"שמעתי שהייתה שבת מרוממת ומיוחדת וממש דבר מיוחד שיושבים בחורים וראשי ישיבות, וזה עושה קשר חזק מאוד בין רב ותלמיד, שזה כל הענין של הישיבה, להמשיך את מסירת התורה על ידי רב ותלמיד, ועד כמה שמחזקים את הענין הזה של רב ותלמיד ודאי מחזק את כל הענין של קבלת התורה", בדברים אלו פתח מרן הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א, ראש ישיבת סלבודקה וחבר מועצגה"ת, את השו"ת הישיבתי הנדיר שנעל את 'ועידת בני הישיבות'.
מאות בני עליה ממובחרי עולם הישיבות התאספו זו השנה העשירית ביוזמת 'איחוד בני הישיבות' לוועידה שהתקיימה בקמפוס המפואר של כרם ביבנה, לשלושה ימי התעלות ורוממות מיוחדת ולשבות בצוותא את שבת מברכין אלול במחיצתם של גדולי ישראל וראשי הישיבות שליט"א, כדי לקבל אמות מידה בדרכי העליה ולשאוב מלוא חופנים מרוח הגדלות והרוממות לקראת זמן אלול הבעל"ט.
הוועידה ננעלה בשו"ת ישיבתי נדיר עם מרן הגרמ"ה הירש שליט"א, המתפרסם כאן לראשונה, לכבודם ולתועלתם של רבבות בני הישיבות והאברכים עמלי התורה וכלל הציבור, לקראת תחילת זמן אלול הבעל"ט.
טעם וחיבור בלימוד ובעבודת ד'
מנחה הוועידה: זכינו ובאורח נדיר הסכים מרן רה"י שליט"א לענות בפרטות לשאלות שישאלו אשר הגיעו מתוככי בני העלייה שבאו לשבות בצוותא חדא עם ראשי הישיבות. נבקש מהגאון רבי רפאל גפן שליט"א, מראשי ישיבת "תורה בתפארתה", שישאל את השאלות קמיה מרן רה"י שליט"א.
הגאון רבי רפאל גפן שליט"א: כל הציבור פה צמאים לדבר ד', כולם רוצים לשמוע ולקבל ממרן רה'י שליט"א, ואני ניגש כשליח ציבור לפני רה"י שליט"א.
שואלים, איך מקבלים טעם וחיבור לעבודת ד', לפעמים יכולים להרגיש שהלימוד ועבודת ד' הם מצוות אנשים מלומדה, עושים כמו שקיבלו מהבית, וממילא אין חיבור כל כך לתורה ועבודת ד', רוצים להרגיש קשר להקב"ה, מהי הדרך?
מרן שליט"א: בוודאי, הדרך הכי טובה להתקשר להקב"ה היא ע"י לימוד התורה, התורה עצמה אותיות של הקב"ה, קשר של תורה מביא לתכלית עוה"ב הכי טוב והכי גדול, וגם בעוה"ז הדרך להתקשר לקב"ה ע"י תורה.
איזה תורה? יש ברבינו יונה בשני מקומות, על מה שכתוב בחז"ל במסכת אבות 'התקן עצמך ללמוד תורה', אומר רבינו יונה: התקן עצמך למעט בתענוגים כדי שילמד תורה הרבה, כמו שנינו פת במלח תאכל וכו'. כי המרבה בעידונים לא תשכון בתוכו החכמה. הלימוד של תורה בשביל שיכנס באדם, אם הוא מידי מגושם – הוא מבחוץ ולא נכנס בו.
במקום אחר אומר רבינו יונה בסוף פרק שלישי על דברי חז"ל, "אם אין דרך ארץ אין תורה רצה לומר שצריך לתקן את עצמו במידות ובזה תשכון התורה עליו אבל מי שיש מידות גרועות התורה לא נדבקת בו, התורה שאפשר על ידה להתקשר לקב"ה היא תורה שבנויה על מידות טובות ועל מיעוט תענוגים. כמובן לא להגזים במיעוט תענוגים אבל לא להגזים הפוך, היום רח"ל יש בעולם הישיבות הפוך, מידי מידי, ועצם הקשר לקב"ה עצמו חוץ מדרך התורה, לא פועל, שום דבר לא יכול לפעול כל זמן שאדם מגושם במידות גרועות זה סתירה לקשר עם הקב"ה!
השאלה הייתה איך מתקשרים לקב"ה, והתשובה על זה, לעבוד א. על מידות. ב. פחות גשמיות. וזה מתקן את התורה שתשפיע על האדם וזה עצמו יהיה גורם ישיר שע"י זה שייך הקשר לקב"ה.
איך מקבלים טעם בתפילה
בחורים שואלים – מענין לענין – ואולי באותו ענין, איך אפשר לקבל טעם וגישמעק בתפילה, לפעמים מרגישים שאין טעם בתפילה וממילא יכולים להרגיש שהתפילה למשא וזה מביא שמתפללים שלא כהלכתה, לדלג בפסוקי דזמרה, לבוא מאוחר ולצאת מוקדם, והכל מאותו שורש הכל שאין טעם בתפילה. איך מקבלים טעם בתפילה.
מרן שליט"א: זה ודאי שמה דיברנו ביחס לתורה נוגע לתפילה גם כן, אבל חוץ מזה, חוץ מהסיבה הזו מה אפשר לחזק בתפילה, אני חושב שאע"פ שכל אחד מבין פחות או יותר כל מילה מה שכתוב בפירוש המילות של התפילה, אבל מי שילמד את התהלים שרוב התפילה מבוססת על זה עם מלבי"ם ועוד מפרשים, זה תפילה אחרת לגמרי, יש הבנה יותר עמוקה.
בתפילת שמו"ע אין את התהילים, אבל יש ספרים אבודרהם ועוד. להיכנס לתוך התפילה, להבין יותר מה שמתפללים, לא באופן יבש לומר את המילים, להבין יותר, זה יגרום שהתפילה תהיה יותר.
דבר שלישי, להבין מהי צורת התפילה, מהי תפילה שהאדם בא לקב"ה ואומר אני כלום והכל מהקב"ה, כמה שכתוב במפרשים, מהי עבודת התפילה, הרי אדם בא לבקש, ואיפה העבודה, אלה מפרשים המהר"ל ועוד. עצם הדבר שאדם מרגיש שהוא כלום והכל בא מהקב"ה ואין לי שום דבר מבלעדו ולכן אני בא לבקש ובצורה הזו אני מבקש, זוהי עבודה. אם אדם מבין מהי עבודה ומתפלל בצורה כזו שאני מבקש כי אני כלום-כלום, זה ייתן יותר כח וגישמעק והבנה בתפלה.
ניסיונות
שואלים, בדור אחרון התרבו ניסיונות גדולים ממכשירים טמאים כידוע, וגם גדולים וטובים נפלו בזה, למרבה הכאב. ב"ה, בציבור פה אין שייכות לזה, אבל מי יאמר זכיתי ליבי והיצר הרע אורב בפינה, ומחפשים מה הדרך לכו בה, לשמור עצמו מהניסיונות שלא יבוא לידי מכשול ח"ו.
מרן שליט"א: דבר ראשון אדם צריך לדעת: כתוב בחז"ל מפורש שהקב"ה אינו מנסה את הרשעים שאינם יכולים לעמוד, את מי מנסה? את הצדיקים, שנאמר, ד' צדיק יבחן. זאת אומרת שאם יש לבחור ניסיון זה סימן שהוא יכול לעמוד בו, אין דבר כזה אין ניסיון שלא יכול לקיים. אתה יודע שאתה יכול לקיים כי קיבלת את הניסיון, אם לא – לא היית מקבל את זה.
ואם תחשוב שע"י הניסיון אני אבוא אל המטרה, אחת המטרות של ניסיון היא להוציא מהכח של האדם לפועל, וזה יביא לי את זה. כשאדם חושב על זה, וגם שיחשוב, ד' עושה לי ניסיון, אדם חושב קשה לי, אל תחשוב על הקושי, תחשוב כמו שלאברהם אבינו היה ניסיון 'ויאמר ד' אל אברהם', כך 'ויאמר ד' אלי'… זה ניסיון שד' עושה לי שאני יכול לקיים, כך לחשוב, ד' עושה לי ניסיון שאני יכול לקיים. אם חושב כך, ודאי יוכל להתגבר. אם עושה כך, ודאי יקיים את זה, וזה אחת מהסיבות שניסיון שד' נותן הרבה שכר. למה? בגלל שעמד בניסיון. אם יבין את זה, ייתן לו את הכח כשיודע שד' עושה את זה בשבילו.
שאלה: לכתחילה ודאי היה ראוי להתרחק מזה, לברוח מהניסיון.
מרן שליט"א: ודאי, אבל אם בא הניסיון זה סימן ששלחו לו שיתגבר.
לימוד לא לפי מסגרת הישיבה
שאלה: בישיבות יש מהלך אחיד של לימוד שכולם לומדים באותו מהלך, ולמעשה יש הרבה שמרגישים שעל פי טבעו נמשך יותר לבקיאות והלכה, ובכולל יש מסגרות שונות ואפשר לבחור מה שליבו חפץ, בישיבה אין את האפשרות הזו, ומה הדרך להצליח מי שמרגיש שטבעו נוטה ללימוד אחר, האם ללמוד לא כמו כולם, או שילמד קצת מה שליבו חפץ.
מרן שליט"א: מה שאדם יעשה אח"כ יהיה מה שיהיה אבל צריך להיות מבוסס על רמה מסוימת מה שנקרא שיודע ללמוד ובישיבה לומדים הענין, לקבל את היסודות הכללים בראשונים ומקבלים סברות כלליות דרך דיוק ודרך חידוש, והדברים האלו הכי טוב נשים נזיקין, כך הוחלט שזה הכי טוב לדעת סברות התורה, יסודות התורה. דרך הדיוק ודרך החידוש הם דרך נשים נזיקין, זה מה שכל אחד צריך נשים נזיקין, אחר כך ישתמש בזה לשאר חלקי התורה, אבל צריך להתחיל בזה.
עכשיו, בתוך נשים נזיקין גופא שלומדים על המקום יש כאלו שצריכים קצת להקיף יותר, כל אחד צריך לדעת מה הדרך שלו, וגם בדרך סברא, יש כאלו שיכולים ללמוד סברות עמוקות אפילו כוועצ' סברות, ויש הרבה שלא יכולים, ויש הרבה בחורים שעושים חיקוי של מישהו אחר, ונופל, כל אחד צריך ללמוד בצורה שמתאימה לו ביחס לסברא, ואיזה סוג ספרים, נאמר למשל, ר' ברוך בער זה ספר עמוק, לא כל אחד יכול ללמוד בזה, אבל ספרים אחרים כמו ר' אלחנן, לדוגמא, יכול כל אחד, וצריך כל אחד לעצמו, ולברר אצל רה"י מהי הדרך שלו ללמוד, אם יש בחורים יחידים מסוימים שלא מתאימים לשום דבר, יש ישיבות ומקומות מסוימים, אבל באופן כללי, בחור יכול למצוא בתוך הישיבה לפי דרך הלימוד היום את דרך הלימוד המתאימה בשבילו וגם לבחור את הישיבה שדרך הלימוד מתאימה בשבילו ויוכל לגדול בזמן הישיבה.
הדרך להיות שקועים בלימוד וניסיונות דורינו
שאלה: מהי הדרך להיות שקועים בלימוד ומנותקים מכל הוויות העולם שקיבלנו שכך צמחו בדורות הקודמים וגדלו ת"ח, והיום יש כל כך הרבה עניינים רבים שבאים לבחורים, כל מיני נייעס ופוליטיקה, מה לעשות.
מרן שליט"א: כל דור יש לו את הניסיון שלו. לפני חמישים שנה היה ניסיון ציונות, אתם יודעים מה היה אז? זה תפס בחורים איך אנחנו לא הולכים לצבא. היום אין לאף בחור בדרך כלל רגשות אשמה למה הוא לא הלך לצבא, אבל זה היה הניסיון אז, הציונות והרוח של ארץ ישראל וכו', יש ניסיון, לא להגיד שאז לא היו ניסיונות, כל דור ודור יש את הניסיון שלו, היו דורות שהיה ניסיון של השכלה, הניסיון של הדור שלנו בעיקר זה גשמיות ועצלות, וצריך להתגבר על זה, אבל לא לרמות את עצמנו שאנחנו חלשים כי יש ניסיונות, אז היו ניסיונות אולי חזקים יותר, כל אחד צריך לעשות מה שצריך לעשות נגד הניסיונות האלו.
שואלים מה לעשות בשביל שלא יתפוס את הראש, שלא יהיה שייך לדברים האלו.
מרן שליט"א: לא לשמוע לנייעס! זה הניסיון! לא לשמוע, לא לקרוא. בחור ישיבה לא צריך לקרוא שום דבר!
שאיפות גבוהות
שואלים, לכל הבחורים יש ב"ה שאיפות גבוהות והרבה פעמים השאיפות הרבה מעבר למה שאוחזים, איך צריך להיות, האם צריך שאיפות גבוהות או איפה שאוחזים.
מרן שליט"א: בחור שמפחד שאם ילמד מידי חזק יכול ח"ו לגרום לו איזה משהו בבריאות הנפש, כל זמן שבחור אפילו מטפס גבוה אבל מרגיש בשמחה וטוב אין בעיה, ואם מתחיל להרגיש לחץ ומה שעושה זה נגד רצונו, כאילו דוחף את עצמו ואין לו הנאה ודוחף, זה דבר שצריך לחשוש, אבל כל זמן שקשה אבל בסדר הוא שמח ויכול להתבדח אין בעיה.
ייאוש מאלול
ב"ה מגיע חודש אלול, ויש בחורים שמרגישים מראש שמיואשים כבר, שהעבודה של תשובה היא עבודה קשה ולא יודעים אם יוכלו להחזיק בקבלה, מה הדרך שהעבודה של תשובה לא יהיה למשא.
מרן שליט"א: קודם כל יש סיפור על החזו"א, שמישהו הגיע לחזו"א ואמר לו שכל שנה הוא מקבל על עצמו ואחרי חודש חודשיים הוא נופל, ואמר לו תעשה עוד פעם כך, מה אכפת לך אתה מרוויח חודש חודשיים!… מה אכפת לך…
אבל האמת היא כך: רבינו יונה אומר ביסוד התשובה, שאדם עושה תשובה יחשוב על עצמו אני עכשיו פנים חדשות באו לכאן, אני משהו חדש, ואני עכשיו מתחיל עוד פעם ויעשה מאה אחוז, ובבחינה מסוימת כל אחד שבא לאלול הוא פנים חדשות באו לכאן, מאלול הקודם. א. הוא יותר מבוגר בשנה אחת, ויש לו יותר שכל וכח להחליט. ב. הוא למד תורה שנה שלימה!
אני זוכר שהיה בחור שסיפר לי איפה שלמדתי בישיבה קטנה בחו"ל היה המג"ש ר' זיידל אפשטיין שהיה אחר כך משגיח בתורה אור, הוא היה תלמיד של ר' שמעון שקופ, ואמר לי שבסוף השנה שאל בחור האם השתנית, באותו הרגע אמר לא, אבל פתאום אמר הבחור, אני רואה שדברים שהקלתי עליהם היום אני כבר לא מיקל. בלי לדעת הוא עלה. כל אחד למד שנה שלימה, ובפרט בחורים צעירים שלמדו טוב אז זה לא אותם הבחורים, פנים חדשות באו לכאן, ואי אפשר לשאול ולומר לא הצלחנו, הצלחתם! אתם משהו אחר! ב"ה, כן תצליחו, בע"ה, ואם ח"ו נופלים אבל מה שעשיתם זה טוב.
שאלה: ישנן רוחות ברחוב וישנם כאלו שמרגישים חלילה שאנחנו משתמטים ולא נושאים באחריות הכלל.
מרן שליט"א: אפילו מי שיש לו איזה הוא אמינא כזו הרי זו שטויות והבלים שכל אחד מרגיש, אני חושב אם ח"ו יהיה פה איזה פחיתות של תורה רח"ל… אני לא רוצה אפילו להגיד בפה! כל מה שהמדינה כאן עומדת זה רק בגלל התורה שלנו, זה דבר פשוט בתכלית הפשטות.
אדם שמרגיש שאינו ראוי
שאלה: יש לפעמים מצב שבחורים מרגישים בדברים מסויימים שאין להם בחירה, מרגישים שזה מעל הכוחות שלהם ומתייאשים להילחם החלק הזה הוא לא בשבילי, ומרגישים שלא יכולים להקל בזה ואין להם כוחות האם זה נכון ואם כן מה העצה לעמוד בזה.
הח"ח אומר דבר אחד שהיצה"ר פועל בשני כוחות, אם רואה אדם שבגלל ענווה רוצה לעשות דבר טוב מכניס לו גאווה, וכן להיפך, אם בחור אחרי השבת הזאת החליט אני באלול הזה יעשה דברים מסוימים של התמדה של תפילה, כל מיני דברים, פתאום הוא חושב, אני? אני עשיתי כך ועשיתי כך, איך אני יעשה את כל זה? זה בשביל צדיקים ואנשים אחרים, לא בשבילי. אומר הח"ח, זה אחד מדרכי היצה"ר, ואם נכנס לבחור רגש נחיתות זה שידע שזה יצר הרע, ושיעשה, ולא יפחד ללכת לגדלות. אל תפחד.
חששות על הפרנסה
יש חוששים בזמן הזה שהיוקר יאמיר וכל אחד השאיפה שלו בע"ה להיות בן תורה שקוע באהלה של תורה ונכנסים חששות בלב איך יסתדרו עם הפרנסה ועם הדירות וכו'.
מרן שליט"א: יש פה ב' שאלות. א. איך יתכן שכל רבותינו אומרים לא ללמוד מקצוע באקדמיה, מי יפרנס אותנו. התשובה: אפילו אין תשובה מי יפרנס, אבל הבעיה שאקדמיה משנה את כל התכלית של כל הדבר, אקדמיה גם אם לא עושה מחללי שבת ושלא מקיימים מצוות, אבל מוריד יראי ד' ועובדי ד', כבר לא כל התכלית שלו עבודת ד', זה האקדמיה מוריד, ולכן לא יתכן שאנחנו נשתמש עם אקדמיה בשביל שנוכל לעשות כולל עם אקדמיה זה תרתי דסתרי.
ב. למעשה מה יהיה, מה שיהיה הקב"ה יעזור לאלו שלומדים, וגם אם נתרגל לפחות גשמיות ולחיות יותר בצמצום אז כל הבעיות לא יהיו, חלק גדול מהבעיות שיש הרבה אברכים שמחליטים לחיות ברמה כמעט כמו בעלי בתים וגם להיות בכוללים, וזה תרתי דסתרי! צריך להקריב! שתהיה הקרבה, והקב"ה יעזור.
ניסיונות של ביטול תורה אצל בחורים
יש הרבה בני עלייה שרוצים לנצל את הזמן, ולמעשה בפועל יש הרבה ניסיונות לדבר דברים בטלים באמצע הלימוד, או לישון מאוחר ולבזבז את הזמן וכן שישי שבת יצה"ר בפני עצמו, ומקבלים על עצמם מחדש, ונופלים. מה לעשות.
מרן שליט"א: בחור לפעמים לא למד טוב בסדר או מגיע באיחור ומחליט החלטה גמורה, מחר אני יקום בזמן, ומחר… אותו הדבר… הסיבה היא שקודם כל צריך ב' דברים: צריך לבדוק מה הסיבה שמאחר, בדרך פשוטה, בחור הולך לפנימייה עם כוונה ללכת לישון, אבל בדרך יש קבוצה של בחורים מדברים משהו מעניין והוא הולך לשמוע מה מדובר שם, וזורק מילה אחת ועונים לו, ולמעשה תופס את עצמו שעתיים אחר כך עם מה שקרה…
אם רוצים לעשות בצורה קלה, ואם רוצים לעשות החלטה, צריך לחשוב כך, מה הסיבה למה אני לא בא מוקדם, זה לא יצר הרע של שינה, אלא יצר הרע של דיבור בלילה עם החברים. הבעיה שהוא ישן מאוחר מתוך דברים בטלים, לכן הוא לא קם. צריך להחליט שלא לדבר, אבל לא להפסיד, הוא מרגיש שהוא מפסיד את החברה, לכן צריך לעשות חשבון, מצד אחד הוא מרגיש אם אני לא אעשה את זה אני יפסיד את החברה, שיחשוב ברצינות מה עדיף לי, להפסיד את החברה שמדברים כדי שאוכל לקום ללמוד יותר טוב, או לא, שאני מעדיף את החברה על חשבון זה.
אם כך שם את השאלה וחושב, לא סתם רק שמחליט אחת ושתיים, אלא שיחשוב מה מפסיד מזה שאני נשאר כאן, ומאבד את כל החיים שלו בישיבה, אם בא בחשבון רואה שזה שטויות בשבילו להישאר בלילה לדבר ולהפסיד את הלימוד בבוקר, ואז מחליט – הוא לא ייפול, כי חשב. ואולי עוד יותר, לא רק זה, גם בחדר שלו עצמו יש ספרים מעניינים, כמובן דברים כשרים, אפילו ספרים על הרב מבריסק וכדו', שיעשה חשבון אם זה שווה לו על חשבון העלייה שלו, ואם עושה חשבון כראוי, זה הדרך איך שלא נופלים.
שאלה: למעשה כדאי שבחור יקרא קצת בחדר ספרים על גדולי ישראל?
מרן שליט"א: אם יודע שלא ימשך ויכול לצמצם לכמה דקות, טוב, לפעמים רק מתחיל ואחר כך השעון נעלם.
הקב"ה ייתן שכל אחד ואחד יעלה ויעלה, שיהיה באלול ובכל החיים, עלייה אחרי עלייה בתורה ויראת שמים ומידות טובות לקדש שם שמים.
הגאון רבי חיים פרץ ברמן שליט"א:
אחרי הדברים האלו ששמענו כל המוסיף גורע, מודים לקב"ה שיש לנו רב'ה ומדריך שיכול ללמד אותנו בכל הליכות החיים, וכל הדברים שנאמרו פה הם קודש קדשים כזה ראה וקדש לא היתה מילה מיותרת לא צריך להסכים כיהודה וכעוד לקרא.
יורשה לי מילה אחת, הדבר האחרון שרה"י דיבר, חז"ל אומרים הלל אומר דלא מוסיף יאסף, רחמנא ליצלן מי שלא מוסיף מת. מה זה לא מוסיף, אומרים חז"ל שזה הולך על ט"ו באב, ולכאורה היה צריך להיות כתוב: "מי שלא לומד מת"! מה זה משנה לפני ט"ו באב או אחרי ט"ו באב, מי שלא מנצל זמן פנוי שיש לו קורה לו משהו רח"ל, המשנה לא העמידה את זה כך, הקב"ה ברא לילה לת"ת ויכל לחשוב שאדם קבע את הזמן של הסדרים, ואם כך בקיץ הזמן קצר יותר, אם יש זמן קצת אחרי סדר שלישי מתווסף זמן או נמרח זמן זה בסדר, וזה בא הלל ללמד, הלימוד של הלילה לא הפשט שיש זמן של לילה שצריך ללמוד, אלא הלילה הוא או לישון או ללמוד, אין דברים אחרים.
שהקב"ה ישמור אותנו כי הלל אמר על זה דברים קשים! רבינו יונה אומר שאין זה עונש, אלא אם חלילה אתה לא מנצל את הזמן שנתנו לך למה אתה חי, הזמן שאחרי סדר שלישי עד השינה לא יהיה זמן שנמרח. הצלחה לכולם.
