ברוכים הבאים למדורינו, ברוכים השבים וברכת ברוך הבא לחדשים המצטרפים.
במדור הקודם עסקנו ביהדות יוגוסלביה שנקראת היום סרביה, על תהפוכות הגלות המרה והמאבקים הפנים עדתיים בין קבוצות של שומרי אמוני ישראל למחדשים שניסו לקעקע את מעמד הרבנות והקהילה, כשבשם צו הקדמה בעטו ביקר ובמקודש מדורי דורות.
***
אתחיל דווקא בהקשר מעניין של חג הפורים הקשור לקהילה עתיקת יומין זו המוכיחה עד כמה היא קדומה. כשמחטטים לחפש מידע היסטורי על הקהילה, נתקלתי בקושי רב, כמעט ואין עדויות על חיי הקהילה לפני הכיבוש העות'מאני/טורקי.
אחת ההוכחות לקיומה של הקהילה עוד מימי הביניים, הרבה לפני הגעת העות'מאניים, היא מסורת קריאת מגילת אסתר כהלכה, שבערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון נקראת בט"ו באדר ולא בי"ד באדר שהייתה נהוגה בקרב יהודי בלגרד.
אך כל זה לא פותר אותנו מהתעלומה הגדולה על הרדידות היהודית שהייתה ועודנה כיום בקרב יהודי בלגרד, כשלא רבים החזיקו במסורת אבות, שהתחלנו לעסוק בו במדור הקודם.
על מנת להבין את הרקע ההיסטורי, איך ערוגת שושנים מצליחה להצמיח קמולים רדיואקטיביים מפיצי ניחוח רע וזר כל כך לכרם בית ישראל, נצעד קמעה שנים לאחור, נתחיל בתחילת שנות השבע מאות לאלף השישי (ת"ר).
***
השנה היא תר"ו – צו מלכותי נופל על יהודי יוגוסלביה האוסר עליהם לקיים חיי מסחר. בבת אחת, מאות משפחות של יהודים שהגיעו למעמד מכובד בקהילתם ובקרב גויי הארצות, שם טוב של סוחרים הגונים וישרי דרך ונקיי כפיים, הצו הנוראי האוסר עליהם לקיים חיי מסחר, משבית ושומט את הקרקע מתחת רגליהם, מרמת חיים של סוחר מצליח, אליה הורגלו, הם נאלצו להצטמצם, לחסוך בשביל מחיה, עבודות שבמעמדם עד עכשיו היו נחותות ושייכות למסכנים וללא מוכשרים, נהפכו בצוק העיתים למקור חיותם.
לא רק כלפי גויי הארץ נחלו ירידת ערך עצמי, אלא גם בקרב רבים מהיהודים שהיו אפעס מתנשאים מעליהם, פתאום הם חולקים אותו מקצוע נוודים עם שק סחורה שמיטלטלים בין בתי היהודים באימה שלא ייתפסו, כך שנשאר להם לנהל בתי מרזח במקרה הטוב, כשבעל האחוזה עושק אותם יום ולילה, או להיות חקלאיים, עודרי שדות וחולבי פרות לאדוני הארץ הגויים.
בתקופה זו, בשפל כלכלי, התדפקו המשכילים והרפורמים שנהנו מפטור ממשלתי שהעניק להם רישיון לסחור עם תנאי שהמסחר יהיה גם בשבת או שמחזיק הרישיון יתחייב על לימודי השכלה גבוהה לו ולצאצאיו (רק לי זה מזכיר מצע של כמה מפלגות באיזו מדינה ים תיכונית?…). הניסיונות – בהיעדר העמקה תורנית, כשהישיבות לא היו ממש נפוצות בחבל ארץ זו – היו קשים מנשוא, רבים מיהודי הארץ נהו אחר המשכילים והבכי והנהי היה לדורות. אולי עד ימינו.
***
כארבעים שנה חלפו, עד שבשנת ה'תרמ"ח לאחר קונגרס ברלין בו כפו על יוגוסלביה לבטל את חוקי האפליה, הם החלו את הסרת הגזרות ואיסור המסחר. שנה לאחר מכן, בתרמ"ט, שבו חיי היהודים למסלולם הקודם, לא לפני שגבו מחיר כבד משלמות הבית היהודי.
אכן, לאחר תקופה זו ועד מלחמת העולם הראשונה, גם לאחר סיום המלחמה העולמית הראשונה, מעמד הקהילות התפתח והתחזק וזכה לאוטונומיה יהודית מלאה, כשלפני מלחמת העולם הראשונה חיו מעל עשרת אלפים יהודים בבלגרד הבירה כשרובם (85%) היו משויכים לקהילה הספרדית שהגיעה למקום לאחר גירוש ספרד. היה מחוז אחד ביוגוסלביה שנקרא מחוז ווֹיווֹדינה שבו היו לקהילה האשכנזית רוב אורתודוקסי ומיעוט ניאולוגי…
כאמור, היהודי בגולה, נגזר עליו מאתו יתברך, לשאת עמו את מקל הנדודים ומלחמת העולם השנייה תפסה גם את יהודי יוגוסלביה.
יום ראשון אביבי ונאה היה בט' ניסן תש"א, כששמי יוגוסלביה הבהירים קדרו והזילו דמעה, עת הצבא הגרמני הנאצי האכזר פלש אליה, כבש אותה בסערה בימים ספורים. הנאצים הארורים חלקו את שלל המדינה עם שותפיהם לציר הרשע, כשבלגרד נשארה בחלק של השטן הראשי מגרמניה ימ"ש.
במהלך שואת יהודי יוגוסלביה הושמדו למעלה מ-90 אחוזים מיהודי בלגרד. הגברים נשלחו למחנה הריכוז טופובסקה שופה ונורו למוות בגאיות ההריגה ביאיינצי, ביאבוקה ובקומודראז', והנשים והילדים נשלחו למחנה ההשמדה סיימישטה והומתו באמצעות משאיות גז, רובם המוחלט נשלחו למחנות ההשמדה. הי"ד.
***
לפני כשלושים שנה, עת יוגוסלביה התפרקה ועל חורבותיה הוקמה סרביה, היה מצב היהודים מבחינה כלכלית מצוין, אך כפי שכבר ראינו הרבה פעמים במהלך הדורות, 'וישמן ישורון ויבעט', חיי הקהילה מבחינה רוחנית הגיעו לשפל המדרגה, נישואי תערובת פשו בחברה, עד שכמעט והביאו כליה על שם ישראל, רח"ל.
שוב אנו נתקלים בזוועה הגדולה, בשואה הרוחנית שהמיטו המחדשים, הם המחבלים בכרם בית ישראל.
כיום, נעשים מאמצים להציל ולשמר את מה שנותר מהקהילה, במקום קיים בית כנסת ובו מנין רק בשבת בבוקר… כשתפילה בפי כולנו שנזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
כי זאת עלינו לשנן לנו ולהעביר כמושכל ראשון לבנינו, כלקח נצחי חי וקיים לעולם, כשהעוגב בבית הכנסת משמיע את צלילו, השמיים דומעים ובוכים. וכשהשמיים דומעים ובוכים רח"ל, אנו נאספים לתפילות בבתי הכנסיות ובבתי התפילה הטהורים, שיבטלו מעלינו גזירות נוראיות ואכזריות, מפאת חילול מקום משכן ד'.
גוט שאבעס קוראים יקרים ואהובים.
