אמת מה נהדר, פניו של רבן של כל בני הגולה שליט"א בעת תקיעת שופר. שלוה ורוגע טהורים נסוכים על פניו, ללא כל מתחים וחרדות, כל כולו מוכן ומזומן לתקוע קול שופר. שמחה של מצוה נמשכת על פניו בשעה שמביט בסידור מולו, אין לו דאגות כלל כי אם לקיים את רצון ד' יתברך.
והשלוה – משפיע אף היא על הסובבים, הקהל כולו מתרומם טפח מעל הקרקע, תקעו בשופר בכסה ליום חגנו. יום חג הוא! שישו ושמחו בשמחת יום טוב! בעל התוקע כבר בריכוז עצום מוכן ומזומן להפיק קול המחריד את הלבבות, לשבר כל עקמומיות שבלב.
ואז, כשפניו כבושות בסידור, אצבעו מונחת בסדר התקיעות, נשמע קולו של רבן של כל בני הגולה שליט"א, מכריז: "תקיעה". "שברים". "תקיעה". בזה אחר זה הקולות בוקעים רקיעים. אין מקום לנרווען. כל הקולות כשרים. והבעל תוקע – בנו חביבו, הגאון רבי יצחק שאול שליט"א, עוצם עיניו ותוקע עוד קול ועוד קול.
ארשת שפתינו יערב לפניך מלך קל רם ונישא – – –
מסורת התקיעות ממרן החזון איש
במשך שנים רבות ביקש רבינו הגדול שליט"א מבנו הגאון רבי יצחק שאול שליט"א, לתקוע שוב שלושים קולות אחרי גמר התפילה בראש השנה. הסיבה לכך משום שרבינו הגדול שליט"א סבר כי בעל התוקע הקבוע משנה מעט מהמסורת המקובלת ממרן החזון איש זיע"א, אך כדי שלא לביישו הוא שתק וביקש שוב לאחר התפילה לשמוע את התקיעות.
בשנים המאוחרות, כשהתחלף בעל התוקע ונשמע להוראתו, היה מרן שליט"א שבע רצון. אך בשנים האחרונות שמרן שליט"א מתפלל במניין מצומצם בביתו, ביקש מבנו שליט"א לשמש כבעל תוקע בראש השנה.
יצאנו איפה, לברר את המנהגים המיוחדים הנהוגים בתקיעות אלו. להלן רשימת הנהגות הגרי"ש קניבסקי שליט"א, בן רבינו שליט"א, המשמש בעל התוקע במחיצת רבינו שליט"א עשרות שנים, כפי שהבין בעצמו ודברים שקיבל מרבינו שליט"א.
מקור השופר
- את השופר קנה הגרי"ש שליט"א לפני שנים רבות מאיש מהימן מוחזק להגון (אך לא היה בזמנו הכשר רשמי). לאחרונה קנו שופר נוסף ובשעת התקיעות מונח גם הוא על השולחן, אולי יהיה בו צורך.
- למרן שליט"א יש שופר שקנה לפני שנים רבות אצל רוכל, אך אינו תוקע בו כי אינו רגיל בתקיעות והשופר עומד בלי שימוש.
ההכנות לתקיעות
- הגרי"ש שליט"א רגיל להתאמן על התקיעות מספר ימים לפני ראש השנה, על מנת שהתקיעות יעלו בקלות ובלא גמגומים.
- את השופר אוחז בימין כשפיו למעלה וכו', כפי שמובא בשולחן ערוך ומשנה ברורה.
- בעל התוקע (הגרי"ש) אינו לובש קיטל (אמנם במט"א נזכר שהתוקע לובש קיטל, ואפשר שהורגל מהשנים שתקע רק לאחר התפילה).
- בעל התוקע מכריז לקהל קודם התקיעות שיזכרו לכוון לצאת ידי חובה.
- מברכים שהחיינו ביום טוב שני על התקיעות, ואינו מקפיד ללבוש בגד חדש.
דיני התקיעות
- שברים: מדקדק להפריד מעט בין שבר לשבר, אך בין שברים לתרועה אין שום הפסק אפילו מעט שבמעט וכדעת מרן החזון איש (והטעם נראה משום שמנהגינו בשברים לעשות אוטו ולא טאוטו ולא טאו, ואם כן, אם לא יפסיק בין שבר לשבר נמצא קול אחד ארוך אלא שעולה ויורד ותנינא כל הקולות כשרים, לכן מפסיק, אבל בין שברים לתרועה אין מה להפסיק משום שעל כרחך מפסיק בטי"ת של תחילת התרועה).
- מדקדק שיהיו השברים מעט ארוכים ולא קצרים מדי.
- אורך הקולות: תוקע כל התקיעות וכל השברים אותו אורך וממילא בשל תשר"ת אינו מאריך יותר משאר תקיעות (ושמע מנכד ר"ש כהן שמרן החזון איש אמר לו שתמיד יתקע תקיעות ארוכות ושברים ארוכים).
- תרועה – לפחות 12 קולות קצרים.
- לא דקדק מאוד שיהיה הקול נאה, ואם ייצא קול צרוד וכדו' לא חזרו משום כך.
- כשיש קול הפוסל בטעות שצריכים לחזור על כך מתחילת הסדרה, לא נהגו לדפוק בשביל שהציבור ידע (אולי מפני שהדפיקות גורמות ליותר בלבול).
תקיעות מעומד
- תקיעות דמעומד תוקעים בחזרת הש"ץ ולא בלחש.
- אחרי התפילה לא תוקעים קולות של שיטות נוספות.
(תודה למערכת אלא ארבע אמות – הנהגות רבינו שליט"א, על עזרתם)
