סליחה – מילה אחת קטנה עם כל כך הרבה עבודה מאחור.
ממש כמו קמפיין פרסום מוצלח, מאחורי מודעה קטנה יש שעות של עמל ועבודה. בעולם העסקים אנחנו נפגשים לא פעם עם הצורך הזה לסלוח. יש סביבנו ממשק עם סוגים שונים של אנשים, לקוחות, נותני שירות וספקים, קולגות ועוד.
דוגמאות? בבקשה…
"הבן אדם העתיק לי את הקמפיין אחד לאחד, ועוד העז ליצור איתי קשר טלפוני כדי לנסות להבין מהם דרכי הפעולה שלי".
"יש לקוחות שכל מה שהם רוצים זה לקבל השראה ואז לבצע / לייצר / לעשות לבד / בעלות מוזלת יותר… אין להם לב".
"אני אמרתי את הרעיון והיא יישמה אותו בלי לתת לי קרדיט".
אני ממש יכולה לראות אתכם מהנהנים בראש, נושכים שפתיים וכואבים את הכאב… הוא צורב.
מי כמוכם מרגישים ויודעים את ההשקעה הרבה, את הערך של קניין רוחני, כמה עצה טובה יכולה להיות שוות ערך לאלפי ועשרות אלפי שקלים במצטבר…
חשוב לי לתת את הדגש לממשק נוסף – עם הנכס הכי חשוב בעסק שלנו – עם עצמינו.
***
הרבה מאוד פעמים נוצר סכסוך עבודה בין מי שאני, בין האמא שבי, לבין הכובע של ניהול העסק, בין להיות ראש משפחה לבין התפקוד בעסק, לבין מי שאני ביומיום לבין מי שאני בעסק: למה אמרתי, למה לא הקשבתי, למה לא חיכיתי, למה לא העליתי את המחיר, למה כן העליתי את המחיר, למה עשיתי, למה לא עשיתי, כל כך הרבה למה – מילה שלא מקדמת אותנו, אלא משאירה אותנו עמוק עמוק בפנים.
אחד הדגלים שאני מאמינה בהם – בחיים בכלל ובניהול העסק בפרט: הטעיות שלנו – הן שכר הלימוד שלנו, מותר לנו לטעות, אנחנו בני אדם, עם רגשות סוערים לפעמים, עם מחשבות שמאיימות להציף את כדור הארץ, עם רעיונות ככוכבי השמיים, ועם רצון לכבוש לפחות את כל פלטפורמות המדיה הקיימות…
ותכל’ס זה לא תגלית שיש לך ב"ה רק שתי ידיים ורק זוג עיניים ואוזניים ופה אחד כמו לרוב בני האדם, וכמובן רק 24 שעות ביממה כמו לכל בני האדם, בתוספת האתגרים האישיים…
***
מחקרים מדעיים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שאנשים הצוברים טינה ומרמור לאורך שנים נוטים להיות בריאים פחות – נפשית ופיזית – בהשוואה לאנשים שמוצאים את הכוח לסלוח, ולהשאיר מטענים כואבים מאחור.
מי מאיתנו לא ירצה לקנות בריאות ואורך חיים, הקב"ה מזכה אותנו להזדככות כל שנה מחדש, ניקוי של מערכת הניקוז שלנו לשחרר את כל הרעלים והכעסים החוצה.
"כאשר אתה לא סולח משתחררים בגוף כימיקלים המעוררים תגובה של סטרס. כאשר זוהי טינה כרונית – ואנשים חושבים על הדבר שמכעיס אותם 20 פעם ביום – הכימיקלים האלה מגבילים יצירתיות ומגבילים פתרון בעיות. הם גורמים לאנשים להרגיש חסרי אונים, כאילו הם קורבנות. כאשר הם סולחים, הם מנקים את המערכת" (מתוך הספר ניצחון הלב: "סליחה בעולם לא סלחן").
לכולם אנחנו מוותרים, על כולם אנו יודעים לומר שזה משמיים והכל לטובה, שחררו גם את עצמכם. יש מנהיג לבירה, כל מה שנעשה הוא לטובה. בואו ניקח את הכישלון כמקדם לפעם הבאה. בואו נפעיל את היצירתיות כיצד להפוך את הלימון ללימונדה, את המכשול למקפצה.
החוקרת פלדמן במחקר על סליחה והשפעתה על החיים כותבת: "כשהפסקתי להאשים את העולם זה שינה לי את החיים. סליחה לא עוסקת בעבר, אלא בעתיד. זה אומר לסלוח לא רק לאחרים, אלא גם לעצמך. במילים אחרות: אל תלקו את עצמכם על טעויות שביצעתם לפני שנה, או אפילו הבוקר".
תחסכו את כאבי הלב האלה, תסלחו, זה דורש מאמץ לפחות כמו לסלוח לקולגה, ללקוח, לנותן שירות ולפעמים אפילו הרבה יותר – כי אנחנו נוטים לדרוש מעצמנו הרבה יותר.
