ברוכים השבים למדורנו יהדות בגולה, כשהשבוע הנמהר שעבר על כל בית ישראל לא פסח על בני הגולה. חמיצות פנים שנראתה על פני כל, תוספת פרקי תהילים שנאמרו בסיום כל תפילה לרפואת הפצועים באסון הר מירון, קשרו את אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה…
זכורני, לפני ל"ג שנים, באירוע מפגש מנהלים לקראת חג הפסח, נקראתי על-ידי מנהל מחוז צפון במד"א בשנים ההם, בועז נורקין, לבוא ולסייע במבצע אבטחת ההר במירון במבצע ל"ג בעומר. כשהגעתי לראשונה לסיור המקדים במירון, נדהמתי. נגלה לפני עולם שאני בטוח שלרוב קוראי המגזין לא ידוע כלל על קיומו, וודאי שלא משתתף בו בכל צורה שהיא.
מה שהפליא אותי היה לראות כבר בדרך את ההר עצמו וההרים הסמוכים לו מנוקדים בהמון רב ועצום של אהלים צבעוניים בכל הגדלים הסוגים והמינים. מסתבר, שביקום המקביל הזה, מתקיים לו עולם שלם של חיים מסוג אחר. מדובר במאות משפחות המגיעות כבר למחרת חג הפסח להר וסביבתו, קונים שביתה על צלע ההר, מקימים מאהל של ממש, והמשפחה כולה עוברת לחיות במקום עד תום ל"ג בעומר.
התמקדתי בשליחותי להכין תשתית בסיסית ומינימלית שתאפשר הגעת מתנדבי הצלה בני ברק לתגבר את נהגי וחובשי האמבולנס שהוצבו בהר. כשבשנים הרחוקות ההם, סחבתי בפיג'ו 205 סירי ענק וכלי בישול מגמ"ח הכלים של הרב אויש בבני ברק, הקמנו מתחם נפרד לחלוטין לאברכי הצלה שלנו במבנה נפרד במתחם בני עקיבא…
הרבה עמל והשגת משאבים היה עלי להשקיע להבאת מתנדבים לעלות להר לעשות משמרות. הם הגיעו מתוך תחושת שליחות, לפתור בעיות קשות של התנהלות הולמת בכך שאת האבטחה בציון עשו אך ורק מתנדבים שידעו מהו מורא מקדש. זה היה הקטליזטור העיקרי לפתיחה של קורס נהגים מתנדבים על-ידי הצלה בתחנת צפת, לאגור כח אדם חרדי ומיומן לטפל במה שכה פשוט וטבעי היום…
***
למרות הוויכוח הנטוש בין ההיסטוריונים לגבי מועד לידתו ומועד פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, נאמנים עלינו דברי איש האלוקי ה"בני יששכר" זיע"א: "ביום זה התחלת התגלות הטוב של התורה שנגנז בה האור כי טוב, …הנה ר' שמעון בן יוחאי קראהו "בוצינא קדישא" (זח"ג ק), כי על ידו נתגלו באיתגליא סודות התורה, …על כן יומא הדין טו"ב ימים למתן תורה, אשר מתחיל להתנוצץ האור כי טוב בתורה וכמו שכתבתי לעיל. הנה יום הזה ל"ג בעומר יומא דהילולא דרבי שמעון בן יוחאי, בו ביום עלה לשמי מרומים, ומסתמא ביום זה נולד גם כן" (בני יששכר, מאמרי חודש אייר, ג ב).
***
במהלך השהות הארוכה מדי שנה, ולאורך שנים רבות, תיארתי את מירון כירושלים בזמן חז"ל. העיר ירושלים הייתה מעורבת בהולכי דרכים טמאים וטהורים. כל הסוגים חיו בה בשלום, איש על מחנהו… כשהתקרבו לחיל ולחצר המקדש, כבר הייתה תחושה אחרת, בימי מועד, סכין שנמצאה בדרך הילוכה למעלה הייתה בחזקת טהורה, אך הנמצאת בדרך הירידה דינה כטמאה.
בכניסה לציון – הרגשתי והעליתי בדמיוני את עזרת ישראל. אין מראה מרגש ומטהר נפש יותר מלהתבונן בהמון החוגג בשמחה של טהרה, לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם רוקעים הרגליים ומקפצים טפח מעל פני הקרקע, כשעל הכתפיים נישאים תינוקות של בית רבן הטהורים, ילדי חמד מתולתלי שיער שתיכף יגזזו את מחלפות ראשם. בילד הטהור הנישא באושר על כתף אביו הדבק בהשם יתברך מוטבע מבע קודש, שתיכף יוטבעו בו עוד שתי חותמות, הפאות לתפארת והכיפה המסמלת את יראת השם.
איזה עושר רוחני אין קץ מוטבע במעמד זה שייחרט בעט זהב בנפשות הילדים הרכים ובנפשות המבוגרים.
ולפנים מהחצר, בינות לקירות המערה העבים, קול דממה דקה יישמע, כלי השיר לא חודרים פנימה, אווירה של קודש הקודשים, של תפילה מלב נשבר ונדכא שאלוקים לא תבזה אופפת את הכל, אווירה של אימה וחרדה, של קדושה וטהרה, של תפילה בכי וזעקה. כל אחד על ישועות הכלל והפרט. אשרי עין ראתה והרגישה, הדוחק פשוט נעלם מהתחושה, הצפיפות מפנה מקום לטהרת הלב הנשפכת במקום כמים. ויבוא טהור ויכפר וילמד זכות לטהורים, למבקשי טהרה.
ואמרתם כה לחי רבן שמעון בר יוחאי.
וכך, תפילת 'המקום ירחם עליהם להוציאם מצרה לרווה ומאפילה לאורה משעבוד לגאולה' מלווה אותי בסיום השליחות במקום.
כמצטרף מני אלפי ורבבות הקוראים לבקשת הגאולה בקרוב, לרפואת חולי עמך ישראל, אשוב להצטנף בסטנדר ללימוד היומי לעילוי נשמת התנא האלוקי הקדוש רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, כפי שהורו לי רבותי מעתיקי השמועה שרבי שמעון נמצא אצלינו בדף הגמרא. גוט שאבעס קוראים אהובים.
