גדלותו של יהודי אינה נמדדת בנצחונות

המחנך הרב פנחס ברייער שליט"א בטורו השבועי: אנו חיים בעולם תוך מלחמה תמידית בין הטוב לרע, בין המועיל למזיק ותפקידנו להילחם ולנצח עד שנשיג את היעד שהוא הדבקות בד' יתברך

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל… השאלה ידועה, השם 'ישראל' ניתן ליעקב על שם המאבק (- 'שרית' בלשון הפסוק) והניצחון עם שרו של עשיו.

אם כן היה מתאים יותר השם 'תוכל', הרי הגדלות היא הניצחון לא המאבק. כל אחד מאתנו נאבק יום יום במלאך ביצר הרע, זהו דבר שגרתי, הייחודיות היא הניצחון.

אלא, כאן טמון יסוד נפלא: גדלותו של היהודי אינו בניצחונותיו, גדלותו נמדדת עד כמה הוא נלחם… עד כמה הוא לא מוותר! זוהי מהותו של יהודי, להילחם…

הנתיבות שלום זי"ע היה חוזר ואומר: 'ד' איש מלחמה', ד' נמצא עם איש שנלחם, לא איש ניצחונות אלא איש מלחמה…

אנו חיים בעולם תוך מלחמה תמידית בין הטוב לרע, בין המועיל למזיק ותפקידנו להילחם ולנצח עד שנשיג את היעד שהוא הדבקות בד' יתברך.

וכמו במלחמה, המנצח משיג לעצמו שלל ונכסים בשטחי האויב, והמנוצח – מפסיד ומאבד שטחים כבושים. אין בדרך כלל אופציה שלישית. גם בחיים, כמו במלחמה, או מתעלים ומגבירים צורה על חומר, או שחלילה להיפך, הגשמיות שולטת ומכתיבה את סדר היום של האדם.

יהודי אינו נמצא במצב של עמידה – או עליה והתקדמות או הידרדרות וירידה. בכל רגע נתון, בכל מעשה ובכל צעד, או נופלים או מתקדמים אל היעד.

בהתקדמות רוחנית ובעבודת ד' אנו מוצאים שתי גישות: יש מי שמודעים למצב המלחמתי ועסוקים כל חייהם במלחמה זו בתכנון ובאופן מעשי. הם חרדים מכל רגע של הסחת הדעת שמא יוריד אותם ויפילם לתהום הרע. הם חרדים ממעשים רעים ומהעונשים החלים על הרשעים וכל חייהם בורחים ונסים מפניהם. ויש אנשים שעסוקים בהתמודדות אחרת. הם רוצים לחיות טוב, אינם מתייחסים לרע כלל, אלא כל חפצם וחשקם הוא להידבק בטוב ובאמת.

למראית עין, יכולים חייהם של האנשים משני הסוגים להיראות דומים. הם עסוקים במעשים טובים ובמצוות ונמנעים מהלאווין, מאותן עבירות. אך לאמיתו של דבר בפנימיותם הרי הם שונים לחלוטין ורחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, האחד בוחר בטוב והשני בורח מרע.

הבוחר נהנה מכל רגע. הריהו כמטייל, מביט סביבו ומתענג על עבודתו. הוא כורה יהלומים כשליבו מלא אושר על העושר העצום שברשותו, גם העמל והטרחה כרוכים באווירת הטוב והחיוביות ועל כן אינם מטרידים את מנוחתו.

לעומת זאת, הבורח אינו מסוגל ליהנות מעבודתו. אין הוא פנוי להתבונן סביבו ולהתענג על זיו הבריאה ובוראה, כל מעייניו נתונים בבירור השאלה האם כבר יצא ידי חובה והאם מילא חובתו באופן שלא יבואו אליו בתביעה.

הגישה הנכונה בקיום מצוות?

לעתים נראה שההתקדמות של הבורח מהירה יותר מההתקדמות של הבוחר. בזמן שהבוחר משתהה, מתעמק ומתקדם בצעדים מסוימים, הבורח אץ רץ וסיים כבר את כל המסלולים. אולם בראיה מרחבית ארוכת טווח הבוחר שנהנה ומתקדם משיג יותר ומגיע הרחק אף יותר מן הבורח שנחלש מאפיסת כוחות ומחוסר מוטיבציה והנאה.

רבי צדוק הכהן מלובלין מבאר מדוע בפסח מצרים היה עניין של חיפזון, "כי בחיפזון יצאו אבותינו ממצרים", אך בפסח דורות אין שום ציון הלכתי לעניין.

הסיבה לחיפזון של יציאת מצרים היא שבמצרים היו שקועים במ"ט שערי טומאה, שם לא הייתה בידם כל ברירה והם הוצרכו לברוח בחיפזון. באופן קבוע, לעומת זאת, אין זו ההתנהגות העדיפה ואין בחיפזון כל ברכה. עדיפה גישת הבחירה מגישת הבריחה.

כשאדם שרוי במתח ובדאגה אין לו כל יכולת להתעמק, להתבונן ולהתרגש. אדם שמקיים מצוות מתוך לחץ וטרוד כל העת בשאיפה לצאת ידי חובת העניין, אינו מסוגל להרגיש בנועם ד'. כשכל העיסוק במצוות הוא רק בפרטי הפרטים הדרושים כדי להיות פטור מן הדין ולעבור בשלום, אין מקום לדביקות ולתחושת הזכייה והאור. הגישה שצריכה להיות בכל מצווה ובכל מעשה היא בחירה בטוב, ערגה ורצון להידבקות בטוב ולא רק הפחד מן הרע.

סור מרע – כיצד?

חזי,  היה מסוג היהודים שהשתדל רק לצאת ידי חובה או יותר נכון להיות מסודר, 'העיקר שלא יבואו אליו בטענות בשמים'.

מה הבעיה: 'יש הכשר, אם נכשלנו זו בעיה של הרב המכשיר!' – כך היה טוען לחבריו שהתעניינו איך הוא קונה בשר באטליז מפוקפק.

את פסח הוא ממש לא אהב – מי יודע איזה חומרות ימציאו לנו השנה?! היה רוטן בקול…

לכבוד שבת הוא התקין מערכת שלימה של שעוני שבת וכל מיני פתרונות טכנולוגיות ל"בעיות" הלכה… הוא היה מומחה בדיני גרמא וכלי שני, לכל הגבלה הלכתית הוא מצא פתרון.

לימי ספירת העומר ארגן אוסף של שירים וואקליים – זה מותר לשמוע…

בקיצור הוא 'הסתדר' ו'עקף' את השולחן ערוך…

דוד המלך ע"ה הורה לכל עובד ד': "סור מרע ועשה טוב", בהבנת הדברים כפשוטם נראה ש"סור מרע" הוא הימנעות מעבירות של לא תעשה, ו"עשה טוב" – פירושו קיום מצוות עשה.

האדמו"ר הזקן, בעל התניא, מדייק ומקשה: איך יתכן שאדם שעדיין אינו מקיים מצוות עשה נחשב שסר מן הרע, אם אינו מקיים את מצוות העשה שציווהו הבורא, עדיין הינו רע ורשע. ברור, אם כן, שסור מרע הוא לא רק הימנעות מלאווין אלא קיום כל ענייני עבודת ד', מצוות העשה והלא תעשה, כדי לסור ולהימנע מן הרע. בא הכתוב והוסיף "עשה טוב", שמטרתו של האדם בעבודתו תהיה להיות טוב ולהידבק בטוב.

בכל הדורות זכורים לטוב ולברכה יהודים שהיו פטורים מקיום המצוות לפי ההלכה. בזמני מלחמה, במחנות ההשמדה, דינם היה "אונס רחמנא פטריה". ובכל זאת חרפו נפשם לאכול כזית מצה ולהניח תפילין ולו לרגע. הם לא חששו מעונש על הימנעות מן המצווה, הם היו במדרגת בוחרים בטוב, הם רצו את הטוב מעצמם ולעצמם מתוך הבנה כי זה כל האדם.

זהו פן נוסף של עבודת ד' מאהבה, שגדלה ושגבה דרגתה לעומת עבודת ד' מיראה.

אין בדברים להוריד ולמעט את הפחד מן הרע. להיפך, סדר עבודת ד' מתחיל תמיד ביראה ורק אז ניתן להגיע לעבודה מאהבה. מי שנכנס להיכל המלך בלא לדעת על העונשים החמורים הקצובים על כל זלזול קל בכבודו של המלך, עלול להיכשל בקלות ובאופן מיידי. גם בעבודת ד' יש להקפיד על קלה כבחמורה מתוך יראה ורוממות, אולם בד בבד לזכור שהיעוד הנשגב והיעד הנחשק הוא לזכות לעבוד את ה' מתוך שמחה ואהבה, כדברי הספרי, "אינו דומה העושה מאהבה לעושה מיראה".

שמחה מדבקת

בפרשת התוכחה מוצאים כי האזהרה באה "תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה ובטוב". בספרי המוסר והחסידות לומדים מכאן שהתכלית האמיתית היא עבודת ד' מתוך שמחה. לדרגה זו ניתן להגיע רק במצב של בחירה, כשהאדם מרגיש שזהו רצונו האמיתי – לעבוד את ד' ולגרום נחת רוח ליוצרו. מתוך פחד ותחושת כפיה אי אפשר להרגיש, להתרגש ולשמוח.

עבודת ד' מתוך בחירה ושמחה תורמת ומשבחת לא רק את הבוחר בעצמו, יש בכוחה למשוך גם אחרים להידבק בד' ובדרך התורה. תכונה אנושית טבעית היא ההתקרבות לאנשים שמחים. כשרואים אדם שעובד את ד' בתחושת אושר פנימי ובשמחה אמיתית, הרי זה משפיע על הרואים שחפצים אף הם לעבוד את ד', ואם כל העבודה נעשית מתוך פחד ומתח עצום, הרואים מנידים בראשם ואומרים: מה לנו ולצרה זו?

כך שהרווח המושג הוא בכפל כפליים. גם עבודתו שלו משתבחת בשמחתו, וגם זוכה לקדש את ד' כשהבריות אומרות: מה נאים מעשיו ומה משובחת דרכו, הבה נפנה גם אנו לכיוונו.

סנטור אמריקאי לא יהודי שנקלע לבית כנסת אורתודוכסי בשמחת תורה סיפר שנים לאחר מכן בהתפעלות שראה את היהודים רוקדים באושר עצום עם ה"קונסטיטוציה" שלהם (ספר החוקים, החוקה). זר לא יבין זאת, מהי השמחה הגדולה שבחוקים ובכללים, אך הרושם העצום הותיר אפילו בו חותם חזק ומרשים.

בוחרים לבחור

כדי להגיע לדרגת בוחר נדרשת יגיעה מרובה. לא כל מי שמשוכנע שהוא "בוחר", הוא אכן כזה, יתכן שהוא עובד בצורה של בריחה ובורח גם מן ההכרה בכך.

הדרך להגיע לדרגה של בוחר היא על ידי לימוד מוסר וחסידות, עיסוק בגדלות הבורא ובגדלות האיש הישראלי הזוכה לגרום לו נחת רוח. ככל שהאדם מתעמק ומתבונן ביסוד זה  הרי הוא חש ומגלה שמלך גדול ונורא הוד בחר בנו כעם – "אתה בחרתנו מכל העמים", והבחירה הזו נעשתה באופן מלא אהבה ואמון מאת "הבוחר בעמו ישראל באהבה", או אז מתמלא ליבו ערגה והשתוקקות להידבק בהקב"ה ולהידמות לו ולבחור, לבחור תמיד בחיים ובטוב.

קבלו גישה חינם להרצאות מוסרטות ומוקלטות וחומרים נוספים של הרב פנחס ברייער כאן

תוכן קשור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד על הבמה

קבל את המגזין
ראשון למייל:

במה 69 הרב אברהם בייפוס מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה

'שבת שירה' – ישראל נדמין לקן ציפור

השבת הקרובה, פרשת בשלח, מכונה 'שבת שירה'. מנהגים מיוחדים יש לשבת זו, הקשורים לשירת הים וקשורים לפרשת המן. רבים אף קוראים בשבת זו פרשת המן.

אמנות ההתבוננות

יציאת מצרים היתה תלויה במשה רבנו. מרגע שנולד הוכן להנהיג את העם. ברגע היוולדו, כבר אז התמלא הבית אורה, ועל כן נאמר, "ותראהו כי טוב",

לאור באור החיים

תולדות הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ זי"ע מתוך הספה"ק 'סידורו של שבת' מהדורת 'פאר מקדושים' הנמצא על מכבש הדפוס ועומד לראות אור בימים הקרובים * יריעה

רגע אחד!

קבל חינם את מגזין במה מדי שבוע!

מהווה הסכמה לקבלת דיוור. ניתן לבטל בכל עת.

מגזין במה - מגזין תוכן חרדי לבית ולמשפחה גיליון 75
דילוג לתוכן