שלום יקרה!
לא ציפיתי למספר כזה של תגובות! כנראה לכל אחד זה נגע באיזושהי נקודה כואבת.
נכון, זה כואב וזה כאב אמיתי ולא דמיון.
אני כאן עם הבשורה שניתן לרפא כאב זה.
כמו שאמרנו: ברוך שמסר עולמו לשומרים.
הרבה סוגי שומרים: אחד/ת עם כתף קפואה, אחר/ת עם טריגר פינגר, נוספ/ת מגרינה/ כאב גב/ טינטון/ צרידות מתמשכת/ שיעול איום. וכו' וכד'. הכל ל"ע (כמובן שאין במאמר זה שום לקיחת צד בענין הרפואי. בכל ענין יש לפנות לרופא מומחה)!
כל אלו שומרים. סוגים שונים של מגנים.
גדלנו, איננו צריכות שומרים. בואי נשחרר אותם. באנה נשלח אותם לחופשי ונביא מרפא לעצמינו.
***
- הוא מספר שכל ערב שבת תוקפת אותו מגרנה קשה והוא מסתגר בחדר עד לסיום הסעודה. בבוקר, הכל כלא היה. ב"ה. הוא מאושר שהתפטר מהסבל הנוראי בטח בזכות השבת.
לא ניכנס לשיח המעמיק שהיה בנידון. זה גם לא היה בפעם אחת. נדבר על התוצאה. בסייעתא דשמיא גדולה, כשלמדו לדבר בשפה הנכונה, כשהם עכשיו יודעים לבקש/ לשאול/ לספר/ להחמיא/ לדון/ לנהל קונפליקטים, אין צורך במיגרנה. הוא כבר לא צריך שומר, המיגרנה הלכה הלאה. לשמור על מי שצריך אותה.
- כל פעם כשתכננו לנסוע להורים לשבת משום מה הייתי 'מצטננת/משתעלת' כך שנאלצנו פעמים רבות ברגע האחרון לדחות את הנסיעה. למרבית הפלא כשנשארו בבית, השיעולים נעלמו. הם עצמם אפילו לא שמו לב לזה.
- תמיד ביום שהיה צריך לשלם למכולת השכונתית את התשלום החודשי הוא לא היה מסוגל לרדת במדרגות, להתכופף. הברכיים כה הציקו לו. זה נמשך עוד כמה ימים עד שהוא חזר לעצמו. אז הם לא הבינו את הקשר. זה היה נראה כ'צירוף מקרים'.
- כשביקשו ממנה להשתתף בהכנות לשמחה היתה רגילה להציע את מיטב מאכליה. אין בעיה היא מומחית בזה. אך איך קרה, כבר שמחה חמישית, שבערב השמחה כאבו לה האצבעות בעוצמה כזו שלא יכלה להכין את אשר הבטיחה ברוחב ליבה? כן, הרופא אישר שהיא סובלת מטריגר פינגר, ואם אין ברירה יצטרכו התערבות כירורגית [כזכור, לכל כלל יש יוצאים מן הכלל].
כמובן, לא אפרט את התהליך. את המסע.
בואי! בואו! מוזמנים לקבוע פגישה זוגית מעצימה (בחודש כסלו, 'נר, איש וביתו' הוזלה משמעותית ל-5 פונים ראשונים!) בה תקבלו כלים מעשיים. פרקטיים, שימושיים, אופרטיביים. מהר מאד, בע"ה כמובן, תרגישו בשינוי. תמצאו את עצמכם, לא מבינים איך התנהלתם עד היום. תהפכו לזוג מדבר, משוחח, מביע, שואל, מקשיב, מבין, חכם. זוג שאומר מה שרוצה בצורה הראויה. יודע להבדיל בין בעיה פתירה לבלתי פתירה ובעיקר להתמודד נכון ובאומץ מול האתגרים.
***
ברשותכם, נתמקד ונתקדם עם השומרים. השומרים 'הביאו' כאב. מהי מטרת הכאב?
הכאב קטליזטור לצמיחה.
כל כאב זרז לצמיחה.
מתי אנחנו 'קופצות' מהכיסא? ברגע שהתיישבנו על מסמר. הכאב החד הקפיץ אותנו. אם המסמר בצד נוכל להישאר לשבת, בתנוחה מסוימת. כשהכאב חד /משמעותי, הוא מפעיל אותנו. עלינו להתייחס אליו כאל טריגר לפעולה חיובית.
התבוננו מסביב, כמה מפעלי חסד קמו בעקבות כאבים או קשיי החיים?
תבררו על ידי מי הוקם הארגון להורים שכולים ל"ע? מי ומתי החל להשאיל ציוד רפואי? מי הקים מוסד לילדים פגועי מח? מי נחלץ לעזור לילדים כבדי שמיעה?
הרוב המוחץ הינם אנשים כואבים, מאד כואבים. יחד עם זה חזקים, אמיצים עוצמתיים. ובעיקר חכמים.
חכמים לצמוח מהכאב. חכמים להבין להשתמש נכון בכאב.
הם אנשים שמינפו את הכאב שלהם לצמיחה. לעזרה. לעזור לאחרים.
בואו נשליך את זה אלינו. עלינו. אנחנו בביתנו. בזוגיות שלנו. נתקלנו בקושי. נתקלנו בכאב, אי אפשר לדחוק אותו. אין אפשרות להתעלם ממנו. בואו נמנף אותו. בואנו נלמד לחיות טוב יותר. להשביח את האווירה בבית. לפנות מקום לשכינה, אצלנו. בין קירות הבית שלנו. נדע לדבר נכון. לשוחח על הכאב, על הצער, על התסכול, על החרדה. לדבר מכובד. ובעיקר לצמוח מהסבל, לגדול מהכאב.
באנה יקרות, נתייחס לכאבים השונים התוקפים אותנו לעיתים, אולי אפילו הממושכים. איננו צריכות שומרים, אנחנו יכולות בס"ד לדבר את זה. לשמור על עצמנו. נראה מה אנחנו יכולות לפעול, להרים את ביתנו על הצד היותר טוב.
נשכיל לשלוט על הכאב במקום שהוא ישתלט על חיינו. נכוון אותו, נמקד מטרה. נצמח ממנו.
כי גם בשמיטה אפשר לצמוח.
להשתמע,
שרה שלזינגר.
