פרשת לך לך היא פרשת הניסיונות. אברהם אבינו שזה עתה הכיר את בוראו, עובר ניסיון אחר ניסיון, ונשאלת השאלה, למה?
במקום שמאותו רגע בו הוא מגלה את האור יהיה לו רק טוב ועל ידי כך יקל עליו להפיץ שם ד', קורה לו ההיפך, הוא עובר ניסיון אחר ניסיון. תופעה זאת קיימת גם אצל אחינו גיבורי התהילה החוזרים בתשובה שעזבו חיים שלמים וגם הם מתארים איך דווקא אחרי גילוי האור החלה מסכת ייסורים של ניסיונות קשים. במאמר שלפנינו ננסה לעמוד על העניין בסייעתא דשמיא.
אין חכם כבעל הניסיון
ידוע כי אין חכם כבעל הניסיון. וכל זאת למה? כי הידע והלמידה, כל עוד שלא עברו את כור ההיתוך המעשי, כל עוד לא נקלעו למצבי חירום, לכישלונות והתגברויות ולתובנות שאחריהם, אי אפשר להסתמך עליהם כלל! דווקא ההתמודדויות והחינוך במצבים שלא היית ערוך ומוכן אליהם, דווקא הרגעים בהם חשים קטנים וחסרי אונים, הם בונים והם מחשלים אותנו, והם אלו המביאים לקרבת ד' ולבקשת עזרה.
גם הקב"ה כשרצה לבנות את עם ישראל בחר באברהם אבינו ע"ה, 'כי ידעתיו למען אשר יצווה' וכו', ובכל זאת לא זכה לתואר אבי האומה הישראלית, עד שעמד בעשרה ניסיונות, כי רק מי שעמד בניסיון וירק דם, הוא זה שיוליד את עם הנצח, עם נצחי שכל קושי לא יעביר אותו מאמונתו.
ידועה האמרה "לטעות זה אנושי, לחזור על טעות זה טיפשי". לאור האמור לעיל חייבים לדעת שעל אף שחייבים אנו להיכשל על מנת להתחשל, בכל זאת חייבים ללמוד מכל כשלון מה הייתה הטעות, ממה היא נבעה, ומה עושים כדי שטעות זו לא תחזור שוב.
אדם שייכשל וייכשל ולא יעצור לבדוק למה זה קורה לו, ומדוע הוא נופל שוב ושוב, לא ילמד לעולם ולא יתקדם בחיים.
עלינו ללמוד לחיות עם המצבים, לא להישבר מהם ורק להמשיך ולהמשיך…
"מעשה אבות סימן לבנים", ההתבוננות במעשי אבות מלמדת אותנו רבות על מבנה האדם, על תכלית הבריאה, על הגישה לחיים, שהרי מה שהיה הוא שיהיה.
אנו קוראים בתורה על היום הראשון של בריאת האדם, על כל התהליכים והתהפוכות, יצירת אדם וחוה, החטא, הגירוש מגן עדן, קורבנות קין והבל והריגתו וכו'. בכל פרט, בכל נקודה אפשר להתבונן ולהתעמק בלי סוף. הדברים הם סתומים ונעלמים מכבשונו של עולם ומכל מקום אין מקרא יוצא מפשוטו.
כל אחד מאיתנו חווה שינויים שונים במהלך החיים, כישלונות ונפילות. החיים מלאים תהפוכות, תוכניות משתנות, מגדלים קורסים והארץ לעולם עומדת. עלינו ללמוד לחיות עם המצבים, לא להישבר מהם ורק להמשיך ולהמשיך.
כך היא דרך העולם. יש כישלונות ולא נרתעים!
הציווי האלוקי הראשון היה "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" [בראשית ב, יז] וכבר בציווי הראשון ביום הראשון נכשל האדם ואכל. נתאר לעצמנו בחיינו מצב בו לא ביקשנו כלום, נתנו הכל, הענקנו ורק ביקשנו בקשה קטנה, בקשה יחידה, וכבר כשלון מהדהד על הניסיון הראשון ביום הציווי?!
ללמדנו, שכך היא דרך העולם. יש כישלונות ולא נרתעים! נלמד מבריאת האדם, שגם הקב"ה בורא העולם כתב זאת בתורתו ללמדנו שממשיכים. יש את העונש והתגובה אבל החיים ממשיכים.
מתוך המאמר המלא שהתפרסם במגזין במה.
