוא מדברי הגמרא (תענית כט ע"א) "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה" [וראה במאירי (תענית כט ע"א) מבאר ענין השמחה "הכל הערה שראוי להתפלל ולהודות לקל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באותו זמן"]. והובא במגן אברהם (סי' תרפ"ו סק"ה).
מאימתי זמן שמחה
בקובץ חודש בחדשו (גליון ע"א, ומובא בס' נט"ג עמ' תס"ד) מביא שסיפר הגה"ק בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זי"ע ששאלו תלמידי הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע את רבם על מאמר חז"ל (תענית כ"ט ע"א) "משנכנס אדר מרבין בשמחה", הרי כיון שאמרו בלשון 'מרבין' משמע שבאמת כבר צריכים להתחיל להיות בשמחה עוד מלפני שנכנס אדר, ורק כשמגיע אדר צריכים להרבות בשמחה, ולפני אדר לשמחה מה זו עושה, והשיב להם כי זמן השמחה צריכים שיתחיל מראש חודש שבט, תיכף שיוצאים מחודש טבת, ורמז לזה מה"ת (בראשית כ"ד פ"ב) "ויצחק בא מבוא באר לחי ראי" יצחק מרמז על שמחה, שהרי נקרא יצחק ע"ש צחוק ושמחה, ורמזה התורה ויצחק בא, מאימתי זמן השמחה, ע"ז המשיך הקרא כמשיב? מבוא באר, מאז נאמר בתורה (דברים א' ג') "בעשתי עשר חודש באחד לחודש הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר", שהוא ר"ח שבט, ותיכף בראש חודש שבט כבר הגיע זמן השמחה, ומשנכנס ארר "מרבין" בשמחה בתוספת שמחה על השמחה הראשונה עכ"ד.
גדר השמחה שמרבים באדר
גדר השמחה שמרבים בחודש אדר, כתב בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש בנימוקי אורח חיים (ד"ה אמנם) "…ובאיזה דבר שנוכל אז להרבות בשמחה מצוה איכא, וכל אחד ישער בלבבו ונפשו… ובאמת מצוה בכל מה דאפשר להרבות בלבו ובעניו בשמחה של מצוה, ולקיים דברי חכמים".
פעם בראש חודש אדר פתח כ"ק מרן אדמו"ר מפאפא זצוק"ל ואמר איתא בגמרא "משכנס אדר מרבין בשמחה" ולא נתפרש בדבריהם ז"ל איך ובמה להרבות השמחה, בניגוד להלכה המקבילה "משנכנס אב ממעטין בשמחה", שפירשוה בשו"ע דהיינו למעט במשא ומתן, ובבנינים של שמחה, ולא לעשות נשואין וכיו"ב, אין זאת אלא מפני שבנוגע לשמחה הדבר פשוט ביותר ואינו צריך אפילו לפרשו, הרי כתוב "פקודי ד' ישרים משמחי לב", אם כן פשיטא שהכוונה באומרם "מרבין בשמחה" להרבות בלימוד התורה המשמחת לב ומאירת עינים (תולדות ויחי יוסף).
השמחה בחודש אדר שזכינו להיות עם השי"ת
עיקר השמחה בחודש אדר הוא מה שזכינו להיות עם הנבחר. וכן כתב הרה"ק מאלכסנדר זי"ע בספרו ישמח ישראל (לראש חודש אדר – ולפרשת תרומה) "וענין השמחה היא לשמוח בהשם במה שזכינו להיות מחלקו ונחלתו, כדכתיב (דברים פרק לב פסוק ט) כי חלק השם עמו יעקב חבל נחלתו, וכדברי המדרש חזית הובא ברבינו יונה… ואיך נבואה שערי השמחה הזאת להכיר בחלק ונחלת השם תמיד, היא על ידי אהבת רעים ואחדות עם בני ישראל, וכאשר מבואר בפסוק מגילה דקטרוג זה הרשע ימח שמו היה ישנו עם אחד מפוזר ומפורד, היינו שכל הישיות והאיכות מעם הזה אינו אלא האחדות שביניהם, אשר עם אחד".
ביאור נוסף בזה שמרבים בשמחה בחודש אדר, ביאר בקדושת לוי (דרוש לפורים ד"ה לבאר מאמר) "כי עיקר השמחה לאדם בהעלותו הניצוצות לעבודתו יתברך, שהניצוצות נעשים לאדם שמעלה אותם כמו לבוש, ובזה מגיע לו השמחה, וקודם אדר הוא שובבי"ם שהוא העת העלאת הניצוצות לקדושה, ומשהגיע אדר כבר הגיע העת שהעלה אותם בשובבי"ם, ועתה באדר נעשים לו מלבוש, וגלל כן נקרא שמו אדר לשון מלבוש, כמו אדרת אליהו, וזהו מאמר חז"ל משנכנס אדר כשהגיע אצלו הלבוש מניצוצות הקדושים שהעלה בשובבי"ם, מרבין בשמחה, כי בא לו השמחה שהעלה אותם".
צילום: שוקי לרר
