"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" – ישנו הבדל מהותי בין תפקידו של השופט לתפקידו של השוטר, למרות ששניהם דואגים לאכיפת החוק.
השופט בידו הכוח לחון או לחייב, לוותר או להעניש. הוא גם שומע את שני הצדדים, הוא רואה את התמונה הכוללת ולבסוף הוא אמור להחליט את מי להרשיע ומי להצדיק .
השוטר לעומת זאת אחראי אך ורק על החלק הביצועי, הוא אמור ליישם את החלטות השופט. ברור לכל בר דעת שגם אם השוטר חושב אחרת ומבחינתו נעשה כאן עוול לנאשם חף מפשע, אין באפשרותו לשנות מהחלטת השופט כמלוא נימה.
כל בית הוא בעצם עולם קטן, מדינה בקטן, יש בו מערכת אכיפה האמורה לפקח על עניני הבית, מערכת האחראית על הקניות, על התפקידים, על ביצוע מטלות, מערכת האחראית מי ייסע ולהיכן, מי ישתתף בחתונה היום, ומי ייסע בשבוע הבא לבר מצווה, למי קונים נעלים חדשות ומי יורש את החולצה מהאח הגדול וכו' וכו', אין ספור החלטות שעלינו להעביר במסגרת ניהול הבית וגידול הילדים.
עלינו לזכור שמערכת בריאה היא כזאת היודעת להבדיל בין השלב המשפטי לשלב הביצועי. בכל החלטה יש שני שלבים, השלב הראשון הוא זה שלפני קבלת ההחלטות, אנו אמורים לשמוע את הטענות והנימוקים למה הם מרגישים שדווקא לו מגיע לנסוע הפעם. אנחנו נשדר מוכנות להבין למה הוא מרגיש שדווקא לו מגיע זוג נעליים חדשות. בשלב השני, לאחר ששקלנו והחלטנו וקבענו, מאותו רגע הכל עובר למחלקה הביצועית – השוטר, ומאותו רגע אין שינויים ואין החלטות.
בית בו הכול נתון לדיון בכל רגע נתון, אינו בית בריא. בית בו פועלת רק מערכת משפטית הוא בית שבו הילדים לא יהיו מרוצים, בית בו לא מלמדים אותו לקבל דברים גם כשזה לא נעים. אחד היסודות היותר מפורסמים בשם הרש"ר הירש, הוא שדבר שהוחלט לא משנים, מהרגע בו החלטנו אנו נעסוק רק ביישום, ללא ערעורים ודיונים.
אם לא יודעים לעבור מהשלב המשפטי לשלב הביצועי, נהפכים אט אט להורים מותשים שעסוקים בהסברה וויכוחים, במקום לעשות את מה שצריך. זהו סגנון מעייף, מתיש ומייאש.
אך בשונה מבית משפט בו השופט בדרך כלל מנמק את סיבת ההחלטה, בבית אנו יכולים ובהרבה מקרים צריכים לדלג על שלב זה. בהרבה מקרים קשה עד כדי בלתי אפשרי להסביר לילדים את מכלול השיקולים שקדמו להחלטה. ישנם דברים שהם אינם מבינים ויש דברים שהם גם לא ירצו להבין. לכן יש לגיטימיות לומר – 'כך החלטנו'.
***
הרבה הורים נלחצים ונגררים כשהילדים באים אלינו בטענה ש'כולם נוסעים', ו'כולם קונים' ו'כולם מרשים' וכו', למרות שבבדיקה שטחית נגלה מיד שה'כוווולם' הזה מורכב משניים וחצי חברים.
כל בית מאופיין עם המבנה המיוחד שלו, עם הסיבות וההדגשים המתאימים רק לו, בכל החלטה חייבים לבדוק, מה מתאים לנו?! האם זה טוב בשבילנו?! וכו'. לא להיגרר להחלטות ולנורמות הנובעות בגלל הסביבה והשכנים, כל דבר צריך להיבדק לגופו, האם זה מתאים לנו.
עלינו לבדוק בכל פעם מה מתאים לנו, כשופט מקומי המכיר ומבין את האוכלוסייה המקומית ואת צרכיה הייחודיים.
בברכת "ותקננו בעצה טובה מלפניך".
